"אמא שלי הייתה חולה.
לרגע אחד היא הייתה יכולה לאהוב אותי ולהעריץ אותי, ורגע אחר כך היא יכלה לא להכיר אותי, זה היה מאוד עצוב.
עד שגיליתי את הטריק; אמי מאוד אהבה שירה, אז התחלתי לכתוב שירים בגיל 11,
וכל פעם שכתבתי שיר, אמא שלי נתנה לי נשיקה, אז כתבתי חמישה שירים ליום, שבעה שירים ליום."
את שירו הראשון בדפוס, נחרד הילד הרגיש והכותב, לגלות, יום אחד מתנוסס על גבי דפי הסטנסיל של עלון הכפר. קבל עם ועדה התנוסס שירו האינטימי, הבא, אשר אמו בחרה ופרסמה ללא אישורו:
לֹא גָּנַב הוּא דָּבָר, לֹא עָשָׂה דָּבָר מָה רַע?
אָז מַדּוּעַ הוּא לֹא מְקֻבָּל בַּחֶבְרָה?
הוּא נָמוּךְ כָּל כָּךְ
כָּל אֶחָד מִגָּבוֹהַּ אִתּוֹ שַׁח
אוּלַי בִּגְלַל זֶה הוּא כָּזֶה
שֶׁאֵינוֹ מְקֻבָּל בַּחֶבְרָה?
ספוילר - זה לא הפך אותו למקובל יותר בחברה. אבל במקום 'יותי אידיוטי', דבק בו כינוי גנאי חדש – 'הארטיסט.'
הוא מצידו כינה את הכפר השיפוטי, בשם 'כפר מה יגידו'.
הכפר בו כולם צריכים להיות כמו כולם, להיהרג בקרב ולהפריח את השממה, יחזור ויופיע ברבות מיצירותיו; ברומן 'שיני חלב', במחזה 'נומה עמק' וכאן בשיר 'בכפר שלי' מתוך ספר שיריו 'בעיקר שירי אהבה':
בַּכְּפָר שֶׁלִּי יֵשׁ מַעְגָּל שֶׁל אֲנָשִׁים זְקֵנִים,/ וְהֵם חוֹשְׁבִים שֶׁהֵם בָּרְאוּ אֶת הָעוֹלָם.
לְכָל אֶחָד שָׁם יֵשׁ רַק שְׁנֵי שְׁכֵנִים/ שֶׁשּׂוֹנְאִים אוֹתוֹ.
הַפָּרוֹת הוֹלְכוֹת לִישֹׁן בְּרֶבַע לְחָמֵשׁ/ וְנוֹתְנִים לָהֶם שֵׁמוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם,
בְּגִיל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה הַיְּלָדִים הָלְכוּ מִשָּׁם./ וַאֲחָדִים חָזְרוּ בְּדֶרֶךְ הַשָּׂדוֹת,
בְּבֵית-קְבָרוֹת כְּבָר יֵשׁ בַּכְּפָר שֶׁלִּי שָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת/ מֵהַמִּלְחָמוֹת.
בַּכְּפָר שֶׁלִּי מְשַׂגְשְׂגִים עֲצֵי-פֵּקָן/ וְכֻלָּם רוֹצִים לִהְיוֹת כְּמוֹ כֻּלָּם.
כשהיה יהונתן גפן חייל, שמה אמו קץ לחייה והותירה אחריה כאב גדול וארבעה יתומים-
יהונתן, נורית, זהר וענת שהייתה אז רק בת 4.
כדי לשמח את ענת אחותו הקטנה, התחיל יהונתן לכתוב לה שירים וסיפורים, שהפכו לשני ספרים:
'שירים שענת אוהבת במיוחד' (1969) ו'יום אחד... כך מתחילים כל הסיפורים שענת אוהבת במיוחד' (1970)
את הספרים איירה אחותו הצעירה ממנו בשנתיים, המאיירת המוכשרת נורית גפן-בצר.
הספרים התקבלו באהבה, אבל הטרגדיה המשפחתית המשיכה; כאשר הייתה נורית רק בת 29, היא הלכה בדרכה של אם המשפחה, ונטלה את חייה.
