היום הגדול הגיע..

[בחורונת10]

היום הגדול הגיע..

אוף
לנשום

 

[ליידי באבא3]

מי כמוני מבינה אותך

קחי נשימה ארוכה ותעדכני אותנו

 

[בחורונת10]

מנסה...אבל קשה לנשום

 

[מחבקת עצים סדרתית]

היי

איזה יום גדול?
מה שלא יהיה, תזכרי לנשום ותדעי שאנחנו פה מאחוריך, נותנים לך תמיכה, לא משנה מה תבחרי לעשות ומה יקרה

 

[מחבקת עצים סדרתית]

אוקיי, ראיתי עכשיו את ההודעה הקודמת

מחזקת עוד יותר את מה שכתבתי לך.
תנסי להתעלם כמה שאת יכולה מהערות שליליות ולא מועילות וכשאת מרגישה שזה קשה לך מדי, תתנצלי בנימוס ותלכי לשטוף פנים, להירגע קצת, תזכירי לעצמך שזה בסדר להיות מי שאת ואיך את והם כולם יכולים לחשוב מה שהם רוצים, כי זה לא מזיז ב%^$.

גדול ענק עצום!

 

[בחורונת10]

נגמר, תודה לאל

 

[אלומת האור]

ככה? זהו? בלי לספר?

 

[בחורונת10]

אין יותר מדי מה...

היה משעמם, לא הציקו לי, רק מישהי שאלה אותי משהו והגיבה טיפה בזלזול כשעניתי, אבל מילא.
למרבה ההפתעה אחיין שלי היה איתי כל הזמן, אז הוא הסיח את דעתי..
בסדר בסה"כ...
אני בעיקר שמחה שנגמר
ותודה..

 

[אלומת האור]

רציתי להגיד לך כבר קודם, אבל ידעתי שלא תאמיני

לי: בדרך כלל הדברים האלה שאנחנו חוששים מהם כל כך מתבררים אחר כך כלא נוראיים בעליל. שמחה שעבר בשלום.

 

[בחורונת10]

לא תמיד...לצערי...

 

[אלומת האור]

כשכותבים "בדרך כלל" אין הכוונה ל"תמיד".

 

[בחורונת10]

צודקת..

לא שמתי לב לבד"כ

 

[אלומת האור]

 

[בחורונת10]

 

[עתיד ורוד2]

נשמות הילדים האלה

תמיד גורמים להרגיש הכי טוב שאפשר.

 

[בחורונת10]

כשהם רוצים....

 

[עתיד ורוד2]

אם לא, צריכים לחנך אותם

 

[בחורונת10]

זה לא הילד שלי, לא התפקיד שלי לחנך

 

[אלומת האור]

גם פה לא הייתי משתמשת במילה 'תמיד'

במקרה שלי זה לא היה כך, למשל.

 

[עתיד ורוד2]

אני רואה שאני בעמדת מיעוט כאן

למזלי הילדים שמסביבי (אחיינים וכאלה) מקסימים ויש לי חיבור מעולה עם כולם ולכן בכל פעם שאני בסביבתם אני מרגישה מאד טוב.

נעזוב את זה שאחת האחייניות שלי ממש מעריצה אותי ובאיזה שהוא אירוע היא פשוט לא עזבה אותי וראיתי את הגאווה בעיניים שלי שהיא איתי ומקבלת את תשומת הלב שלי.

אבל גם שאר הילדים לדעתי ילדים טובים וגם אם הם לפעמים אומרים דברים שהם נכונים מבחינתם כמו 'את שמנה' או 'למה לא התחתנת' וכאלה אני יודעת שזה לא מרוע אלא שזה בגלל מוסכמות שהם רגילים אליהם וחוסר טקס שהם עוד לא רכשו ולכן אני באמת שלא לוקחת את זה ללב, המקסימום זה לצחוק איתם על זה ואז הם מבינים שהם עשו טעות.