"אני רוצה לכתוב על המציאות, והמציאות, מאז עמדתי על דעתי אני יודע שלפעמים היא עולה על כל דמיון. כולל הפינות האפלות שבה. ילדים הם הרבה יותר חכמים וחדים ממה שאנחנו חושבים, ואי אפשר לעבוד עליהם. חושבים שהילדים לא יודעים שיש צרות בעולם? המבוגרים, כדי להגן על עצמם, אומרים 'חס וחלילה, איזה מין דבר זה שאתה מספר את זה לילדים'. יש גם מחנכים שלא מקבלים את זה ברוח טובה. אני חושב שהם צרי אופק. צריך להרחיב את האופק של הילדים, וגם את האופק של המחנכים".
יצחק נוי - היסטוריון, איש רנסנס, סופר ושדרן רדיו אהוב – כתב לילדים ולנוער על החיים עצמם, שלו ושל דורו. אחד מהספרים האהובים והמוכרים שלו היה "גבעת האיריסים השחורים"
***
"בוקר אחד הופיעו הטרקטורים הגדולים והסתערו על הגבעה. כבר דיברו עליהם במושב שבועות רבים לפני שהִכה רעמם בסלעֵי הכּוּרכר. אמרו שיבואו, צהובים ועצומים, להכשיר את גבעת האיריסים השחורים להקמת צריפים בשביל עולים חדשים."
כך נפתח ספרו של יצחק נוי על אהבתם של יפתח נוילנד, הנער מן המושב, וסוזי אזולאי, הנערה מן המעברה הסמוכה, ועל היחסים שבין בני המושב לילדי המעברה. נוי החייה בספרו את ימיה הראשונים של המדינה, בעין ביקורתית ועם הרבה חסד וחמלה.
את הסיפור, שלמעשה התחיל בתור תסכית רדיו, כתב, הגיש ושידר נוי בהמשכים ברשת א' של קול ישראל, שבה עבד במשך שנים ארוכות. רק בהמשך נעשה התסכית לספר האהוב כל כך.
הסיפורים של נוי, כמו הסיפור הזה, נבעו מתוך זיכרונות הילדות שלו במושב נְטָעִים, שבו גדל, ומצאו קהל ואוזן קשבת במחלקת הילדים והנוער של קול ישראל. נוי סיפר לחבריו ולמאזינים על ילדותו במושב: על גבעת האיריסים שהתנשאה בין הפרדסים לבין החולות. על העצים ועל המעיינות, על הנחשים ועל שריקת הרכבת מרחובות שאפשר היה לשמוע בבוקר.
***
לאחר עשרות שנים ברדיו, בהם ביצע שלל תפקידים וסחף אחריו קהל מאזינים נאמן, התמוטט נוי ונפל למשכב. באותו היום, ה-2 באפריל 2022, כמה שעות לפני כן, שידר את תוכניתו האחרונה.
למעשה, נוי רצה לפרוש מהרדיו כבר בשנת 2008, אבל קהל מאזיניו הנאמן התחנן שיחזור, והוא נענה להם. כשהתאשפז, גילה נוי שהוא סובל מסרטן מוח מתקדם. כבר שנים לפני כן, ב-2016, אמר: "יש בי השלמה עם המוות, עם הבלתי נודע". כשנודע לו על מחלתו הסופנית ולמרות הפצרותיהם של אהוביו, הוא החליט שלא לקבל טיפול למחלתו. הוא הפסיק לאכול מתוך החלטה שהיה שלם איתה לחלוטין - שאל לו לדחות את מותו. למשפחתו ואהוביו, שמיאנו להיפרד ממנו, שר ממיטת חוליו את השיר "הצוואה" מאת ג'ורג' ברסאנס בתרגומה של נעמי שמר:
מר אתייפח כמו עץ בגשם
בבוא יומי האחרון
עת אתבקש אזי לגשת
אל מקומי שבמרום.
