היום בערב.
יש סיבוב שערים , כולם באים . יציאה ברבע לשבע מהכותל. קצת על מהות הדבר. בהיות המקדש עומד על מכונו, כהנים בעבודתם, לויים בדוכנם וישראל במעמדם, היה עניין מיוחד בהקפה ובסבוב בתוך המקדש וסביבו. בתוך המקדש, מופיע ההיקף והסבוב במיוחד בהקשר למזבח: במבנה המזבח עצמו קיים ה"סובב" – הוא החלק שבאמצע גובה המזבח, שבו "נכנס" המזבח פנימה ומתקצר בארכו ורחבו. גם בהזאת דם הקרבנות על המזבח אנו מוצאים שרוב הקרבנות טעונים מתן דמים סביב המזבח: את דם החטאת צריך לתת "על קרנות המזבח סביב" – דם "חטאות הפנימיות" ניתן על קרנות מזבח הזהב [הפנימי, שבהיכל], ודם חטאת החיצונית ניתן על קרנות מזבח העולה (החיצוני, שבעזרה), כאשר הכהן צריך לסובב את המזבח לשם כך בסדר קבוע – "עלה בכבש ופנה לסובב, ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית וכו'". גם על דם קרבנות העולה, האשם והשלמים נאמר שצריך לזרקו "על המזבח סביב", והכוונה שצריך לזרוק את הדם ב"שתי מתנות שהן ארבע", דהיינו שתי זריקות בשתי קרנות מנוגדות של המזבח (מזרחית-צפונית ומערבית-דרומית) בכדי שינתן הדם על כל ארבע צלעות המזבח. את המזבח מסובבים בחג הסוכות: בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת וביום השביעי (הושענא רבה) מקיפין שבע פעמים. וכך אומר נעים זמירות ישראל: "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'". מקיפין לימין במעגל החיצוני יותר, הרי שכל ה"תנועה הצבורית בהר הבית נעשתה באופן של סבוב דוקא, כדברי המשנה: "כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל". כך נוצרה תנועה אנושית סבובית אחידה בתוך הר הבית. מן המקורות נראה שהתנועה הזו בתוך הר הבית איננה רק כדרך להגיע פנימה, אלא גם כעניין בפני עצמו, להקיף את העזרות סביב סביב. במהלך ההקפה הזו, שנעשתה סביב ה"סורג" – מחיצה נמוכה סביב העזרות – היו עוברים בשלש-עשרה 'תחנות' בהן צריך להשתחוות, במקומות בהם פרצו מלכי יון את הסורג, "פרצו חומות מגדלי", וכשגברה מלכות בית חשמונאי "חזרו וגדרום וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחוויות", להודות על אבדן מלכות יון [משנה מדות ב, ג]. הקפה זו היתה גם לשם תפילה ובקשה. וכך נאמר בהמשך המשנה שכל הנכנסין להר הבית מקיפין דרך ימין "חוץ ממי שארעו דבר [שהוא אבל או מנודה] שהוא מקיף לשמאל. [ושואלים אותו:] מה לך מקיף לשמאל? [והוא משיב:] שאני אבל. [ואומרים לו:] השוכן בבית הזה ינחמך" – כך נושע היחיד בזכות תפילת הרבים מאת השוכן בבית הזה. ויתירה מזו נאמר בברייתא [מסכת שמחות פ"ו], שכל מי שיש לו עניין מיוחד להתפלל עליו היה מקיף לשמאל, ומסופר שם על אשה אחת שבנה היה חולה ונכנסה להר הבית, הקיפה והקיפה עד שבאו ואמרו לה נתרפא בנך. גם בשמירת המקדש אנו מוצאים את עניין הסבוב. 