גלי עטרי בעד מרים טוקאן
"כשמרים טוקאן עזבה מאד הצטערתי, כי היא הצליחה לרגש אותי בדרך שבה היא שרה. אני זוכרת היטב את הביצוע שלה ל"הכניסיני תחת כנפך", "כי האדם עץ השדה" ו"הדרך אל הכפר" - הקול שלה קסם לי מההתחלה. אני יודעת שקשה להתעלם מהקטע הפלסטיני ומנושא הדו-קיום, אבל אני שופטת אותה לפי הקול. האוזן נורא התרגלה היום לשמוע אנשים ששרים בצורה מזרחית עם סלסולים. פעם זה היה מפריע לאנשים אבל היום הסגנון הזה הוא חלק בלתי נפרד מהמוסיקה הישראלית. חשוב לי להדגיש שהשיקול שלי הוא מקצועי נטו, הוא לא נוגע לאנדר-דוגיות שלה. אם היא לא היתה זמרת טובה הכל היה בטל בשישים. בתחרות כזו אדם צריך יותר מכישרון וקול טוב - צריך אישיות, ערך מוסף. זה חלק מההצלחה בכל העולם. זו מקצועיות פרופר. במרים יש משהו נאיבי, כשרון טבעי, משהו טהור שעושה את זה לאנשים. נכון, היא צריכה לעבוד על הדיקציה בשירים ספציפיים בהם המבטא הזר מורגש, אבל היופי הפנימי שבה יוצא החוצה וגורם לך לרצות לשמוע אותה עוד. בכל פעם חיכיתי לה שתשיר ועכשיו אני מאד מקווה שהיא תחזור כדי ששוב יהיה לי טעם לראות את התכנית. הקהל יבחר בה לא כדי לעשות לה טוב, אלא כדי לעשות טוב לעצמם. אני בטוחה שהיא תצליח גם בלי התכנית. יהיו לה עוד הזדמנויות. אני יודעת שאני עוד אשמע אותה שוב". מתוך "ידיעות אחרונות" 09.08.07
