היום בערב

[מייקי69]

היום בערב

היה צריך להיות לי דייט. לך תדע אם יתקיים. לא שזה משנה משהו כרגע. סתם. בסדרה הזאת שמשודרת כל ערב בשעה 20:00, אמרה מישהי שהארץ הזאת (ברזיל), היא ארץ מלאת געגוע. ואני חשבתי - האמנם? ומי ראה ומכיר געגוע - מי המציא את הגעגוע אם לא העם היהודי? וכשאני חושבת על זה - אז יותר מגעגוע, יש לנו עצב. אלופים בעצב אנחנו. ים של עצב. תוגה. חגיגות עצב בכל מקום. מציאות עצובה. ימים עצובים הנאספים לחודשים עצובים ושנים עצובות. המון משפחות עצובות, ילדים עצובים - מנגינות וניגונים עצובים. חגים עצובים. אללה יסתור. וההיא מהסדרה שמה, הסדרה שמצולמת כל כך יפה, עם אור וצל רכים ומלטפים, והשפה ההיא שמתערבבת עם האחרות - היא חושבת שברזיל היא ארץ געגוע. ואני - אני חושבת שתי מחשבות: האחת - שאם אכן נבחרנו - אז מישהו טעה. למה לבחור עם כל כך עצוב? השניה - שאם אני כבר כאן, שופכת את מה שיש או אין לי בבטן - אז למה שמישהו לא יתחבר למילים... ואולי יוסיף אפילו איזו מילת עידוד...?

 

[השוטה על הגבעה]

"עידוד" ../images/Emo106.gif

אני מעודד אופטימי תמיד חושב חיובי והמטרה תמיד היא הגביע גם אם אין גביע לחיי העם הזה שלא רואה אותו עצוב אפילו כשהוא עצוב. חג שמח !

 

[סמי פוליטורה]

תיקון קל לעניין ההגדרות של המילים:

אם מייקי עוד חושבת שהעם היהודי המציא את הגעגוע - אז שוב צריך להזכיר ששורש המילה הזו מורכב מפעמיים המילה גע, כאילו לומר תיגע, תיגע, נו תיגע, בדיוק מכאן מגיע הגעגוע, מכאן המתגעגעת, וממתי היהודים רצו לגעת במישהו - הרי עוד כשהיו קטנים כבר סובבו להם את הראש שהם עם-סגולה - ושעליהם לא רק לא לשאוף לגעת - אלא להיפך: ל ה ת ב ד ל מכל האחרים. אבל נכון שהיו להם סוג אחר של ´געגועים´: הם עצמם קראו לזה קצת אחרת: כ י ס ו פ י ם . משורש כסף, כמובן. סליחה על ההטרדה - אבל ביקשת שמישהו יתחבר למילים.

 

[מייקי69]

היבריס???

זה החטא הקדמון שלנו? לא מסתדר לי. לא, לא מסתדר.

 

[שלומלום של נילה]

אם כבר.....

אז המילה כסף נגזרה מהמילה כיסוף ולא להפך. "למה נקרא שמו כסף, כי אנשים נכספים אליו" אינני זוכר כרגע את המקום המדויק של המשפט. כמו כן כיסוף זה לא בדיוק געגוע אלא כמיהה למשהו. שלומלום

 

[סמי פוליטורה]

שלומלום - עידכון קטן חינם אין כסף:

למרבית הצער - אז דווקא המילה כסף קודמת למילה כיסוף או כיסופים, ולא להיפך, כפי שרשמת. הנה - עוד לא הספיק להסתיים סיפור הבריאה בספר בראשית - וכבר הספר השני - שמות - עוסק לכל אורכו בענייני כסף. זהו הספר היחיד שבו מדברים כל-כך הרבה על כסף. המילה כיסוף שייכת בכלל לתקופה אחרת ומאוחרת. אבל אם בכל זאת אתה זוכר משהו - אולי זה בטעות מתוך מה שאכן אמר עוד קודם, בבראשית, האדון לבן ליעקב, יאללה תלך, "ועתה הלוך הלכת, כי נכסוף נכספת לבית אביך", אבל תראה איזה מעשה שטן: אפילו ה´נכספות´ הזו הגיעה מעולם הכסף, ולא להיפך כמו שאמרת, עובדה שהוא מייד ממשיך ושואל אותו: למה גנבת את אלוהיי?" כמובן שגם יעקב משיב לו בשפת הכסף, פשוט כי "אמרתי פן תגזול את בנותיי". הגניבה והגזילה. הבנות והכסף. אגב, ואם כבר הביטוי "חינם אין כסף" - אז בטח לא כולם זוכרים את אותו עניין אינטימי העומד מאחורי הביטוי הנפוץ הזה: גם הוא, כמובן, לקוח בדיוק מאותו ספר שמות הנ"ל העוסק בכסף, והוא נאמר על אותה בת, שהאדון שלה אינו מספק לא את כסותה, לא את שארה, ולא את עונתה. עליה נאמר - שהוא חייב לשחרר אותה חינם אין כסף. עוד על משפט הבנות - בשמות כ"א. לידיעת הבנים.

 

[איש המערות]

לא מתאים לך, סמי, לצטט לא נכון

יעקב לא אמר "...אמרתי פן תגזול את בנותיי...". אלא "...אמרתי פן תגזול את בנותיך..." (בראשית ל"א, ל"א).

 

[סמי פוליטורה]

וואלה צודק:

בנותייך הפכו פתאום לבנותיי. פרויד בטח היה אומר על זה משהו. תודה!

 

[שלומלום של נילה]

אם כבר חלק ב´

שלומלום לך, ראשית הבהרה שאינני מתיימר להתחרות בידיעותך בשפת הקודש ואו במקורות. אני די אהבל בעניין זה, מה גם שאני כותב בשגיעות כתיב נוראיות. בכל מקרה לענייננו, לא כסף קדם לכיסופים. לשון הקודש קדמה לבריאת העולם לפי חז"ל והם גם אלא שאומרים שכסף זה כי האדם נכסף אליו. אתה רוצה להתווכח עם חז"ל בבקשה, אך אנא פנה אליהם ולא אליי בשאלות לגביי עניין זה. שלומלום

 

[סמי פוליטורה]

מי? מה? מו? איפה? מתי?

מי מתווכח עם חז"ל? מי בכלל פנה למישהו - אם לא אתה שטענת איזה דבר מופרך, ולגביו סמי אמר מה שאמר וצירף לך הוכחות. אז מה אם הם אמרו ש"כסף זה כי האדם נכסף אליו"?! מה זה סותר את העובדה שהמילה כסף עדיין קודמת למילה כיסופים?! ומי אמר? ואיפה? על מדברים בכלל?! אז למה צריך לפנות אליהם? שבת שלום וחג שמח!

 

[שלומלום של נילה]

תשמע אתה צדקן קיצוני....

שלומלום לך שוב, לא הבאת הוכחה לכלום! זה שהמילה "כסף" מופיעה בתורה לפני המילה "כיסופים" לא מוכיח כלום. יצירת השפה איננה לפי סדר הופעת המילים בתורה וההוכחה לכך היא שחז"ל אומרים שהמילה "שמיים" מורכבת בין השאר מלשון "מים" אך המילה "מים" מופיעה בתורה רק יותר מאוחר. אז לידיעתך שוב, המילה כסף נגזרת מהמילה כיסופים ולא להפך. סוף דיון (שחבל שנכנסתי אליו בכלל). שלומלום

 

[חונה לרגע]

לא חושבת שאנחנו עם עצוב בהגדרה,

עובדה שתייר הבא לראשונה לארץ מתרשם תמיד מהחיוכים השפוכים על פני האנשים, אבל מה לעשות שלא שפר גורלנו, ומונחתות עלינו מכות חדשות לבקרים. לדעתי בן האדם בוחר אם להיות עצוב או שמח. ובברזיל בטח לא המציאו את הגעגוע (בטח שלא ב-טרה-נוסטרה), ואם מדברים על געגוע, יש לי געגוע ענק לימים בלי פיגועים, ולקצת שלווה. (חיבוק) מ-Aני לך מייקי אל תהיי לי עצובה.

 

[מביטה בצד]

אין לי ארץ אחרת...

