היה לכם פעם כלב?

shellyland

New member
היה לכם פעם כלב? ../images/Emo107.gif

לי היה. חמש שנים. קיבלתי אותו כשהיה בן שלושה חודשים וגידלתי אותו יחד עם חברי באותה תקופה. קראו לא אלף והא היה כנעני יפה-תואר וטוב-לב. אהבתי אותו בטירוף והוא אותי בחזרה. כשנפרדנו, אני והחבר, במסגרת הסכם חלוקת הרכוש הולחט שאלף הולך עם אבא. הרבה שנים עברו מאז (בערך 6-7) ובזמן הזה ראיתי את אלף רק פעם אחת, באירוע משפחתי של האקס אליו הוזמנתי, אבל הידיעה שהוא שם, איתו, שהוא מקבל טיפול טוב ואהבה ושאולי פעם אראה אותו ניחמה אותי. היום דיברתי עם האקס בטלפון והוא סיפר לי שלפני מספר שבועות אלף הורדם. היה לו גידול בצלעות ולא היתה דרך אחרת. עצוב לי.
 
זה באמת עצוב,

למרות שלפי החישוב שלי הוא הגיע לשיבה טובה, לא? והיו לו חיים טובים, לא?
 

shellyland

New member
היו לו חיים נפלאים

אבל בכ"ז הייתי רוצה לראות אותו עוד פעם אחת, לפני... אם הייתי יודעת מראש הייתי עושה מאמץ להפגש איתו איכשהו, אבל משום מה איש לא ראה לנכון להודיע לי.
 
שלי, לא ראית אותו 6 או 7 שנים,

בטח ידעת שהוא ימות בשלב זה או אחר. את רוצה להגיד לי שאם היית מחשבת, אולי בעוד שנה שנתיים היית באה לראות אותו רק מהחישוב שהוא תיכף מת? כלבים מתים בלי אזהרה, בגילאים שונים. עצוב זה עצוב. ובאמת חבל שלא יצא לך לראות אותו שוב.
 

shellyland

New member
את צודקת, ובכ"ז...

אני מניחה שזה שרק היום קיבלתי את הידיעה, כבדרך אגב, משפיע. אני יודעת שאת צודקת, אבל כמו שאמרתי - עצם הידיעה שהוא שם עשתה לי טוב. קשה לי להסביר את זה.
 

dana2909

New member
זה באמת עצוב

וממש עושה נאחס על הלב. עזבי אותך ממה היה או לא. עכשיו את יודעת.
 
כמי שמגדל כלבה כבר 10 שנים

(מגיל חודשיים) אני יכול להבין אותך, גם אני מפחד מהיום שבו היא תמות לי (הווטרינר הרגיע אותי לפני חודש ואמר לי שהגזע הזה מאריך ימים עד קרוב ל-20 שנה, אז קצת נרגעתי). קבלי
והשתתפות בצער...
יהי זכרו ברוך
 
כמי משגדל כלבה כבר 10 שנים

(מגיל חודשיים) אני יכול להבין לליבך , גם אני מפחד מהיום שבו היא תמות לי (הווטרינר הרגיע אותי לפני חודש ואמר לי שהגזע הזה מאריך ימים עד קרוב ל-20 שנה, אז קצת נרגעתי). קבלי
והשתתפות בצער...
יהי זכרו ברוך
 

זיו25

New member
יהי זכרו ברוך ../images/Emo16.gif

לי היה כלב שחי עד גיל 17 . אני יודע בדיוק איך את מרגישה
בברכה, זיו.
 

Yuval Y

New member
הייתה לי פעם כלבה

פינצ'ר ננסי. קראנו לה קיקי. היא חיה איתנו תקופה ארוכה, מאז שהייתה גורה חמודה. הייתה לה תכונה מוזרה - הוא אהבה חתולים ושנאה כלבים... עברנו יחד [אני והמשפחה] שלוש דירות, תקופת חיים שלמה... כשרצתה לצאת, למשל, הייתה קיקי מקפצת על שתי רגליה האחוריות [ולכלבה שמנמנה אין זה דבר של מה בכך] היא הייתה מטיילת לבד, לעיתים, ולעיתים בליווי שלנו. באחת הפעמים, היא טעתה בכניסה, וראה אותה אחד השכנים, אשר לא אוהב בעלי חיים. הוא בעט בה בעיטה קשתית, וקיקי נחבלה באגן...
מאז סידרנו לה ארגז, בכדי שתוכל לישון שם בנחת. כך היה עד שקיקי סבלה מגידולים שונים, ואז נסעתי עם אבי לווטרינר, אשר הרדים אותה. באותו הזמן הייתי בחוץ, יחד עם כלב זאב חביב, שזקף ראשו בדיוק ברגע המכריע... מאז גידלנו רק חתולים...
 

Idan91

New member
והנה: ../images/Emo187.gif

ננה.
(אתם יכולים גם לקרוא לה נענע, לא איכפת לנו) בהתחלה, התעקשתי לקרוא לה "סילבי"(הייתי בת שלוש או ארבע והיא הגיעה אלינו לכבוד יום הולדת של אחותי הגדולה. לא ברור למה "סילבי" ומאיפה שמעתי על השם הזה, אבל הוא נשמע לי נורא עדין וחמוד, או משהו בסגנון), אבל מאחר שלא כ"כ שאלו אותי, השם "ננה" התקבע, בסופו של דבר (ועדיין זכור לי שחברה שלי שיחקה אתה בדשא מחוץ לבית, וכשהיא קאה לה "ננה", צעקתי עליה: "לא ננה! סילבי!"
) המון פעמים לקחתי אותה לטיול בקיבוץ, בערך בגיל חמש, וחזרתי בוכה אחרי שהיא רצה וגררה אותי על המדרכה כל הדרך...
בכל מקרה אהבתי אותה נורא-נורא. בשלב מסוים (בערך בכיתה ד') ההורים שלי החליטו למסור אותה למכר של אמא שהייתה לו חווה גדולה והרבה חיות, בשביל לתת לה מרחב (אה, כן, והשכנים הרעים שלנו נהגו להתנכל לה). היה עצוב, ממש עצוב, אבל התגברנו. אחרי שנה-שנתיים עברנו באזור, ועצרנו לבדוק אם היא שם. זיהינו אותה מעבר לגדר, מקפצת לה, ונעלמת. לשמחתנו, היא בסה"כ רצה מסביב ויצאה אלינו. אין לכם מושג כמה מרגש זה היה, הצטלמנו, החלפנו חוויות וכו'. וזאת הייתה הפעם האחרונה.
 

jessy19

New member
לא היה לי כלב אבל...

הייתה לי ארנבת שקיבלתי מכמה חברות בבת מצווה עם כל מה שצריך בשביל לטפל בה ונורא אהבתי אותה כי עד אז היו רק דגים. הארנבת מתה בפתאומיות ויום אחרי סבא שלי ז"ל נפטר ( 6 שנים עברו מאז, הארנבת הייתה אצלי שנה וקצת) כך שזה היה מאוד טראומטי בשבילי.
 
למעלה