"לְמָחֳרָת הָיוּ הַשָּׁמַיִם מְעֻנָּנִים. מוּמִינְטְרוֹל הִתְעוֹרֵר וְיָצָא לְגַנָּה הָרְטֻבָּה וְהַשְּׁקֵטָה. הַסְּעָרָה חָלְפָה, הַגֶּשֶׁם פָּסַק. אֲבָל דָּבָר לֹא הָיָה כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. הוּא עָמַד שָׁעָה אֲרֻכָּה, הִבִּיט וְרִחְרֵחַ לְכָל עֵבֶר עַד שֶׁהֵבִין מָה הִשְׁתַּנָּה.
הַכֹּל הָיָה אָפֹר! לֹא רַק הַשָּׁמַיִם וְהַנָּהָר, אֶלָּא גַּם הָעֵצִים, הַשָּׂדוֹת, הַבַּיִת! הַכֹּל הָיָה אָפֹר לְגַמְרֵי, הַמַּרְאֶה הָיָה אָיֹם וְנוֹרָא, כְּאִלּוּ אֵין עוֹד חַיִּים בָּעוֹלָם.
"כַּמָּה נוֹרָא" אָמַר מוּמִינְטְרוֹל בְּשֶׁקֶט, "כַּמָּה נוֹרָא!"
הַנַּבְרָן יָצָא מֵהַבַּיִת וְטוֹפֵף עַל כַּפּוֹתָיו אֶל הָעַרְסָל שֶׁל מוּמִינְאַבָּא, גַּם הָעַרְסָל הָיָה אָפֹר. הַנַּבְרָן נִשְׁכַּב בְּתוֹכוֹ וְהִבִּיט עַל עֲצֵי הַתַּפּוּחַ הָאֲפֹרִים.
"הֵי, אַתָּה!" קָרָא מוּמִינְטְרוֹל, "מָה זֶה? לָמָּה הַכֹּל אָפֹר?"
"אַל תַּפְרִיעַ לִי," אָמַר הַנַּבְרָן. "רוּץ לְשַׂחֵק! שַׂחֵק כָּל עוֹד אַתָּה יָכוֹל. בֵּין כֹּה וָכֹה אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת דָּבָר, לָכֵן מוּטָב לְהִתְיַחֵס לְכָל הָעִנְיָן בְּצוּרָה פִילוֹסוֹפִית."
"אֵיזֶה עִנְיָן?!" צָעַק הַטְּרוֹל הַקָּטָן.
"סוֹף הָעוֹלָם, כַּמּוּבָן," הִסְבִּיר הַנַּבְרָן בְּרֹגַע.
מוּמִינְטְרוֹל הִסְתּוֹבֵב, רָץ נִסְעָר לַמִּטְבָּח וְנִכְנַס אֶל מוּמִינְאִמָא, שֶׁבְּדִיּוּק הֵכִינָה אֶת קָפֶה הַבֹּקֶר.
"אִמָּא!" צָעַק, "הַכֹּל אָפֹר, וְהַנַּבְרָן אוֹמֵר שֶׁסּוֹף הָעוֹלָם מִתְקָרֵב! בּוֹאִי תִּרְאִי!"
מוּמִינְאִמָא הוֹרִידָה אֶת קֻמְקוּם הַקָּפֶה מֵהַכִּירָה וְיָצְאָה לַגִּנָּה.
[מתוך "משפחת המומינים, כוכב השביט מגיע", תרגום: דנה כספי, 2020. ע"מ 28-29]
טובה ינסון ידועה כבוראת העולם הקסום והמופלא של היצורים הלבנים העגלגלים - המומינים, אותם יצרה המאיירת והסופרת מתוך דמיונה הפורה.
לא מעט מספרי הילדים המופלאים של ינסון עוסקים דווקא בצדדים הקשים והמורכבים של החיים – ולא נרתעים מלעסוק גם בבדידות ובדיכאון ("החורף הקסום" וגם "מי ינחם את קטנטן?") ואפילו בסכנות קיומיות ובאסונות מתקרבים, ("קיץ מסוכן בעמק המומינים") שמאיימים להפר את השקט השורר בעמק המומינים השלו.
ובכל זאת, בספריה של ינסון על משפחת המומינים (על כל נספחיה) הסוף תמיד טוב, הגיבורים מצליחים להתגבר על הסכנות הקרבות בדרכים שונות ומשונות ובדרך מגלים יצירתיות, עוזרים אחד לשני ואף לומדים דברים חדשים. לנו, הקוראים, היא מאפשרת להתמודד עם הפחד, הכאב והצער, לצאת מהם מחוזקים ולשאוב נחמה מאהובינו וחברינו שתמיד לצידנו. השקפת העולם הזו שעומדת במרכז ספריה כמו משקפת את ההתמודדות של כולנו, כאשר אנחנו מנסים להתמודד עם תחושת "סוף העולם המתקרב" שאופף אותנו לעיתים.
***
טובה ינסון נולדה וגדלה בפינלנד, כשהאומנות מקיפה אותה - אביה היה פסל מוערך ואמה מעצבת ומאיירת אופנה. היא בלטה בכישרונה האומנותי כבר מגיל צעיר. את ציוריה היא פרסמה בעיתון שבו עבדה גם אמה כבר בגיל 14 או 15 ובהמשך למדה את התחום. תחילה בפינלנד ובהמשך בברלין, פריז ואיטליה על מנת להשלים את השכלתה האומנותית.
ספרי המומינים הפכו אותה לסופרת הפינית הנקראת ביותר בעולם. הם תורגמו לעשרות שפות ונמכרו במילוני עותקים. היא עצמה יצרה בהמשך גם קומיקס עבור עיתון בריטי, אבל היצורים הלבנים, התמימים והמשונים במקצת זכו להתפרסם בדרכים רבות – הופקו אודותיהם סדרות טלוויזיה בארצות כמו יפן, פולין ושבדיה, הם היוו השראה ליצירות אומנות שונות, מרצ'נדייז, מוזיאונים ופארקים, ואפילו אופרה נכתבה עליהם.
בתחילת שנות התשעים התפרסמה הסדרה המצוירת "המומינים" שהתבססה על סיפוריה המקוריים של טובה ינסון ועל הקומיקס שהיא עצמה כתבה ואיירה עשורים קודם לכן. הסדרה הזו, ששודרה בטלוויזיה החינוכית, הביאה את המומינים כמעט לכל בית בישראל.
למרות שלא היו לה ילדים משל עצמה, הפליאה ינסון לכתוב ספרי ילדים שהיו אהובים בכל רחבי העולם. לאחר שנים רבות ומאושרות בהן חלקה את חייה עם בת זוגה המאיירת והמעצבת הגרפית טוליקי פייטילה, הלכה לעולמה טובה ינסון, בגיל 86, היום לפני 24 שנים.
***
בתמונה: ינסון על רקע איור מתוך הספר "קיץ מסוכן בעמק המומינים" טובה ינסון, תרגום משבדית: רות דנור, 1984.
באדיבות הספרייה הלאומית