שדה תעופה. תור לביקורת דרכונים, תחושת הריחוף אחרי שבוע ארוך, עמוס בחוויות טובות ומיטיבות. הראש עדיין מטייל לו במחוזות נעימים, החיוך עדיין נסוך על הפנים. תחושת האושר, הקלילות, הטוב שבנשמה, עדיין מבעבעת כמו אלפי בועות קטנות באמבט של קצף. אישה עומדת מאחורי בתור, מחייגת בפלאפון , בעלה עומד לידה במבט משועמם לחלוטין. שתיים שלוש מילים בנאליות, של אנשים שחוזרים מחופש ואז משתנה ההבעה על הפנים שלה. היה פיגוע היא אומרת, יש הרוגים. בבת אחת, נזרקת חזרה לתוך המציאות הקיומית של הארץ שלנו. לאט לאט, תחושת הכובד, חודרת מבעד לאותן בועות קטנות של אושר שהציפו אותי עד לפני רגע. מצברים מלאים יותר, חזקים יותר, אבל גם הם לא מספיקים כדי למנוע את כאב הלב, המטפס במעלה הנשמה, למשמע החדשות על הפיגוע. עם סגולה? עם הספר? העם הנבחר? לא יודעת, מסובך לי מדי. אחרי שבוע שלם של אושר בקטנות, המציאות הולמת בפנים בחוזקה. אז כן, אין לי ארץ אחרת, גם לא רוצה אחת כזאת, רק חבל שהארץ הזאת, היא ארץ אוכלת יושביה. מילות עידוד לך מייקי? וואוו, מסובך לי קצת, עדיין רואה את התמונות של הימים האחרונים, רגועים, שלווים, מיטיבים. במקביל רואה גם את הכאב, העצב, הדמעות, של אותן משפחות שהצטרפו היום, למעגל המשפחות הפגועות,המשפחות שלהן המחר מביא התמודדויות חדשות לחלוטין ממה שצפו... רוצה להאחז רק עוד קצת באושר הטהור של השבוע האחרון...

 

[ירקרק]

גם כשהכל כל כך חשוך... אל יאוש!

את מסיימת את הודעתך בשני קטעי חשיבה-קביעה. האחד, ערעור על נכונות הבחירה: "למה לבחור עם כל כך עצוב? והאחר, בקשת הוספת מילת עידוד. אנסה בתגובתי להגיב במשותף על שני הדברים. הבחירה בנו, ("בנו" = העם היהודי כולו, ללא הבדל מין, מעמד, מוצא או עשייה ו/או אי- עשייה של מצווה זו או אחרת) כעם לא נבעה בגלל מעלה ו/או חיסרון שלנו. לו הבחירה הייתה בגלל מעלה ו/או חיסרון שקיים בנו, הרי זו "העדפה" ולא "בחירה". בחירה במהותה אפשרית רק כשאין כל יתרון שהוא בין שני הדברים, ואז, ב"בחירה חופשית" נטולת כל הסברה והגיון שכליים אני בוחר בזה ולא באחר. למרות שהבחירה בנו הייתה נטולת כל הסברה והגיון שכליים, קיים בנו כעם חוסן-נפשי ומסוגלות לעמוד בקשיים שלא מצאנו כמותם קיימים בעמים אחרים. מול אותו חוסן-נפשי מופלא קיים בנו כעם גם אכפתיות וערבות חברית, קיים גם בנו כעם עצבות וכאב לאובדן ושכול שקיים אצל אחר/ת מבני עמנו, יהיה מי שיהיה (זאת מעבר ובנוסף לכאב שיש לנו כבני-אנוש הומניים בצרת אחרים). העצבות הזו היא חלק מאיתנו, היא סוד הקיום שלנו, היא סוד החוסן שלנו. העצבות מהלא נעים וטוב, העצבות מהאובדן והשכול (גם) של האחר, היא זו שמדרבנת אותנו לנסות שוב ושוב לשנות את המצב ולעשות ככל שביכולתנו לחיות בעולם טוב יותר. "העצבות" כשלעצמה איננה מהות חיובית, אך כשהיא נגזרת מהמעורבות החברתית שלנו כעם אחד ומאוחד, כשהיא חלק מההשתתפות שלנו בנעשה אצל האחר/ת מתוך רצון להיות שם לצידו ולשאת איתו בנטל, יש בה המון מהחיוב והחשוב. ומכאן מילות עידוד לך ולשכמותך, אכן ימים עצובים עוברים עלינו כעם, ימים עצובים עוברים עלינו בחיינו הפרטיים - אך אל יאוש! "אור" משמש משל לטוב, אושר, זריחה, פריחה וצמיחה וכדומה, "חושך" משמש משל לרוע, כאב, עצב, תסכול, ייאוש, בלבול וכדומה. הזמן החשוך ביותר בלילה הוא דווקא אותם דקות אחרונות לפני שהשמש מתחילה לעלות ולהאיר את הארץ. מידי חודש הירח מתמעט והולך, עד שאיננו נראה לחלוטין, רק אז מתחילה גדילתו מחדש, ומידי יום הוא גדל והולך עד שהופך להיות עיגול שלם. גם כשהכל מסביב נראה כל כך חשוך, כשהכל נראה כל כך קטן ולא חשוב, אז מתחילה לה הזריחה, אז מתחילה לה הצמיחה. את מקומו של הייאוש והעצבות החליפי באופטימיות… גם אם ראית העתיד לא טומנת בחובה מקור לעידוד - עדיין, אל יאוש! כי אחרי החושך תמיד באה לה הזריחה. אור, אושר ואהבה. ירקרק

