"ילדים אינם תינוקות חולניים שיש להגיש להם גירה של פתיתי לחם לעוסים", אמר אברהם שלונסקי לצוות השחקנים שסירב לשחק במחזה החדש שכתב לילדים. בלשונו הציורית והחדה הדף שלונסקי את פחדיהם של השחקנים שנבחרו לשחק ב"עוץ לי גוץ לי", המחזה שכתב.
זו לא הייתה הפעם הראשונה ששלונסקי התבטא בנחרצות לגבי מה נכון וראוי לכתוב או להציג לילדים. לשלונסקי היו דעות מוצקות לגבי יכולותיהם של הילדים להבין את שפתו העשירה והמתחכמת, והוא סירב לפשט אותה עבורם:
"לא צריך היוצר המבוגר להופיע בפני הילדים בהפגנת מרות ועליונות של דעה ובקיאות." אמר. "הוא צריך לשחק עם הילדים את המשחק של 'גם אני וגם אתם יודעים שזה משחק, אבל זה נחמד – אז נשחק'. אין לבוא אל הילדים בגישה של 'אני מבוגר, אני יודע טוב יותר, שתוק ושמע לי'. הילדים די פיקחים כדי להבין כי זהו משחק, אבל הם רוצים להיות שותפים לאותו שעשוע, ההופך אותם למזדהים, לשווי זכויות, סמכויות וידע. אני חושב שיסוד היסודות של כתיבה לילדים הוא ההזדהות איתם".
אבל השחקנים של ההפקה הראשונה של "עוץ לי גוץ לי" לא השתכנעו. הם המשיכו והביעו את מחאתם בפני הנהלת התיאטרון. למרות ששלונסקי כתב גרסה מחוייכת ומרוככת לאגדה המפחידה של האחים גרים, לשונו הפיוטית הרתיעה אותם והם היו בטוחים - זהו כישלון ידוע מראש.
שלונסקי לא נסוג.
ולמרות מחאותיו של צוות השחקנים, גם מנהלי תיאטרון הקאמרי לא נרתעו. הם גייסו את המלחין דובי זלצר להעניק תלבושת מוזיקלית לחרוזים העשירים של שלונסקי. את מלאכת הבימוי הטילו בידי במאי צעיר וחסר ניסיון (בארץ), רק בן 26, בשם יוסי יזרעאלי. דובי זלצר הלחין מנגינות קליטות ויפות למילים המלהטטות של שלונסקי ואילו יוסי יזרעאלי ישב עם שלונסקי על המחזה עד שיצא שבע רצון מהעולם הפנטסטי שביים.
ובאשר לצוות השחקנים: בהפקה הראשונה שיחק אחד מהקאסטים הנוצצים ביותר שראה התיאטרון הישראלי עד אז ומאז: אריק לביא, שושיק שני, אברהם חלפי, זאב רווח, שמרית אור, נירה רבינוביץ', פנחס צוקרמן, יוסי ידין, יוסי גרבר, נתן כוגן, גדעון שמר, נחום שליט, גבי אלדור, גבי קרן, אסי הנגבי, אסתר גרינברג, אלברט כהן, שלמה וישינסקי, גדי יגיל ויצחק חזקיה. "עוץ לי גוץ לי" יצא לדרכו.
כולם ניגשו בחיל וברעדה להצגת הבכורה שהתקיימה בשנת 1965. למרות חששותיהם של השחקנים, הילדים קיבלו את ההצגה לידיהם בזרועות פתוחות. 200 אלף איש צפו בהפקה הראשונה הזו, ועוד מאות אלפים בשנים שחלפו מאז, בהפקות נוספות שהתבססו על הבימוי המבריק של יזרעאלי ולאחר מכן של רוני פינקוביץ ז"ל.
עמדתו של שלונסקי ניצחה את החששות והפחד.
מה היה סוד הקסם של "עוץ לי גוץ לי" ואיך השפיע שיר הפתיחה המפורסם על הצלחת ההצגה? התשובות בקישור שבתגובה הראשונה.
היום נציין 52 שנים ללכתו של אברהם שלונסקי, מן המשוררים החשובים בשירה העברית החדשה ואחד ממחדשי השפה העברית – עשרות מילים וביטויים שהמציא בשפה העברית הן חלק בלתי נפרד מהעברית הכתובה והמדוברת.
ניפרד במילים המתנגנות בתחילת כל הצגה של "עוץ לי גוץ לי":
קָהָל נִכְבָּד, בְּרֶגַע זֶה
מַתְחִיל סִפּוּר-הַמַּחֲזֶה,
וְזֶה הָרֶגַע לְגַלּוֹת
אֶת הַנְּפָשׁוֹת הַפּוֹעֲלוֹת –
[כְּלוֹמַר: מַה שְּׁמוֹ שֶׁל כָּל שַׂחְקָן,
וְלָמָּה הוּא מוֹפִיעַ כָּאן.]
אֲבָל בְּרֶמֶז! רַק קֻרְטוֹב!
וְעִם תּוֹסֶפֶת: 'בֹּקֶר טוֹב!'
ספרו לנו, איזה יצירות נהדרות נוספת של שלונסקי מלהטטות בלשונן כדי לשמח אתכם ואתכן?
