היום הראשון...

[ליהי פעם שניה]

היום הראשון...

אז היום הילדים חוזרים לבית הספר, עבורנו זאת תקופה מאוד שמחה, סוף סוף קצת שקט.. הקנאה שלנו בילדים שמתעוררים בין 12 בצהריים ל-5 בערב נעלמת.... תוך שלושה חודשים נצמצם את המינוס בבנק, עד שיגיע חנוכה ואז שוב נוציא משכנתא כדי לקחת את הילדים לפסטיבל/פסטיגל/סינדרלה/פיטר פן ושאר ההצגות המעצבנות עם הילדים והבמבות הנמרחות שלהם....

אז רגע לפני שהם חוזרים, <בכל זאת עוד מעט החגים> האם אנחנו מצליחים להזכר איך זה היה בשבילנו, עכשיו אנחנו כבר לא בגיל הטיפש עשרה שקצת <הרבה> מתביישים להודות שזה קצת מרגש לחזור לכיתה, לפגוש את כל החברים, להפסקות שמשחקים בהם או מרכלים בהם, קצת לפלרטט עם הבנים/בנות, שבסה"כ בתחילת החופש היה לנו כיף, אבל בסופו כבר קצת נמאס לא?

אז שתפו מה אתם הרגשתם ביום הראשון של החזרה ללימודים.....

 

[פ נ ט i ם]

אדישות מוחלטת

ממש כמו ביום הנישואין שלי...

 

[מיקושה]

את באמת רוצה לדעת?????

עבורי זה היה טראומטי!
עד כיתה ד' נדמה לי ..למדתי עם קבוצת ילדים איומה
מאזורים מרוחקים ממקום מגוריי.. אני נפלתי על התפר .. כל החברים מהשכונה שלי למדו יחד. ואותי (הבלונדינית..השונה..) שמו יחד עם קבוצת מפלצות שמיררה את חיי..כלל כמובן חרם המוני שגרר אחריו חצי מבית הספר.. חטפתי מכות על לא עוול בכפי.. והייתי עדינה ושברירית..והמורים עצמו עיניים..כן , כך זה היה..
כמובן שבבית לא ממש ידעו עד שהתגלה ואמארוחמה שתחיה..ביום שגילתה הפכה את בית הספר ואז החזירו אותי "הבייתה" לכיתה עם כל החברים שם הייתי מוגנת..לומר לך שזה מרגש אותי כל נושא בית הספר? ממש לא אוהבת ולא סובלת את המסגרת הזו . מבחינתי היה ללמד את הילדים בבית..אבל הם למזלי הטוב למדו בבית ספר קיבוצי נפלא הכין אותם הייטב לחיים האמיתיים.
אני לא יודעת למה דווקא היום יש לי "תחושות כבדות "..אולי כי זו השנה האחרונה של הדרדקית בתיכון.. ויש כזה מן סוג של הקלה

 

[דניאל35אי]

נשמע דומה לשלי מלבד הבלונד

ומלבד העבודה שהילדים שלי רק התחילו את המסגרת והם בגן
אז אולי את יכולה להבין למה שבוע לפני זה לא ישנתי מהלחץ שהם לא יסתדרו או ישתלבו וכל מה שקשור בזה.
רק המחשבה שהם יהיו כמוני קורעת אותי. ואני הייתי ביישנית ושקטה ובגלל זה אכלתי "חרא" ושנאתי את הלימודים.

אז מי רוצה להיזכר בזה? לא אני !

 

[מיקושה]

אצבע על הדופק

אני בטוחה שהם יהיו בסדר גמור!!!
שיהיה בשעה טובה

 

[דניאל35אי]

תודה

 

[יונק הצוף]

איזה מותק

את עדיין שקטה כל כך ?

 

[דניאל35אי]

כן אני עדיין שקטה

והיום גיליתי שלמרות שחשבתי שאני אדם אחר אני אותה ילדה שקטה שלא התבלטה ואפילו ניסתה להתחבא שלא יבקשו ממנה להציג את עצמה

 

[יונק הצוף]

אני דווקא מחבב את התכונה הזאת שלך

 

[דניאל35אי]

אל תגלה

לאף אחד
אנשים לא מכירים את הצד הזה שלי

 

[יונק הצוף]

מספיק שאני יודע

 

[justnati]

יום מאד מרגש

הבן הקטן עלה לכיתה א׳
הרגיש לי כאילו הבכור בכל זאת הפעם האחרונה שהעליתי לכיתה א׳ היתה מזמן....

 

[פ נ ט i ם]

התגעגענו אליך...

 

[justnati]

 

[פ נ ט i ם]

 

[יונק הצוף]

שיהיה לכם המון בהצלחה

 

[קרוסלע]

בביה"ס שלנו..

שהיה בי"ס קטן מאד, כ140 תלמידים סה"כ, כתה אחת בכל שנתון היינו מעט מאד ילדים..
לא זוכרת הרבה מאותו יום, רק את השער העשוי מפרחים שהכינו לכבודנו ודרכו נכנסנו לטקס מתחת ל"סככה הגדולה"..
אח"כ בכתה, המורה אמרה דיברה על צבעים ואני ניחשתי באיזה צבע היא תבחר כדי להדגים..אני לא אשכח איך היא התלהבה מהבטחון שהפגנתי, פשוט ידעתי

ההורים שלי לא היו איתי, אינני זוכרת מדוע..וכך גם היה בהמשך, התמודדתי לבד מול כל הבעיות שחברת ילדים ומורים מזמנת...
עד היום אני רגישה מאד לילדים שנראים לי חסרי בטחון, בודדים...אני תמיד מחייכת אליהם בסתר

 

[Night Light]

זה מצחיק

כי ביום הראשון שלהם בחזרה בבית הספר - לא הרגשתי משהו מיוחד. אבל פתאום עכשיו, כשהתחילו להגיע הביתה החוזרים השונים, ופתאום אני רואה בראש הדף שהילדה בעצם כבר בתיכון ומתחילה השנה בגרויות, ושהילד שלי מסיים יסודי... ככה, בקטנה, נצבט משהו מרגש כזה.

התינוקות שלי ממש לא תינוקות...