 

[מייקי69]

ברכות לך ירקרק !

עכשיו אני יכולה להתפלפל בנושאי יהדות

(סתתתתתתתתם, מה יודעת אפיקורסית כמוני?) ממש לא מסכימה איתך על הפירוש למילה "בחירה". וקצת מאוכזבת, שאין מי מאותם אנשים יודעי ובלשני התורה, שמצאו לפחות סיבה אחת - למה אנחנו עם בחירה. סיבה. תן סיבה. לא יכול להיות שאין ! עם כל הצניעות! האם בגלל שלא נמצאה סיבה - הקשתם מזה על פירוש המילה "בחירה"? בחירה היא מעשה אקטיבי. העדפה - לא. בחירה נעשית לאחר ההעדפה או יחד עימה. בכל מקרה בחירה היא בחירה. ואם בחרתי להתגרש - זה אומר ששתי האופציות היו בעיני היינו הך? או נשאל אחרת. האם זה שהתגרשתי - אינו בחירה? רק בגלל שזאת היתה האפשרות היותר "עדיפויית" בעיני? סמנטיקה ! בטח לא נבחרנו כי אנחנו עצובים. בטח שלא. סתם גילגלתי מחשבות. אבל אנחנו עצובים, נו. אולי בגלל ההיסטוריה. בטח בגלל ההיסטוריה. לך אל הכליזמרים. באזני לעולם ישמעו מיבבים משהו. גם כשהם מנגנים את נגינת הכלולות. יה-בה-ביי-ביי באזני - זה עצוב. יש עמים שמחים. היוונים. הבולגרים. אולי אפילו המרוקאים. עובדה שיש להם חג של משתה שמחה וצהלה. לא מדברת על דיעות קדומות. אלא על דימוי עצמי. הבריטים - מאופקים. הגרמנים - נו,... יקים. ותראה את הצוענים. בחיים לא היה להם בית - ובכל זאת הם רוקדים וצוהלים סביב המדורות. לנו יש את האידישע מאמא - תמיד דואגת כזאת. ויש לנו קלרניט - בוכה בוכה בקול רם ומסתלסל. והאופטימיות.... אין ברירה. אז אופטימיים. טומנים את הראש בחול ומחכים לגל שיעבור.

מייקי בחיוך ובמינוס עשר באנתרופולוגיה

 

[תותית11]

עם עצוב ..

בגלל שכוננו עם בחירה מיקדנו אלינו הרבה שינאה לאורך כל הדורות. היהודים האלה.. מה הם חושבים להם? הם נעלים עלינו? נראה להם את האמת, נראה להם שהם עם ככל העמים.. עם כל זה שמין עצבות נסוכה על פניו של העם הזה, עם כל הסבל שהוא מנת חלקו לאורך כל ההיסטוריה, עם כל זה אני גאה להיות חלק ממנו. גאה להיות חלק מעם עתיק שנמצא פה עדיין למרות כל התלאות שעבר ולמרות שעמים גדולים אחרים ואדירים ממנו נמחה זכרם ואיננו עוד. ואני מאמינה שאיפשהוא באמת יש ייחוד בעם הזה, עצם הישרדותו לאורך הדורות מוכיחה כי שורשיו איתנים ויחיו וישרישו עוד הרבה הרבה שנים.

