Blue mystic
New member
היה לי חלום
בחלום אני גר בצריף עץ קטן חמוד ונקי עד זוועה במיאמי או באמסטרדם. חבר שלי (שעבר לגור במיאמי אבל חזר לא מזמן, איתו אני מתכנן טיול לאמסטרדם) שהפסיק להשתמש בסמים מכל סוג לפני חצי שנה, מגיע עם כרטיס נייר בגודל טלכרד מטופטף כולו בנוזל השמיימי LSD. אני קורע חתיכה והוא קורע חתיכה ושנינו שמים מתחת ללשון ויוצאים לטייל. הטריפ מתחיל! (ולפני שתשאלו, לא, אף פעם לא לקחתי LSD בעבר, אך אנשים שכן לקחו אמרו לי שלתאור ה"טריפ" שלי יש קוי דמיון רבים לטריפ במציאות). הכל כ"כ מצחיק. אני מצחקק בלי סיבה, סתם בגלל החיים. השמיים כ"כ כחולים והעננים כ"כ לבנים ורכים, Fluffy תהיה מילה טובה לתאר את העננים. כל הצבעים כ"כ חזקים ובהירים. הכל לאט לאט מתחיל להיראות כמו סרט מצוייר. אני כ"כ מאושר ושמח סתם בגלל שאני חלק מהכל. המחשבה "אני" לאט לאט מאבדת ממשמעותה, אני לאט לאט שוכח מי זה ה"אני" הזה. אני הופך לחסר הגדרה. אני הופך לאף אחד, שוכח מי אני, ואיזו תחושה כיפית זו (לא שאני שונא את עצמי, כן?). הראש שלי מתמלא בכ"כ הרבה מחשבות מוזרות ומופלאות. הכל נראה כמו אורגזמה מצויירת. כלבים הופכים לאריות ואריות הופכים לדמויות מצוירות עשויות מאש. אנשים הופכים לאנשי לגו. כל הדרכים משובצות באבנים צהובות. כל הבניינים הופכים לארמונות של שיש וקריסטל. ניצנוץ השמש שבוהק מהבניינים בוהק בכל צבעי הקשת. בועות סבון צבעוניות מופיעות משומקום. אני מגיע לקניון שבהתחלה נראה קטן ורגיל, אך פתאום הופך לאינסופי. עליה במדרגות הנעות היתה חוויה משעשעת ביותר, ולא יכולתי שלהפסיק להתגלגל בחזרה למטה (מה שלא כאב כלל, כי הייתי קליל כמו נוצה) ולעלות בחזרה. האור מהמנורות שתלויות מתקרת הקניון החל להינמס כלפי הריצפה. כל דבר שזז השאיר מאחוריו שבילים יפייפים. משום מה שמתי את הכרטיס בתוך הנעל לפני שיצאתי, וכעת התחשק לי לקרוע עוד חתיכה קטנה ממנו. נכנסתי לשירותים והורדתי את הנעל, כשפתאום שמתי לב שלא שמתי גרביים. בהתחלה קצת נבהלתי, אבל אז הבהלה הפכה את עצמה לעליצות קלילה בעוד אני צוחק ואומר "אה! הכל נספג!". וזהו.
ושוב, לא לקחתי אל.אס.די. אל אל תתרצו לי את החלום כפלאשבק או משהו.
אני חייב לציין שהייתי נשאר בחלום הזה כל השבוע אם היתה לי את האפשרות.
בחלום אני גר בצריף עץ קטן חמוד ונקי עד זוועה במיאמי או באמסטרדם. חבר שלי (שעבר לגור במיאמי אבל חזר לא מזמן, איתו אני מתכנן טיול לאמסטרדם) שהפסיק להשתמש בסמים מכל סוג לפני חצי שנה, מגיע עם כרטיס נייר בגודל טלכרד מטופטף כולו בנוזל השמיימי LSD. אני קורע חתיכה והוא קורע חתיכה ושנינו שמים מתחת ללשון ויוצאים לטייל. הטריפ מתחיל! (ולפני שתשאלו, לא, אף פעם לא לקחתי LSD בעבר, אך אנשים שכן לקחו אמרו לי שלתאור ה"טריפ" שלי יש קוי דמיון רבים לטריפ במציאות). הכל כ"כ מצחיק. אני מצחקק בלי סיבה, סתם בגלל החיים. השמיים כ"כ כחולים והעננים כ"כ לבנים ורכים, Fluffy תהיה מילה טובה לתאר את העננים. כל הצבעים כ"כ חזקים ובהירים. הכל לאט לאט מתחיל להיראות כמו סרט מצוייר. אני כ"כ מאושר ושמח סתם בגלל שאני חלק מהכל. המחשבה "אני" לאט לאט מאבדת ממשמעותה, אני לאט לאט שוכח מי זה ה"אני" הזה. אני הופך לחסר הגדרה. אני הופך לאף אחד, שוכח מי אני, ואיזו תחושה כיפית זו (לא שאני שונא את עצמי, כן?). הראש שלי מתמלא בכ"כ הרבה מחשבות מוזרות ומופלאות. הכל נראה כמו אורגזמה מצויירת. כלבים הופכים לאריות ואריות הופכים לדמויות מצוירות עשויות מאש. אנשים הופכים לאנשי לגו. כל הדרכים משובצות באבנים צהובות. כל הבניינים הופכים לארמונות של שיש וקריסטל. ניצנוץ השמש שבוהק מהבניינים בוהק בכל צבעי הקשת. בועות סבון צבעוניות מופיעות משומקום. אני מגיע לקניון שבהתחלה נראה קטן ורגיל, אך פתאום הופך לאינסופי. עליה במדרגות הנעות היתה חוויה משעשעת ביותר, ולא יכולתי שלהפסיק להתגלגל בחזרה למטה (מה שלא כאב כלל, כי הייתי קליל כמו נוצה) ולעלות בחזרה. האור מהמנורות שתלויות מתקרת הקניון החל להינמס כלפי הריצפה. כל דבר שזז השאיר מאחוריו שבילים יפייפים. משום מה שמתי את הכרטיס בתוך הנעל לפני שיצאתי, וכעת התחשק לי לקרוע עוד חתיכה קטנה ממנו. נכנסתי לשירותים והורדתי את הנעל, כשפתאום שמתי לב שלא שמתי גרביים. בהתחלה קצת נבהלתי, אבל אז הבהלה הפכה את עצמה לעליצות קלילה בעוד אני צוחק ואומר "אה! הכל נספג!". וזהו.