'עמדות' השמירה היו סביב סביב למקדש: על שערי הר הבית ועל ארבע פנותיו (מבפנים), על שערי העזרה ועל ארבע פנותיה (מבחוץ). ומלבד המקומות הקבועים לשמירה, הרי "איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר, ואבוקות דולקין לפניו", ומדברי הרמב"ם נראה שזהו חלק ממצות השמירה עצמה שהגדרתה היא "לשמור המקדש וללכת סביבו". "סובו ציון" עד כאן על הסיבובים בתחום הפנימי, בתוך הר הבית. אך גם מחוץ להר הבית, בתחום העיר ירושלים, אנו מוצאים את הסבוב, אם כי לא בתור מצוה וחובה. על ירושלים בתפארתה נאמר: "גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו הר קדשו… סובו ציון והקיפוה, ספרו מגדליה. שיתו לבכם לחילה, פסגו ארמנותיה". ובזמן החורבן, כאשר נוטל כבוד מבית חיינו, הר ציון שמם ושועלים הלכו בו, הרי הסבוב מבטא גם את הרצון והכיסופים להכנס פנימה, ולזכות בקרוב להגיע אל נקודת התוך והמרכז. בהקשר זה, ראוי להביא מדברי רבינו בחיי (בפירושו לפרשת ויקהל): "ודע כי הספור בענין המשכן וכליו, והחקירה בתכונת צורותיו ומובאיו... אע"פ שאין בית המקדש קיים מצוה גדולה היא, עד שמים יגיע שכרה... וכן הזכירו רז"ל בענין הקרבנות... והוא הדין בספור ענייני המשכן והמקדש שיש לנו זכות עצומה ועקב רב כאשר נהגה בהם ונשתדל להבין פשוטם ונגליהם, על אחת כמה וכמה אם נזכה להשיג תוכם להשכיל אחד מרמזיהם. והוא שהזכיר דוד על הענין הזה על הנסתר והנגלה: 'סובו ציון והקיפוה'.. ובזכות הסבוב וההיקף בנגלה ובנסתר ישיב שכינתו בתוכו". מתקופת הגאונים, לפני כאלף שנה ויותר, נשתיירו לנו כמה עדויות על "סבוב שערי הר הבית", שנעשה במיוחד בחגים ובמועדים, ובו היו אומרים תפלות ובקשות מיוחדות ליד השערים השונים. ובדורות מאוחרים יותר, מוצאים אנו גם את מנהג ירושלים להקיף ולסובב את כל חומות העיר העתיקה [מקורות למנהגים אלה יובאו בע"ה בפעמים הבאות].
יש סיבוב שערים , כולם באים . יציאה ברבע לשבע מהכותל. קצת על מהות הדבר. בהיות המקדש עומד על מכונו, כהנים בעבודתם, לויים בדוכנם וישראל במעמדם, היה עניין מיוחד בהקפה ובסבוב בתוך המקדש וסביבו. בתוך המקדש, מופיע ההיקף והסבוב במיוחד בהקשר למזבח: במבנה המזבח עצמו קיים ה"סובב" – הוא החלק שבאמצע גובה המזבח, שבו "נכנס" המזבח פנימה ומתקצר בארכו ורחבו. גם בהזאת דם הקרבנות על המזבח אנו מוצאים שרוב הקרבנות טעונים מתן דמים סביב המזבח: את דם החטאת צריך לתת "על קרנות המזבח סביב" – דם "חטאות הפנימיות" ניתן על קרנות מזבח הזהב [הפנימי, שבהיכל], ודם חטאת החיצונית ניתן על קרנות מזבח העולה (החיצוני, שבעזרה), כאשר הכהן צריך לסובב את המזבח לשם כך בסדר קבוע – "עלה בכבש ופנה לסובב, ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית וכו'". גם על דם קרבנות העולה, האשם והשלמים נאמר שצריך לזרקו "על המזבח סביב", והכוונה שצריך לזרוק את הדם ב"שתי מתנות שהן ארבע", דהיינו שתי זריקות בשתי קרנות מנוגדות של המזבח (מזרחית-צפונית ומערבית-דרומית) בכדי שינתן הדם על כל ארבע צלעות המזבח. את המזבח מסובבים בחג הסוכות: בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת וביום השביעי (הושענא רבה) מקיפין שבע פעמים. וכך אומר נעים זמירות ישראל: "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'". מקיפין לימין במעגל החיצוני יותר, הרי שכל ה"תנועה הצבורית בהר הבית נעשתה באופן של סבוב דוקא, כדברי המשנה: "כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל". כך נוצרה תנועה אנושית סבובית אחידה בתוך הר הבית. מן המקורות נראה שהתנועה הזו בתוך הר הבית איננה רק כדרך להגיע פנימה, אלא גם כעניין בפני עצמו, להקיף את העזרות סביב סביב. במהלך ההקפה הזו, שנעשתה סביב ה"סורג" – מחיצה נמוכה סביב העזרות – היו עוברים בשלש-עשרה 'תחנות' בהן צריך להשתחוות, במקומות בהם פרצו מלכי יון את הסורג, "פרצו חומות מגדלי", וכשגברה מלכות בית חשמונאי "חזרו וגדרום וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחוויות", להודות על אבדן מלכות יון [משנה מדות ב, ג]. הקפה זו היתה גם לשם תפילה ובקשה. וכך נאמר בהמשך המשנה שכל הנכנסין להר הבית מקיפין דרך ימין "חוץ ממי שארעו דבר [שהוא אבל או מנודה] שהוא מקיף לשמאל. [ושואלים אותו:] מה לך מקיף לשמאל? [והוא משיב:] שאני אבל. [ואומרים לו:] השוכן בבית הזה ינחמך" – כך נושע היחיד בזכות תפילת הרבים מאת השוכן בבית הזה. ויתירה מזו נאמר בברייתא [מסכת שמחות פ"ו], שכל מי שיש לו עניין מיוחד להתפלל עליו היה מקיף לשמאל, ומסופר שם על אשה אחת שבנה היה חולה ונכנסה להר הבית, הקיפה והקיפה עד שבאו ואמרו לה נתרפא בנך. גם בשמירת המקדש אנו מוצאים את עניין הסבוב. 'עמדות' השמירה היו סביב סביב למקדש: על שערי הר הבית ועל ארבע פנותיו (מבפנים), על שערי העזרה ועל ארבע פנותיה (מבחוץ). ומלבד המקומות הקבועים לשמירה, הרי "איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר, ואבוקות דולקין לפניו", ומדברי הרמב"ם נראה שזהו חלק ממצות השמירה עצמה שהגדרתה היא "לשמור המקדש וללכת סביבו". "סובו ציון" עד כאן על הסיבובים בתחום הפנימי, בתוך הר הבית. אך גם מחוץ להר הבית, בתחום העיר ירושלים, אנו מוצאים את הסבוב, אם כי לא בתור מצוה וחובה. על ירושלים בתפארתה נאמר: "גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו הר קדשו… סובו ציון והקיפוה, ספרו מגדליה. שיתו לבכם לחילה, פסגו ארמנותיה". ובזמן החורבן, כאשר נוטל כבוד מבית חיינו, הר ציון שמם ושועלים הלכו בו, הרי הסבוב מבטא גם את הרצון והכיסופים להכנס פנימה, ולזכות בקרוב להגיע אל נקודת התוך והמרכז. בהקשר זה, ראוי להביא מדברי רבינו בחיי (בפירושו לפרשת ויקהל): "ודע כי הספור בענין המשכן וכליו, והחקירה בתכונת צורותיו ומובאיו... אע"פ שאין בית המקדש קיים מצוה גדולה היא, עד שמים יגיע שכרה... וכן הזכירו רז"ל בענין הקרבנות... והוא הדין בספור ענייני המשכן והמקדש שיש לנו זכות עצומה ועקב רב כאשר נהגה בהם ונשתדל להבין פשוטם ונגליהם, על אחת כמה וכמה אם נזכה להשיג תוכם להשכיל אחד מרמזיהם. והוא שהזכיר דוד על הענין הזה על הנסתר והנגלה: 'סובו ציון והקיפוה'.. ובזכות הסבוב וההיקף בנגלה ובנסתר ישיב שכינתו בתוכו". מתקופת הגאונים, לפני כאלף שנה ויותר, נשתיירו לנו כמה עדויות על "סבוב שערי הר הבית", שנעשה במיוחד בחגים ובמועדים, ובו היו אומרים תפלות ובקשות מיוחדות ליד השערים השונים. ובדורות מאוחרים יותר, מוצאים אנו גם את מנהג ירושלים להקיף ולסובב את כל חומות העיר העתיקה [מקורות למנהגים אלה יובאו בע"ה בפעמים הבאות].