 

[ירקרק]

בחירה מול העדפה - מהות המינוח

סיבת בחירת עם-ישראל דווקא לעם, מפורשת ומבוארת בארוכה בכתבי הקודש, בתורה שבכתב ושבעל-פה, וביתר אריכות בשאר דברי חכמי ישראל לדורותיהם. מפאת עומק ואורך המושג והמושכל לא אביא את דבריהם לכאן, אך זה קיים. לכן, על שאלתך: "האם בגלל שלא נמצאה סיבה - הקשתם מזה על פירוש המילה "בחירה"?", התשובה היא שלילית לחלוטין. ההיפך הוא הנכון, את מסקנתי לפירוש "המהותי" (לא שם "התואר" ולא שם "המושאל", אלא שם "העצם"!) למושג "בחירה" הסקתי מתוך העיון והדיון בסיבת בחירתנו לעם. ברשותך אנסה להבהיר את עמדתי במהות המינוח "בחירה" - כשמונחת לפני סלסלת פירות ובה: ענבים, אגסים, תפוחים ואפרסקים, ובא אדם ומכוון אקדח לרקתי ואומר לי: או שתיקח את האפרסק ותאכל או שאני יורה בך - אכילת האפרסק איננה "בחירה" שלי, אלא "העדפה". מפחד המוות העדפתי לאכול את האפרסק ולא למות. כשמונחת לפני סלסלת פירות ובה: ענבים, אגסים, תפוחים ואפרסקים, ולחיכי ערב יותר טעם האפרסק משאר כל הפירות ולקחתי את האפרסק ואכלתי - אכילת האפרסק איננה "בחירה" שלי, כי אם "העדפה" שלי. העדפתי את האפרסק משאר כל הפירות, כי הוא טעים לי יותר. גם כשמוצעות לי שתי סחורות לקניה, שלאחר התבוננות אני מגלה (בעזרת החוש העסקי שלי), את מעלת אחת מהן על האחרת ולכן אני קונה דווקא אותה, לא "בחרתי" בסחורה הזו אלא "העדפתי" אותה - כי מהו ההבדל בין "אילוץ" באמצעות איומים גופניים לבין "אילוץ" באמצעות השכל… אז מה זה לעזאזל "בחירה" ?! חובה לומר, ש"בחירה" אמיתית יכולה להתקיים רק כאשר יש לפני שני דברים שווים, שאין שום מעלה או יתרון, לא שכלי ולא רגשי ולא כל דבר אחר בין האחד לאחר, ואני ב"בחירתי החופשית" המנטרלת מכל סיבה בחרתי בזה ולא באחר. לדוגמא: מונחת לפניי חפיסת סיגריות שבה כל הסיגריות שוות ו"בחרתי" בסיגריה אחת מהן - זו "בחירה אמיתית"! ולכן, במענה לשאלתך, גברת "מייקי": "האם זה שהתגרשתי - אינו בחירה?" - תשובתי הנחרצת היא: לא, זו לא הייתה בחירה! זה היה "אילוץ" או "העדפה", אבל בהחלט לא "בחירה". ירקרק

 

[פ י ט ר פן]

הכל הוא עניין של בחירה. הההכככללל

גם להעדיף זו בחירה. יכולת לבחור שלא להעדיף.

 

[ירקרק]

נשגב מבינתי !

 

[פ י ט ר פן]

אז אעזור לך תלמיד חכם

שמו על שולחנך שתי צלחות מזון ואתה בשבי האוייב אחרי שלשה ימים בהם לא אכלת. באחת - אורז וירקות ובשניה בשר כלשהו שאינך יודע כמובן מהו. מה תעשה ? תחליט לאכול את מה ? מה תעדיף ? (ולא חשוב כרגע למה). העדפה היא אך מילה המוסיפה נופך נוסף למילה בחירה אך היא הרחבה של אותה המילה בדיוק ולא תמלט בכך בשום תרגיל לוגי , סמאנטי או אחר. העדפה היא אחת הנרדפות של בחירה. פשטאננט ?