היום היא עזבה....
חברתי היקרה והשכנה המקסימה, עזבה את הארץ הבוקר בעקבות בעלה. היא היתה לי יותר מאחות וזו לא סתם קלישאה. אמיתי. מחוברות בנשמה, נמצאות שם אחת בשביל השנייה. כמה שהיא תחסר לי. כבד לי בנשמה... מה יהיה הסוף עם המדינה שלנו, שמבריחה לנו את האנשים בגלל כל אותם דברים קטנים ומרגיזים שמכעיסים. כמו למשל, אני יותר מחודש מחכה לדו"ח הפרשים לגבייה עצמית מהביטוח לאומי. "שלחנו לך בדואר כבר ב-7.6.05". "לא הגיע" אני אומרת. "מצטערת אני לא יכולה לשלוח עוד אחד עד שיחזור מהדואר" אומרת הפקידה. "את חושבת שיש לי זמן לבזבז כאן אם היה מגיע?" אני שואלת. "תלכי להוצאה לפועל ותביאי אישור שלא פתחת תיק הפרשים ואז תבואי לכאן עם האישור ואני אוציא לך עוד אחד." אומרת הפקידה. ואני ומתעקשת: "לא קיבלתי את הראשון - את מדברת איתי על עוד אחד???" לא עזר לי - יצאתי בלי אישור. בקיצור אין עם מי לדבר- קירות היו עונים. היא בשלה - "שלחתי" למי יש זמן עם עבודה חדשה לבזבז על הביטוח הלאומי ובלי האישור אני לא יכולה לתבוע הפרשים... אין לי כוח לדברים האלה. והוא הפרוד החלאה שלא משלם שקל למזונות, ונהנה מכל הדפיקות של המערכת החולה הזו, מרוויח את הזמן הזה, וישן טוב בלילה כשהוא מבזה את בית המשפט כי המערכת מאפשרת לו, בנוסף - אין לו הוצאות של חופשת הקיץ על הראש, ואין לו ספרים לקנות, ושיעורים פרטיים לשלם. שמח וטוב לבב... ולי הוא כבר אכל את הלבלב... הכל בגלל אישור מנחוס, בגלל דף מזעול שאי אפשר לקבל ממנו עותק??? אז אני שואלת אתכם, פלא שאנשים יורדים מהארץ?
חברתי היקרה והשכנה המקסימה, עזבה את הארץ הבוקר בעקבות בעלה. היא היתה לי יותר מאחות וזו לא סתם קלישאה. אמיתי. מחוברות בנשמה, נמצאות שם אחת בשביל השנייה. כמה שהיא תחסר לי. כבד לי בנשמה... מה יהיה הסוף עם המדינה שלנו, שמבריחה לנו את האנשים בגלל כל אותם דברים קטנים ומרגיזים שמכעיסים. כמו למשל, אני יותר מחודש מחכה לדו"ח הפרשים לגבייה עצמית מהביטוח לאומי. "שלחנו לך בדואר כבר ב-7.6.05". "לא הגיע" אני אומרת. "מצטערת אני לא יכולה לשלוח עוד אחד עד שיחזור מהדואר" אומרת הפקידה. "את חושבת שיש לי זמן לבזבז כאן אם היה מגיע?" אני שואלת. "תלכי להוצאה לפועל ותביאי אישור שלא פתחת תיק הפרשים ואז תבואי לכאן עם האישור ואני אוציא לך עוד אחד." אומרת הפקידה. ואני ומתעקשת: "לא קיבלתי את הראשון - את מדברת איתי על עוד אחד???" לא עזר לי - יצאתי בלי אישור. בקיצור אין עם מי לדבר- קירות היו עונים. היא בשלה - "שלחתי" למי יש זמן עם עבודה חדשה לבזבז על הביטוח הלאומי ובלי האישור אני לא יכולה לתבוע הפרשים... אין לי כוח לדברים האלה. והוא הפרוד החלאה שלא משלם שקל למזונות, ונהנה מכל הדפיקות של המערכת החולה הזו, מרוויח את הזמן הזה, וישן טוב בלילה כשהוא מבזה את בית המשפט כי המערכת מאפשרת לו, בנוסף - אין לו הוצאות של חופשת הקיץ על הראש, ואין לו ספרים לקנות, ושיעורים פרטיים לשלם. שמח וטוב לבב... ולי הוא כבר אכל את הלבלב... הכל בגלל אישור מנחוס, בגלל דף מזעול שאי אפשר לקבל ממנו עותק??? אז אני שואלת אתכם, פלא שאנשים יורדים מהארץ?