היי מתוקה
איזה מצבים אתם מזכירים לי פה נו, באמת? קודם הנעליים עכשיו זה. ואני חייבת להגיב כי מישהי אי שם עוברת או עברה את אותו דבר . עמדתי שם הכל היה מוכן מתחת לחופה ורב קישקש ואני עם אלוהים זה היה ברור לי, הייתי שם בהסכמה מלאה, הרגשתי שאם אני לא עושה את זה, הוא ילך לאיבוד, וגם אני, ידעתי שאני חייבת לשם כך באתי לכאן. זה לא שהוא היה האופציה היחידה אם לא, אני הייתי לבד, זה החיבור השמיימי הזה. ככה כל החיים עברו איתו, בלמידה ואני בהכוונה, רק לי היה מזל גדול מאד, הוא שמר עליי כאילו הייתי בתו מבצרו כל הווייתו בית מקדשו. הייתי איתו והרגשתי הכי מפונקת בעולם אפילו את הילדים שלו הבאתי בצלמו, משהו בהוויה שלי שייך לו. עד ש.. ואותו דבר גם היום הוא נותן לי לעשות מה שאני רוצה איך שאני רוצה מתי שאני רוצה, שחס וחלילה לא אומר פעם שהוא מנע ממני משהו ואפילו הקטן ביותר, (ולאו דווקא חומרי) תאמיני לי אם הוא היה מתחתן עם אחרת, היא הייתה שולקת לו את המיץ, אני לא, אני צנועה, מסתפקת בורד, דווקא כשקנה לי ענק מזהב, תהיתי מי הכניסה לו לראש שאני אתרגש דווקא מענק? הוא ידע שהביט בפניי, ואמר: "לכולן יש, גם לך מגיע והכי הרבה, אני יודע, אבל זה מה שיצא לי היום". חבל לולא איבד כיוון היינו ודאי מתים ביחד גם בהסכמה.