"היהודי האידיאלי?????"
שלום! עקב המצוקה היומיומית שפוקדת אותי ובין כל אותן הבעיות בחיי החלטתי לנסות ולפרוק קצת מליבי בתחום פורום זה. ובכן, אני בחור בן 22. נולדתי למשפחה דתית לאומית. כל חיי גדלתי ברוח זו (כמובן שיש עניין אינדיווידואלי אצל כל משפחה ומשפחה). כלומר, גדלתי באווירה של ה"כיפות הסרוגות", "ישיבות הסדר" וכו` וכו`. כל חיי, מאז היותי קטן, הייתי אדם מופנם וסגור. הייתי תמיד בוגר מכולם מבחינה נפשית. כלומר, כל מה שעניין את כולם בגילאים השונים, לא עניין אותי. כאשר את כולם עניינו המשחקים, כדרך טבע העולם, אני תמיד ברחתי הביתה. תמיד ברחתי אל חדרי. תמיד חיפשתי את המשמעות מאחורי כל דבר. תמיד ניסיתי להבין ולהבין מה מסתתר אחרי כל דבר. וכך עם השנים, כיאה למשפחה דתית לאומית טיפוסית, שלחו אותי הוריי לישיבה תיכונית. בשנים של הישיבה התיכונית, כאשר התבגרתי במקצת,חונכתי כמובן ברוח הישיבה ובצורת החיים אותה היא הכתיבה. באותן השנים הייתי "דוס". כלומר, הייתי תמיד יושב בבית המדרש ומנסה ללמוד ולחקור. למצוא את העומק. להבין את משמעות החיים. ניסיתי למצוא את דרך החיים האידיאלית. את הדרך האמיתית והנכונה בה עליי לחיות. מהשנייה בה אני פוקח את עיניי בבוקר ועד לעלייתי למיטה. כמובן עם הזמן הכל התנגש. כאשר ניסיתי לחיות במסגרת החיים הזאת לא הסתדרו לי כל מיני דברים. למשל כשהייתי רואה סרטים מרגשים ויפים וליבי נצבט למראה שחקנית יפה, לא הסתדר העניין. לך תסביר לרב שלך על הסרט שראית אתמול. איפה העולם שלי ואיפה העולם שלו. או על מוסיקה מדהימה, כאשר כל המוסיקה שלו הסתכמה באותם שירים "חסידיים-מודרניים" שהפכו את הטקסטים הקדושים לחסרי משמעות. (כמובן אני מכליל ותמיד יש יוצאי דופן). וכך אט אט התגלגלו להן השנים, תוך שאני תמיד חי בבית עם הוריי, בשכונת הגיטו היהודי. בשנים האחרונות, תוך שעברתי תהפוכות כאלה ואחרות בחיי, התחלתי לשים לב לצורת חיי. לחברה בה אני חי. לאותם האנשים שכל חיי חונכתי וחשבתי כי הם הם היהודים האידיאליים. הם האנשים העמוקים המבינים את משמעות החיים הנסתרת. הם האנשים המוסריים שהולכים בדרך התורה וחיים בהרמוניה מופלאה עם העולם. אלה הם האנשים שיש להם תשובות. יהיה לי קשה להסביר זאת לאנשים שלא חיו בחברה בה אני חייתי, או לאנשים שכן חיו בחברה הזאת אבל לצערי עוד אטומים מלראות. אטומים מלראות את הצביעות והגועל. אטומים מלראות את החינוך הגדול לאידיאלים וערכים אבל תשומת הלב תמיד תהיה בעיקר על איך אתה נראה. על כל אותן השטויות הקטנות. הפרטים השוליים של החיים. בלי לשים לב לדברים הרציניים. לעומק, לבפנים. לשורש. לעצמה שהיהדות הביאה לאנושות. כמובן שאין בידי ובכוחי לבטא את דבריי והשקפת עולמי דרך מילים פעוטות אלו. אבל למרות הכל אני מנסה על קצה המזלג לשתף.