גפן כתב עליה את השיר היפה כל כך 'אופליה הקטנה':
אוֹפֶלְיׇה הַקְּטַנָּה הָיְתָה גְּדוֹלָה מִמֶּנִּי.
תָּמִיד הָיִיתִי רַק אָחִיהָ הַקָּטָן
אוֹפֶלְיׇה הַקְּטַנָּה הָיְתָה גְּדוֹלָה מִמֶּנִּי.
וַחֲכָמָה מִמֶּנִּי כָּל הַזְּמַן.
[...]
וּבְלֵיל סוּפָה אֲנִי חוֹלֵם עָלֶיהָ.
יְחֵפָה הוֹלֶכֶת עַל הַחוֹף.
קוֹטֶפֶת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ.
הַפְּרָחִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִקְטֹף.
אל הטרגדיות המשפחתיות, תצטרף מלחמת יום הכיפורים, ממנה יחזור גפן עם שירים יפים כמו 'הנסיך הקטן מפלוגה ב'' ו'מקום לדאגה' שיושמעו בכל ערב יום הזיכרון, ועם הלם קרב שייקח שנים עד שידובר.
את כל אלה, ינסה גפן, להטביע בכמויות של אלכוהול ושירים.
הוא יעזוב את כפר מה יגידו ויעבור אל העיר הגדולה, עליה יכתוב בספרו 'רוק בבית הסוהר':
סִפּוּרֵנוּ מִתְרַחֵשׁ בְּעִיר/ שֶׁלִּזְמַן מַה לְאִישׁ צָעִיר/ הִיא כָּל הָעוֹלָם
עִיר קָשָׁה וַחֲדָשָׁה/ שֶׁשְּׁמָהּ תֵּל-אָבִיב,/ וְיֵשׁ לָהּ רֵיחַ שֶׁל אִשָּׁה וְשֶׁל יָם.
עִיר שְׂמֵחָה וּבְטוּחָה,/ עָמֹק בְּאֶרֶץ חֲזָקָה וְצוֹדֶקֶת,/ בַּשֶּׁקֶט שֶׁאַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה/ שֶׁלִּפְנֵי הַמִּלְחָמָה וְאִי-הַשֶּׁקֶט.
יכתוב סאטירות פוליטיות נשכניות, רומנים, שירי אהבה ויצירות מופלאות לילדים, בהן 'הכוכבים הם הילדים של הירח', 'ילד הכרובית' והכבש השישה עשר שיהפוך לנכס צאן(!) ברזל.
יהונתן גפן הלך לעולמו היום לפני שנתיים.
וְאִם יְבַקְּשׁוּ מִמֶּנִּי לְהַגְדִּיר
אֶת שְׁנוֹת חַיַּי עַד כֹּה
בִּשְׁתֵּי מִלִּים
אֲנִי אַגִּיד
כְּאֵב נָעִים.
(מתוך הספר: בעיקר שירי אהבה)
בהכנת הטקסט נעזרנו במקורות הבאים:
הסרט הדוקומנטרי: 'הכי הרבה אני אוהב אותי' בבימויו של תום שנאן.
הספרים:
הילד הכותב/ יהונתן גפן, כנרת זמורה ביתן, 2016
אישה יקרה/ יהונתן גפן, דביר, 1999
בעיקר שירי אהבה/ יהונתן גפן, דביר, 1983.
פחות אבל כואב/ יהונתן גפן, 1980
שירים שענת אוהבת במיוחד/ יהונתן גפן, 1969
רוק בבית הסוהר/ יהונתן גפן, 1988
בתמונה: יהונתן ונורית גפן הפעוטים, התמונה מתוך ארכיון ביתמונה הנהדר.
באדיבות ספריית בית אריאלה
לרגע אחד היא הייתה יכולה לאהוב אותי ולהעריץ אותי, ורגע אחר כך היא יכלה לא להכיר אותי, זה היה מאוד עצוב.
