היה בוקר סיוט!!!!!
עכשיו הוא ישן לו שינה רגועה בסלון ואני כל העבודה עוד לפניי כי פסנג איננה, אך לא אכפת לי לעבוד , רק לא לעבור שוב מה שהיה בבוקר ובטח זה מחכה לי עוד. בתקופה האחרונה הוא היה קם בבוקר ודי מצוברח ולא רוצה ולא ברור מה קורה לו, אולי אלה הזיות אך אנו לא מבינים כי הוא לא אומר דברים שמעידים על כך. לפני 5 בבוק רהוא קם , שוב מיבב ואז נהיה כועס מטיח את כפות רגליו בדלת חדר האמבטיה ,טורק דברים, לא הכי בחוזקה, קמתי מהמיטה וניסיתי להרגיע אותו. הייתי אחוזת פחד בעצמי אולי הוא בהתקף פסיכוטי ואולי צריך להזעיק מישהו. עיניו היו צרות ומבטן לא טוב ולא ממוקד. הוא לא הסכים שאתקרב ואחבק אותו וארגיע אותו ורק אמר לא רוצה כל הזמן או פרץ ברעד בלתי מוסבר בידיו ,, גם הליכתו היתה נוקשה כמו של רובוט, או פרץ בבכי ללא דמעות, ככה זה נמשך למעלה מחצי שעה, הלכתי לסלון, הדלקתי טלויזיה להסיח קצת את דעתו ובסוף הוא נרגע והסכים שאחבק וארגיע אותו וחזרנו לישון לעוד חצי שעה. זה היה זמן של יאוש טוטלי, לא יודעת מה לעשות , אין לו תרופות הרגעה, הרופאה מבילינסון לא הגיבה כלל לפקס ששלחתי כבר לפני יותר משבוע ואני ממש לא יודעת לאיזה רופא לפנות. נראה לי שאדבר עם אסתר ספקטור והיא כבר תייעץ לי למי לפנות. גם אחר כך הייתי חייבת לקחת אותו לקניות והוא היה די ירוד רוב הזמן, מזל שזה היה יחסית קצר. עכשיו יש לו אובססיה חדשה כבר כמה ימים, כל הזמן מתעסק עם הכיפה על הראש וטוען שהיא נופלת לו לאחר שעבר תספורת. מה שמדהים שהוא מודע לכך שזה משהו אובססיבי ומצביע על הרא שלו כדי שלהראת כאילו "אני פסיכי". החלפתי לו סיכה שתתפוס טוב יותר כי על הכיפה הוא לא מוותר עדיין. אני מרגישה שאנו בדרך התלולה למטה עד כדי כך שחשבתי על תמי-טילי ועל מה שעברה עם בעלה ועל האפשרות שיכול להיות מצב של אשפוז מחוסר ברירה אם יהיו תופעות יותר קשות. מתפללת שהמשך היום יהיה רגוע יותר ועוד ביום ראשון ניסע לבית מלון, מה יהיה???
עכשיו הוא ישן לו שינה רגועה בסלון ואני כל העבודה עוד לפניי כי פסנג איננה, אך לא אכפת לי לעבוד , רק לא לעבור שוב מה שהיה בבוקר ובטח זה מחכה לי עוד. בתקופה האחרונה הוא היה קם בבוקר ודי מצוברח ולא רוצה ולא ברור מה קורה לו, אולי אלה הזיות אך אנו לא מבינים כי הוא לא אומר דברים שמעידים על כך. לפני 5 בבוק רהוא קם , שוב מיבב ואז נהיה כועס מטיח את כפות רגליו בדלת חדר האמבטיה ,טורק דברים, לא הכי בחוזקה, קמתי מהמיטה וניסיתי להרגיע אותו. הייתי אחוזת פחד בעצמי אולי הוא בהתקף פסיכוטי ואולי צריך להזעיק מישהו. עיניו היו צרות ומבטן לא טוב ולא ממוקד. הוא לא הסכים שאתקרב ואחבק אותו וארגיע אותו ורק אמר לא רוצה כל הזמן או פרץ ברעד בלתי מוסבר בידיו ,, גם הליכתו היתה נוקשה כמו של רובוט, או פרץ בבכי ללא דמעות, ככה זה נמשך למעלה מחצי שעה, הלכתי לסלון, הדלקתי טלויזיה להסיח קצת את דעתו ובסוף הוא נרגע והסכים שאחבק וארגיע אותו וחזרנו לישון לעוד חצי שעה. זה היה זמן של יאוש טוטלי, לא יודעת מה לעשות , אין לו תרופות הרגעה, הרופאה מבילינסון לא הגיבה כלל לפקס ששלחתי כבר לפני יותר משבוע ואני ממש לא יודעת לאיזה רופא לפנות. נראה לי שאדבר עם אסתר ספקטור והיא כבר תייעץ לי למי לפנות. גם אחר כך הייתי חייבת לקחת אותו לקניות והוא היה די ירוד רוב הזמן, מזל שזה היה יחסית קצר. עכשיו יש לו אובססיה חדשה כבר כמה ימים, כל הזמן מתעסק עם הכיפה על הראש וטוען שהיא נופלת לו לאחר שעבר תספורת. מה שמדהים שהוא מודע לכך שזה משהו אובססיבי ומצביע על הרא שלו כדי שלהראת כאילו "אני פסיכי". החלפתי לו סיכה שתתפוס טוב יותר כי על הכיפה הוא לא מוותר עדיין. אני מרגישה שאנו בדרך התלולה למטה עד כדי כך שחשבתי על תמי-טילי ועל מה שעברה עם בעלה ועל האפשרות שיכול להיות מצב של אשפוז מחוסר ברירה אם יהיו תופעות יותר קשות. מתפללת שהמשך היום יהיה רגוע יותר ועוד ביום ראשון ניסע לבית מלון, מה יהיה???
