היה צפוי......

היה צפוי......

התקשרתי לאמא שלי מבי``ס פשוט הרגשתי שאני עומדת ליפול אז את המבחן אני יעשה מתישהו אח``כ עכשיו הגוף מזדהה עם הנפש שלי... חרא, חרא, חרא... בהתחלה זה היה דיכאון.... עכשיו יש לי גם חולשה, והחברות שלי... ממש לא איכפת להן אני פשוט המומה, ואני חשבתי שהן חברות... טוב, אני כאן...לא רוצה להישאר לבד לגמריי..
 
אני כאן לירני...

דואגת לך... חמודה...הנה מתחילים לראות את התוצאות של מה שאת עושה. הגוף שלך מראה לך שהוא כבר לא יכול להמשיך כך. הוא לא יכול להמשיך לתפקד מבלי שתדאגי לו. הוא נהרס לו...לאט לאט. לירני...לא מגיע לו שתתעללי בו כך. לא מגיע לך לסבול ולהרוס את הבריאות ואת התקווה לעתיד טוב יותר. רוצה כל כך להראות לך שאפשר גם אחרת... שלא הכל תמיד נראה כלכ ך שחור ואפל... שגם אם קשה נורא עכשיו...זה עוד יכול להשתנות ולטובה. רוצה להחדיר בך טיפת אופטימיות...משהו שיבהיר את הצל השחור שנוחת עליך. איך אוכל לעשות זאת? ועוד דבר...כבר מארתי אבל אומר שוב... שמחה נורא שאת כותבת. מקווה שזה עוזר לך... לנו זה עוזר להיות איתך. ואני רוצה להאמין שזה כבר משהו. אוהבת אני. (שותפתך לאחו...)
 
אני אישית חושבת שזה מהחמסין

למרות שאני שותה המון.. אבל הדיכאון הזה.. עצבות שתפסה פיקוד, בכי.. לא משנה...
 

פלג^ר

New member
לעדנה רק שתדעי שאת לא לבד!

מכירה את זה אישית.פשוט חברות שלך לא מכירות את הבעיה הזאת.תתעודדי
 
למעלה