זה משפט מירמיה.. זה מפרק בו ירמיה מתבכיין שנמאס לו להיות נביא.. ובמשפט הזה הוא בעצם מספר על כך שהוא בטיח שהוא לא ייזכור יותר את אלוהים, ולא ינבא עוד בשמו..ואז הוא גם מסביר שהוא פשוט לא יכול כי הנבואה היא כמו כאש שבוערת בו והיא עצורה בעצמותיו, והוא פשוט לא יכל להתנגד להיותו נביא- וחזר לנבא.. אני לקחתי את המשפט קצת במשמעות שונה.. זה מדבר על מישהו שאני אוהבת..והבטחתי שאני לא אוהבת אותו יותר ולא אדבר עליו יותר..אבל האהבה שלי אליו היא כמו אש בוערת והיא עצורה בעצמותי, ואני איני מסוגלת לא לאהוב אותו, ולכן נכנעתי לאהבה הזו... מובן