כמה צפוי
מה כבר אפשר לצפות מהפועל. האמת, אני מרגישה ממש מתוסכלת. הבעיה שאוהד הפועל חייב ללמוד לחיות עם התחושות האלה, אבל די, מתי זה ייפסק? אני לא מדברת רק על העונה או על המשחק הספציפי הזה, אבל נמאס לי שהקבוצה שלי כל הזמן מדשדשת, וזה עוד מילא, אבל עוד יותר נמאס שבכל שנה היא מעוררת איזשהו ניצוץ של תקווה ו.....בום, הבלון מתפוצץ. ממש לא ציפיתי שנעלה ליגה, אבל FUCK, היה לנו כזה מומנטום נחמד, עם כדורגל ממש יפה (המשחק בראשון היה אחד הטובים שראיתי מהקבוצה בשנים האחרונות) ועם שירים כמו "מי זה פרננדז - יאיר אסייג) ואז עוד פעם - הריטואל הקבוע של דיבורים "יש סיכוי" ו"אפשר לעשות את זה", מה שמעורר ציפיה והתרגשות, ואז תמיד, אבל תמיד, בלי חריגים ויוצאים מן הכלל, לבעוט בדלי, ותוך כדי גם בלב שלי. הדבר המצחיק הוא שכמה שאני מוצפת ברחמים עצמיים עכשיו, זה פשוט לא יעזור, ואני אמשיך לאהוב את הקבוצה הזאת וללוות אותה כמה שאוכל. אולי אי פעם יהיה לי קצת נחת, אבל אני ממש לא בונה על זה. אוהדי הפועל נועדו, כנראה, לסבול.