היום אני ../images/Emo4.gif
למה כבר כמה ימים שהבטן כואבת? שהגעגועים פתאום צפים.. שהחוסר מורגש יותר ויותר.. שאני עייפה מהכל .. יום הנשואים שלי שלנו מחר .. 33 שנים חלפו מהיום המאושר .... 4 שנים לבד ...כואבת ...כל הגוף ובעיקר הנשמה ... והמחשבות ... מעמיסה על עצמי כמה שיותר... העיקר לא לחשוב ... מרגישה חוסר ...חוסר ענק של החיבוק החזק התומך המבין בלי מילים .. אישי היה החבר הכי טוב שלי .. הכל עשינו ביחד ..יד ביד ... דברנו על הכל ... איבדתי בעל ...אבל איבדתי גם את החבר הכי טוב שלי ,את הנפש התאומה .. איבדתי את חצי ליבי ... נשארתי לבד.. לקחתי הכל על עצמי בלי שום אוזן קשבת.. בלי חיבוק תמיכה.. בלי מילת עידוד ..והגעגועים מציפים ועולים.. ואני מתמודדת עם הטוב ועם הפחות טוב.. ואין לי את מי לשתף... מתרגשת מכל אהבת נעורים חדשה ונזכרת בשלי.. ואין לי עם מי להזכר לחלוק .. להשאר לבד.. מוקפת אנשים.. רעש סביב.. אבל אני לבד... והדמעות מציפות וזולגות ואין עליהם שליטה.. הגעגוע לחבר האהוב שהלך.. לזה שידע להיות שם בשבילי ... ארבעה שנים ...כאילו רק אתמול ...והדמעות עולות ... והכאב עמוק בפנים ....כאב שלא מרפה מאז היום ההוא .. ואני אלמנה-תואר שלא בחרתי . אלמנה עם הומור שחור , אלמנה שיודעת לומר לאנשים שבעלי לא בוגד ותמיד ישן באותו מקום .. אלמנה שבחרה בחייים ...וחיה ונהנת מכל מה שהחיים מציעים ... אבל תמיד חיה בצל ...בצל הכאב בצל הזכרון ועם געגוע למה שלא יחזור ... קשה לי ואין לי למי לספר ... אז כותבת כאן ...כאן מבנים אותי אבל זה לא אותו דבר . אוהבת אותכם ותודה שאתם כאן עבורי . טלי
למה כבר כמה ימים שהבטן כואבת? שהגעגועים פתאום צפים.. שהחוסר מורגש יותר ויותר.. שאני עייפה מהכל .. יום הנשואים שלי שלנו מחר .. 33 שנים חלפו מהיום המאושר .... 4 שנים לבד ...כואבת ...כל הגוף ובעיקר הנשמה ... והמחשבות ... מעמיסה על עצמי כמה שיותר... העיקר לא לחשוב ... מרגישה חוסר ...חוסר ענק של החיבוק החזק התומך המבין בלי מילים .. אישי היה החבר הכי טוב שלי .. הכל עשינו ביחד ..יד ביד ... דברנו על הכל ... איבדתי בעל ...אבל איבדתי גם את החבר הכי טוב שלי ,את הנפש התאומה .. איבדתי את חצי ליבי ... נשארתי לבד.. לקחתי הכל על עצמי בלי שום אוזן קשבת.. בלי חיבוק תמיכה.. בלי מילת עידוד ..והגעגועים מציפים ועולים.. ואני מתמודדת עם הטוב ועם הפחות טוב.. ואין לי את מי לשתף... מתרגשת מכל אהבת נעורים חדשה ונזכרת בשלי.. ואין לי עם מי להזכר לחלוק .. להשאר לבד.. מוקפת אנשים.. רעש סביב.. אבל אני לבד... והדמעות מציפות וזולגות ואין עליהם שליטה.. הגעגוע לחבר האהוב שהלך.. לזה שידע להיות שם בשבילי ... ארבעה שנים ...כאילו רק אתמול ...והדמעות עולות ... והכאב עמוק בפנים ....כאב שלא מרפה מאז היום ההוא .. ואני אלמנה-תואר שלא בחרתי . אלמנה עם הומור שחור , אלמנה שיודעת לומר לאנשים שבעלי לא בוגד ותמיד ישן באותו מקום .. אלמנה שבחרה בחייים ...וחיה ונהנת מכל מה שהחיים מציעים ... אבל תמיד חיה בצל ...בצל הכאב בצל הזכרון ועם געגוע למה שלא יחזור ... קשה לי ואין לי למי לספר ... אז כותבת כאן ...כאן מבנים אותי אבל זה לא אותו דבר . אוהבת אותכם ותודה שאתם כאן עבורי . טלי