***
בהכנת הפוסט נעזרנו בריאיון עם שלונסקי שהתפרסמה בעיתון "מעריב" מיום 19 במאי 1967.
***
בתמונה: פורטרט של אברהם שלונסקי. צילום: בוריס כרמי, מתוך אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית.
זו לא הייתה הפעם הראשונה ששלונסקי התבטא בנחרצות לגבי מה נכון וראוי לכתוב או להציג לילדים. לשלונסקי היו דעות מוצקות לגבי יכולותיהם של הילדים להבין את שפתו העשירה והמתחכמת, והוא סירב לפשט אותה עבורם:
"לא צריך היוצר המבוגר להופיע בפני הילדים בהפגנת מרות ועליונות של דעה ובקיאות." אמר. "הוא צריך לשחק עם הילדים את המשחק של 'גם אני וגם אתם יודעים שזה משחק, אבל זה נחמד – אז נשחק'. אין לבוא אל הילדים בגישה של 'אני מבוגר, אני יודע טוב יותר, שתוק ושמע לי'. הילדים די פיקחים כדי להבין כי זהו משחק, אבל הם רוצים להיות שותפים לאותו שעשוע, ההופך אותם למזדהים, לשווי זכויות, סמכויות וידע. אני חושב שיסוד היסודות של כתיבה לילדים הוא ההזדהות איתם".
אבל השחקנים של ההפקה הראשונה של "עוץ לי גוץ לי" לא השתכנעו. הם המשיכו והביעו את מחאתם בפני הנהלת התיאטרון. למרות ששלונסקי כתב גרסה מחוייכת ומרוככת לאגדה המפחידה של האחים גרים, לשונו הפיוטית הרתיעה אותם והם היו בטוחים - זהו כישלון ידוע מראש.
שלונסקי לא נסוג.
ולמרות מחאותיו של צוות השחקנים, גם מנהלי תיאטרון הקאמרי לא נרתעו. הם גייסו את המלחין דובי זלצר להעניק תלבושת מוזיקלית לחרוזים העשירים של שלונסקי. את מלאכת הבימוי הטילו בידי במאי צעיר וחסר ניסיון (בארץ), רק בן 26, בשם יוסי יזרעאלי. דובי זלצר הלחין מנגינות קליטות ויפות למילים המלהטטות של שלונסקי ואילו יוסי יזרעאלי ישב עם שלונסקי על המחזה עד שיצא שבע רצון מהעולם הפנטסטי שביים.
ובאשר לצוות השחקנים: בהפקה הראשונה שיחק אחד מהקאסטים הנוצצים ביותר שראה התיאטרון הישראלי עד אז ומאז: אריק לביא, שושיק שני, אברהם חלפי, זאב רווח, שמרית אור, נירה רבינוביץ', פנחס צוקרמן, יוסי ידין, יוסי גרבר, נתן כוגן, גדעון שמר, נחום שליט, גבי אלדור, גבי קרן, אסי הנגבי, אסתר גרינברג, אלברט כהן, שלמה וישינסקי, גדי יגיל ויצחק חזקיה. "עוץ לי גוץ לי" יצא לדרכו.
כולם ניגשו בחיל וברעדה להצגת הבכורה שהתקיימה בשנת 1965. למרות חששותיהם של השחקנים, הילדים קיבלו את ההצגה לידיהם בזרועות פתוחות. 200 אלף איש צפו בהפקה הראשונה הזו, ועוד מאות אלפים בשנים שחלפו מאז, בהפקות נוספות שהתבססו על הבימוי המבריק של יזרעאלי ולאחר מכן של רוני פינקוביץ ז"ל.
עמדתו של שלונסקי ניצחה את החששות והפחד.
מה היה סוד הקסם של "עוץ לי גוץ לי" ואיך השפיע שיר הפתיחה המפורסם על הצלחת ההצגה? התשובות בקישור שבתגובה הראשונה.
היום נציין 52 שנים ללכתו של אברהם שלונסקי, מן המשוררים החשובים בשירה העברית החדשה ואחד ממחדשי השפה העברית – עשרות מילים וביטויים שהמציא בשפה העברית הן חלק בלתי נפרד מהעברית הכתובה והמדוברת.
ניפרד במילים המתנגנות בתחילת כל הצגה של "עוץ לי גוץ לי":
קָהָל נִכְבָּד, בְּרֶגַע זֶה
מַתְחִיל סִפּוּר-הַמַּחֲזֶה,
וְזֶה הָרֶגַע לְגַלּוֹת
אֶת הַנְּפָשׁוֹת הַפּוֹעֲלוֹת –
[כְּלוֹמַר: מַה שְּׁמוֹ שֶׁל כָּל שַׂחְקָן,
וְלָמָּה הוּא מוֹפִיעַ כָּאן.]
אֲבָל בְּרֶמֶז! רַק קֻרְטוֹב!
וְעִם תּוֹסֶפֶת: 'בֹּקֶר טוֹב!'
ספרו לנו, איזה יצירות נהדרות נוספת של שלונסקי מלהטטות בלשונן כדי לשמח אתכם ואתכן?
***
בהכנת הפוסט נעזרנו בריאיון עם שלונסקי שהתפרסמה בעיתון "מעריב" מיום 19 במאי 1967.
***
בתמונה: פורטרט של אברהם שלונסקי. צילום: בוריס כרמי, מתוך אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית.