.........
אני יודעת שזה נראה כאילו אני מגיחה מאמצע שום מקום, אבל דעו לכם שכל סופ"ש שבו אני סוף סוף חוזרת הביתה, אחד הדברים הראשונים שאני עושה (אחרי שאני זוללת אוכל
) זה להיכנס קודם כל לפורום, ולראות מה חדש.והנה, גם הפעם נהגתי כהרגלי ועליתי למחשב (בתקווה לקרוא שמישהו זכה לראות בטלויזיה, או לחילופין- לשמוע ברדיו, את הסינגל החדש), ובמקום להיתקל בחדשות המיוחלות, נתקלתי בוויכוח טיפשי על מה שאביעד כתב ב"רייטינג"
...אז רק רציתי לומר לכם ש... אנשים- תרגעו!!!
אני בהחלט מצטרפת ליוסי בקביעתו... אביעד קיסוס הוא אחד האנשים הכי מצחיקים ומוכשרים בעולם הזה, ולמרות שיש לו דרך קצת מוזרה להראות את זה, הוא דווקא מאוד מאוד אוהב את אלאניס. אני בטוחה שכשהדיסק יצא סוף סוף, הוא יכתוב ביקורת קצת יותר עיניינית (למרות שאני בטוחה שגם היא תעצבן חלק מכם
...). מטרת ה'כתבונת' הנוכחית הייתה ה'שער של אלאניס', ולא ה'דיסק החדש של אלאניס', ולכן הוא לא דיבר על השיר עצמו, אלא התייחס אך ורק לשער...ויוסי צודק- זה המשך ישיר לדברים קודמים שהוא כתב על אלאניס- ולראייה: (זה מה שהוא כתב אחרי ש URS יצא, ותהרגו אותי אם אני יודעת למה עדיין יש לי את זה... כן, אני קצת מעוררת רחמים ברגע זה...
)- ואלו מסקנותיו: (* תזכרו, זה נכתב לפני שנתיים... ומכאן ההתייחסות לאלי מקביל, שאז, עוד הייתה רלוונטית...)- "לאחרונה הפער בין אלי מוריסט לאלי מקביל הולך ומצטמצם, ומדובר דווקא במהלך חיובי. זה לא שהיא נעשית מאוסה או רזה יותר או משהו כזה, היא פשוט מבינה, כמו הרבה אנשים בזמן האחרון, שהמסקנות הניו-אייג'יות הושמעו במלואן והגיע הזמן לשים מאחורינו את האיש הרוחני שבנו, ולהודות שהרבה יותר קל לנו להתחבר לשטויות מהטלוויזיה. לרווקות וליחסים ולמיטות ריקות ולתחושה שכל המניאקים של העולם עומדים בתור כדי לצאת איתך לדייט. וגם אלאניס, ששאריות מהאלבום הקודם שלה אפשר למצוא בשערם הלא חפוף של עושי המדיטציה מפסטיבל בומבמלוס הבא, פירקה סוף סוף את התיק המטונף שאיתו חזרה מהודו, המירה את תובנותיה הקוסמיות המהפכניות בשנאה עצמית ושברונות לב, והתיישבה לכתוב את השירים היפים ביותר שכתבה אי פעם. במקום "תודה לך הודו" ו"לו היינו מצפוננו ומנהיגנו" היא סוגרת חשבון עם בחור אחד או עם סדרה של בחורים שמשקרים לה ומרוכזים בעצמם וגורמים לה להרגיש לא נשית. ומכיוון שמלחינה טובה ומרגשת היא הייתה תמיד-גם כשהטקסטים שלה הסריחו מקטורת ותחליפי אופיום- התוצאה כמעט מושלמת. 21 THINGS, SURRENDERING, שירים מעולים. אתם יודעים מה? הרוק האמריקאי עם הגיטרות כל כך מקמבק עכשיו שהיא אפילו יוצאת מעודכנת! ומדובר באישה שעושה ברוגז עם הספר מגיל עשר בערך. אני לא יודע אם לקהל האמריקאי יש עדיין כוח למוזיקה הלא מאופרת של אלאניס, אבל מראש היא לא הייתה צריכה להימדד בכלים האלה. היא לא מדונה, היא אלאניס. היא הרבה יותר משכנעת כסטייה פרטית מאשר כזמרת להמונים. ועכשיו כשהשירים שלה מוכיחים את מה שחשבתי תמיד- איך גם היא קמה בבוקר, מסתכלת במראה ואומרת "פאק! למה נולדתי? "- אני אוהב אותה יותר מאי פעם. אני אלאניס... " ובכן, זה אביעד... אז למרות שאני ממש לא מסכימה איתו (רמיזות מרושעות על SFIJ לא מתקבלות אצלי בברכה!), אני חייבת להודות שהוא משעשע עד מאוד, ובסך הכל זה ממש ברור שהוא אכן מחבב את אלאניס. אז חבר'ה- לא להתעצבן!!!! שיהיה לכ-ו-ל-ם חג שמח, ותנצלו את החופש -בין אם זה חופש מהלימודים/עבודה, ובין אם זו רגילה מהצבא (מישהו הזכיר הדממה???
)ובין אם החופש הזה הוא המשך ישיר של חופש אחר (שזה הכי טוב!) חג שמח!
עדי...