אנחנו פשוט נהיות אובר-רגישות ../images/Emo4.gif
וכל דבר מקפיץ אותנו כשיש משהו שאנחנו כ"כ רוצות ולא מקבלות, ואחרים מעזים לקטר על אותו הדבר הנכסף. ביום שישי היה לי ויכוח מאוד לוהט עם ידידה על משהו שקשור לענייני גידול ילדים, וכשהיא ראתה שידי בויכוח על העליונה, היא סיימה אותו במילים "טוב, לך אין ילדים, את לא יודעת איך זה, כשיהיו לך ילדים נדבר". ממש התחשק לי לקום וללכת אבל כמובן שלא עשיתי את זה, ורק נשארתי יושבת המומה בלי מילים. א. מחוסר הרגישות (היא לא יודעת על הטיפולים, אבל היא יודעת כמה אני רוצה תינוק), ו-ב. איזה מין טיעון זה??? בעלי החמוד (שכמובן הצדיק אותי, חסר לו אחרת) אמר שאם היא היתה אומרת לי את אותן מילים לפני שנתיים-שלוש הייתי ממשיכה להתווכח איתה בלי בעיה וזה לא היה מפריע לי כ"כ. כל המגילה הזו היא כדי לומר לך, אולה, ש- א. את צודקת במאה אחוז, ו-ב. אנחנו נהיות הרבה יותר רגישות לדברים שלאנשים אחרים בכלל לא מפריעים, ושיכול להיות שגם לנו לא ניו מפריעים אם לא היו לנו בעיות פוריות.
היא ראיינה דוגמנית בהריון ושאלה אותה - "נכון, להיות בהריון זה מתסכל?" נו, מה תגידו? אני חושבת שבלי כל קשר לטיפולים השאלה דבילית לגמרי. ובעלי לא הסכים אותי (וזה תמיד מעצבן
). הוא טוען שהשאלה לגיטימית. ד"א, הדוגמנית אמרה שהיא ממשיכה לדגמן גם בהריון. אולי אני נעשית פרונואית וקופצת מכל דבר? תשפטו אותי!