הוא נפטר כ-6 שבועות לאחר מכן, אתמול לפני שלוש שנים, והוא בן 80.
***
הציטוטים מתוך ראיון של יצחק נוי עם צור ארליך שהופיע במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' ב-2011
***
בתמונה: יצחק נוי, 2009. צילום: רוני בן ארי
באדיבות הספרייה הלאומית
ראה תגובה
יצחק נוי - היסטוריון, איש רנסנס, סופר ושדרן רדיו אהוב – כתב לילדים ולנוער על החיים עצמם, שלו ושל דורו. אחד מהספרים האהובים והמוכרים שלו היה "גבעת האיריסים השחורים"
***
"בוקר אחד הופיעו הטרקטורים הגדולים והסתערו על הגבעה. כבר דיברו עליהם במושב שבועות רבים לפני שהִכה רעמם בסלעֵי הכּוּרכר. אמרו שיבואו, צהובים ועצומים, להכשיר את גבעת האיריסים השחורים להקמת צריפים בשביל עולים חדשים."
כך נפתח ספרו של יצחק נוי על אהבתם של יפתח נוילנד, הנער מן המושב, וסוזי אזולאי, הנערה מן המעברה הסמוכה, ועל היחסים שבין בני המושב לילדי המעברה. נוי החייה בספרו את ימיה הראשונים של המדינה, בעין ביקורתית ועם הרבה חסד וחמלה.
את הסיפור, שלמעשה התחיל בתור תסכית רדיו, כתב, הגיש ושידר נוי בהמשכים ברשת א' של קול ישראל, שבה עבד במשך שנים ארוכות. רק בהמשך נעשה התסכית לספר האהוב כל כך.
הסיפורים של נוי, כמו הסיפור הזה, נבעו מתוך זיכרונות הילדות שלו במושב נְטָעִים, שבו גדל, ומצאו קהל ואוזן קשבת במחלקת הילדים והנוער של קול ישראל. נוי סיפר לחבריו ולמאזינים על ילדותו במושב: על גבעת האיריסים שהתנשאה בין הפרדסים לבין החולות. על העצים ועל המעיינות, על הנחשים ועל שריקת הרכבת מרחובות שאפשר היה לשמוע בבוקר.
***
לאחר עשרות שנים ברדיו, בהם ביצע שלל תפקידים וסחף אחריו קהל מאזינים נאמן, התמוטט נוי ונפל למשכב. באותו היום, ה-2 באפריל 2022, כמה שעות לפני כן, שידר את תוכניתו האחרונה.
למעשה, נוי רצה לפרוש מהרדיו כבר בשנת 2008, אבל קהל מאזיניו הנאמן התחנן שיחזור, והוא נענה להם. כשהתאשפז, גילה נוי שהוא סובל מסרטן מוח מתקדם. כבר שנים לפני כן, ב-2016, אמר: "יש בי השלמה עם המוות, עם הבלתי נודע". כשנודע לו על מחלתו הסופנית ולמרות הפצרותיהם של אהוביו, הוא החליט שלא לקבל טיפול למחלתו. הוא הפסיק לאכול מתוך החלטה שהיה שלם איתה לחלוטין - שאל לו לדחות את מותו. למשפחתו ואהוביו, שמיאנו להיפרד ממנו, שר ממיטת חוליו את השיר "הצוואה" מאת ג'ורג' ברסאנס בתרגומה של נעמי שמר:
מר אתייפח כמו עץ בגשם
בבוא יומי האחרון
עת אתבקש אזי לגשת
אל מקומי שבמרום.
הוא נפטר כ-6 שבועות לאחר מכן, אתמול לפני שלוש שנים, והוא בן 80.
***
הציטוטים מתוך ראיון של יצחק נוי עם צור ארליך שהופיע במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' ב-2011
***
בתמונה: יצחק נוי, 2009. צילום: רוני בן ארי
באדיבות הספרייה הלאומית
ראה תגובה