זה מצב מורכב, שהתודעה שלנו
לא מסוגלת להתמודד איתו. פצע החיילים החטופים עדיין לא הספיק להגליד, וכולנו זוכרים את הסערה הציבורית שהדיון סביב הסוגייה הזו עורר; האם ראוי לשחרר מאות מחבלים חיים, ביודענו כי הם עשויים בהחלט לחזור לפעילות טרור, תמורת שלוש גופות ושבוי שנוי במחלוקת, או שמא עדיף להותיר את החיילים המתים בידי החיזבאללה ולפתוח במו"ם על אלחנן טננבאום בלבד? היו הרבה אנשים שמיהרו לשפוט את משפחות החיילים, שדרשו לעשות הכל על מנת להחזיר את הבנים הביתה, חיים או מתים. טענו ששיחרור מחבלים בתמורה לשלוש גופות, זו טעות מרה שעלולה להתנקם בנו בהמשך. מצד שני, היו כאלה שטענו שחייבים להחזיר את הבנים- חיים או בארונות. לדעתי אין אמת מוחלטת, אבסולוטית, בעניינים כאלה. מדובר בדילמה מוסרית בעלת עשרות רבדים. האם אדם יכול להתעלות על מכאובי הנפש שלו, להפטר מהאמוציות ולנהוג כרובוט כאשר הוא מקבל החלטות? מצד אחד, בני משפחת חבר יודעים במדוייק מה הסיכויים שבנם בין החיים, אך זה לא מפריע להם להקריב חצי מיליון שקל למוסר מידע חיוני. אנחנו, כאנשים רגילים שלא נתקלים, בדרך כלל, בדילמות כאלה בחיי היומיום- יכולים לשפוט מכאן ועד הודעה חדשה כל צד ודיעה בנושא. אבל בחיים לא נוכל להבין את המצב על בוריו, בחיים לא נוכל לרדת לסוף דעתן של המשפחות או מקבלי ההחלטות. אנחנו רואים הכל בצורה חד מימדית, ולא מבינים כמה גורמים מעורבים בעניין. כל אחד יכול להגיד מה שבא לו- אנחנו נמצא אלפים שיגידו "אני מעדיף לדעת ולא להתענות"- אבל אם חס וחלילה הם יהיו במצב הזה, אני בטוח שהמציאות לא תהיה כ"כ חד-גונית עבורם. בקיצור...קשה, קשה.
ומי שקרא עד לכאן- כלי עולם. אפילו אני הצלחתי לשעמם את עצמי