שלום! עקב המצוקה היומיומית שפוקדת אותי ובין כל אותן הבעיות בחיי החלטתי לנסות ולפרוק קצת מליבי בתחום פורום זה. ובכן, אני בחור בן 22. נולדתי למשפחה דתית לאומית. כל חיי גדלתי ברוח זו (כמובן שיש עניין אינדיווידואלי אצל כל משפחה ומשפחה). כלומר, גדלתי באווירה של ה"כיפות הסרוגות", "ישיבות הסדר" וכו` וכו`. כל חיי, מאז היותי קטן, הייתי אדם מופנם וסגור. הייתי תמיד בוגר מכולם מבחינה נפשית. כלומר, כל מה שעניין את כולם בגילאים השונים, לא עניין אותי. כאשר את כולם עניינו המשחקים, כדרך טבע העולם, אני תמיד ברחתי הביתה. תמיד ברחתי אל חדרי. תמיד חיפשתי את המשמעות מאחורי כל דבר. תמיד ניסיתי להבין ולהבין מה מסתתר אחרי כל דבר. וכך עם השנים, כיאה למשפחה דתית לאומית טיפוסית, שלחו אותי הוריי לישיבה תיכונית. בשנים של הישיבה התיכונית, כאשר התבגרתי במקצת,חונכתי כמובן ברוח הישיבה ובצורת החיים אותה היא הכתיבה. באותן השנים הייתי "דוס". כלומר, הייתי תמיד יושב בבית המדרש ומנסה ללמוד ולחקור. למצוא את העומק. להבין את משמעות החיים. ניסיתי למצוא את דרך החיים האידיאלית. את הדרך האמיתית והנכונה בה עליי לחיות. מהשנייה בה אני פוקח את עיניי בבוקר ועד לעלייתי למיטה. כמובן עם הזמן הכל התנגש. כאשר ניסיתי לחיות במסגרת החיים הזאת לא הסתדרו לי כל מיני דברים. למשל כשהייתי רואה סרטים מרגשים ויפים וליבי נצבט למראה שחקנית יפה, לא הסתדר העניין. לך תסביר לרב שלך על הסרט שראית אתמול. איפה העולם שלי ואיפה העולם שלו. או על מוסיקה מדהימה, כאשר כל המוסיקה שלו הסתכמה באותם שירים "חסידיים-מודרניים" שהפכו את הטקסטים הקדושים לחסרי משמעות. (כמובן אני מכליל ותמיד יש יוצאי דופן). וכך אט אט התגלגלו להן השנים, תוך שאני תמיד חי בבית עם הוריי, בשכונת הגיטו היהודי. בשנים האחרונות, תוך שעברתי תהפוכות כאלה ואחרות בחיי, התחלתי לשים לב לצורת חיי. לחברה בה אני חי. לאותם האנשים שכל חיי חונכתי וחשבתי כי הם הם היהודים האידיאליים. הם האנשים העמוקים המבינים את משמעות החיים הנסתרת. הם האנשים המוסריים שהולכים בדרך התורה וחיים בהרמוניה מופלאה עם העולם. אלה הם האנשים שיש להם תשובות. יהיה לי קשה להסביר זאת לאנשים שלא חיו בחברה בה אני חייתי, או לאנשים שכן חיו בחברה הזאת אבל לצערי עוד אטומים מלראות. אטומים מלראות את הצביעות והגועל. אטומים מלראות את החינוך הגדול לאידיאלים וערכים אבל תשומת הלב תמיד תהיה בעיקר על איך אתה נראה. על כל אותן השטויות הקטנות. הפרטים השוליים של החיים. בלי לשים לב לדברים הרציניים. לעומק, לבפנים. לשורש. לעצמה שהיהדות הביאה לאנושות. כמובן שאין בידי ובכוחי לבטא את דבריי והשקפת עולמי דרך מילים פעוטות אלו. אבל למרות הכל אני מנסה על קצה המזלג לשתף.