היום בתבור
נוכחים: אלכס, אלישע, דן שוחט, אומנותי,גרט ואולי שכחתי עוד מישהו. הגעתי בשעה 9.30 ואת פני קידמה רוח דרומית שהלכה והתחזקה. המראתי ראשון מבין הגלשנים,(שעה 11) כשחלק מהמצנחים כבר 200-300 מעל להר. שעה שלמה ניסיתי לצוד את האחת שתישא אותי לגובה סביר אך במשך אותה שעה מתסכלת, לא הצלחתי לעבור 650 מ' כשהמצנחים ממש מעצבנים (ואני לבטח מעצבן אותם באותה המידה). לאחר שעה, נמאס לי והתרחקתי לנחיתה. כמו שקרה לי המספר טיסות בזמן האחרון, היא הגיעה ממש כשראתה שאני לא מעוניין (לא סתם, טרמיקה זה בלשון נקבה...)עשתה לי טובה וזנחה אותי ב 850. משם בגיאומטריה מתוחה לכיוו יבנאל וכלום. זכרתי כלל יסוד: כשאין טרמיקות בנתיב, טוס הצידה 90 מעלות לרוח וכך עשיתי. הגעתי בעור שיני לכביש הגישה לשרונה כשהפיינל כבר סגור לי בראש ובגובה של הרבה פחות מ 100 מ' (מעל לקרקע), הגיעה אחת חרמנית אש, והרימה אותי ל...1700 מ'. הבעיה הייתה שככל שהגבהתי, העסק נעשה סוער יותר, עד שב 1700 חטפתי את "סינדרום חגי" והתחלתי לשקשק (ולא מהקור). מכיוון שקבעתי עם דן שוחט פגישה בצמח, חתכתי דרומה, שכן, החרמנית לקחה אותי לפוריה, כנראה נשארה נעולה על הטסק של הליגה הלפני אחרונה). באלומות הכל מרים ואני שוב ב-1700. התחושה להתרומם בניגוד לרצוני, לא אהובה עלי במיוחד, אז ברחתי דרומה לאזור אפיקים ושם התחלתי לאבד גובה. חצי שעה של חיפוש רמז לכוון הרוח, ואין. לבסוף אני מהמר על רוח צפונית (סתם כי זה מה שיש שם בדר"כ...) ההימור הסתבר כמדוייק, ועשר דקות לאחר הנחיתה הגיע אומנותי הצדיק ואסף אותי. הסתבר שחוץ מגרט, שהגיע כשעתיים אחרי, ונחת במבוא חמה, כל הצ'מפיונים התפזרו להם עוד לפני יבנאל. ואפילו דן, שמשדר כל כך הרבה אמינות, לא הגיע... לסיכום, יום קיץ מהנה, הגלשן החדש שלי ממש שר לי כל הדרך, הנאה צרופה.
נוכחים: אלכס, אלישע, דן שוחט, אומנותי,גרט ואולי שכחתי עוד מישהו. הגעתי בשעה 9.30 ואת פני קידמה רוח דרומית שהלכה והתחזקה. המראתי ראשון מבין הגלשנים,(שעה 11) כשחלק מהמצנחים כבר 200-300 מעל להר. שעה שלמה ניסיתי לצוד את האחת שתישא אותי לגובה סביר אך במשך אותה שעה מתסכלת, לא הצלחתי לעבור 650 מ' כשהמצנחים ממש מעצבנים (ואני לבטח מעצבן אותם באותה המידה). לאחר שעה, נמאס לי והתרחקתי לנחיתה. כמו שקרה לי המספר טיסות בזמן האחרון, היא הגיעה ממש כשראתה שאני לא מעוניין (לא סתם, טרמיקה זה בלשון נקבה...)עשתה לי טובה וזנחה אותי ב 850. משם בגיאומטריה מתוחה לכיוו יבנאל וכלום. זכרתי כלל יסוד: כשאין טרמיקות בנתיב, טוס הצידה 90 מעלות לרוח וכך עשיתי. הגעתי בעור שיני לכביש הגישה לשרונה כשהפיינל כבר סגור לי בראש ובגובה של הרבה פחות מ 100 מ' (מעל לקרקע), הגיעה אחת חרמנית אש, והרימה אותי ל...1700 מ'. הבעיה הייתה שככל שהגבהתי, העסק נעשה סוער יותר, עד שב 1700 חטפתי את "סינדרום חגי" והתחלתי לשקשק (ולא מהקור). מכיוון שקבעתי עם דן שוחט פגישה בצמח, חתכתי דרומה, שכן, החרמנית לקחה אותי לפוריה, כנראה נשארה נעולה על הטסק של הליגה הלפני אחרונה). באלומות הכל מרים ואני שוב ב-1700. התחושה להתרומם בניגוד לרצוני, לא אהובה עלי במיוחד, אז ברחתי דרומה לאזור אפיקים ושם התחלתי לאבד גובה. חצי שעה של חיפוש רמז לכוון הרוח, ואין. לבסוף אני מהמר על רוח צפונית (סתם כי זה מה שיש שם בדר"כ...) ההימור הסתבר כמדוייק, ועשר דקות לאחר הנחיתה הגיע אומנותי הצדיק ואסף אותי. הסתבר שחוץ מגרט, שהגיע כשעתיים אחרי, ונחת במבוא חמה, כל הצ'מפיונים התפזרו להם עוד לפני יבנאל. ואפילו דן, שמשדר כל כך הרבה אמינות, לא הגיע... לסיכום, יום קיץ מהנה, הגלשן החדש שלי ממש שר לי כל הדרך, הנאה צרופה.