עד שגיליתי את הטריק; אמי מאוד אהבה שירה, אז התחלתי לכתוב שירים בגיל 11,
וכל פעם שכתבתי שיר, אמא שלי נתנה לי נשיקה, אז כתבתי חמישה שירים ליום, שבעה שירים ליום."
את שירו הראשון בדפוס, נחרד הילד הרגיש והכותב, לגלות, יום אחד מתנוסס על גבי דפי הסטנסיל של עלון הכפר. קבל עם ועדה התנוסס שירו האינטימי, הבא, אשר אמו בחרה ופרסמה ללא אישורו:
לֹא גָּנַב הוּא דָּבָר, לֹא עָשָׂה דָּבָר מָה רַע?
אָז מַדּוּעַ הוּא לֹא מְקֻבָּל בַּחֶבְרָה?
הוּא נָמוּךְ כָּל כָּךְ
כָּל אֶחָד מִגָּבוֹהַּ אִתּוֹ שַׁח
אוּלַי בִּגְלַל זֶה הוּא כָּזֶה
שֶׁאֵינוֹ מְקֻבָּל בַּחֶבְרָה?
ספוילר - זה לא הפך אותו למקובל יותר בחברה. אבל במקום 'יותי אידיוטי', דבק בו כינוי גנאי חדש – 'הארטיסט.'
הוא מצידו כינה את הכפר השיפוטי, בשם 'כפר מה יגידו'.
הכפר בו כולם צריכים להיות כמו כולם, להיהרג בקרב ולהפריח את השממה, יחזור ויופיע ברבות מיצירותיו; ברומן 'שיני חלב', במחזה 'נומה עמק' וכאן בשיר 'בכפר שלי' מתוך ספר שיריו 'בעיקר שירי אהבה':
בַּכְּפָר שֶׁלִּי יֵשׁ מַעְגָּל שֶׁל אֲנָשִׁים זְקֵנִים,/ וְהֵם חוֹשְׁבִים שֶׁהֵם בָּרְאוּ אֶת הָעוֹלָם.
לְכָל אֶחָד שָׁם יֵשׁ רַק שְׁנֵי שְׁכֵנִים/ שֶׁשּׂוֹנְאִים אוֹתוֹ.
הַפָּרוֹת הוֹלְכוֹת לִישֹׁן בְּרֶבַע לְחָמֵשׁ/ וְנוֹתְנִים לָהֶם שֵׁמוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם,
בְּגִיל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה הַיְּלָדִים הָלְכוּ מִשָּׁם./ וַאֲחָדִים חָזְרוּ בְּדֶרֶךְ הַשָּׂדוֹת,
בְּבֵית-קְבָרוֹת כְּבָר יֵשׁ בַּכְּפָר שֶׁלִּי שָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת/ מֵהַמִּלְחָמוֹת.
בַּכְּפָר שֶׁלִּי מְשַׂגְשְׂגִים עֲצֵי-פֵּקָן/ וְכֻלָּם רוֹצִים לִהְיוֹת כְּמוֹ כֻּלָּם.
כשהיה יהונתן גפן חייל, שמה אמו קץ לחייה והותירה אחריה כאב גדול וארבעה יתומים-
יהונתן, נורית, זהר וענת שהייתה אז רק בת 4.
כדי לשמח את ענת אחותו הקטנה, התחיל יהונתן לכתוב לה שירים וסיפורים, שהפכו לשני ספרים:
'שירים שענת אוהבת במיוחד' (1969) ו'יום אחד... כך מתחילים כל הסיפורים שענת אוהבת במיוחד' (1970)
את הספרים איירה אחותו הצעירה ממנו בשנתיים, המאיירת המוכשרת נורית גפן-בצר.
הספרים התקבלו באהבה, אבל הטרגדיה המשפחתית המשיכה; כאשר הייתה נורית רק בת 29, היא הלכה בדרכה של אם המשפחה, ונטלה את חייה.
גפן כתב עליה את השיר היפה כל כך 'אופליה הקטנה':
אוֹפֶלְיׇה הַקְּטַנָּה הָיְתָה גְּדוֹלָה מִמֶּנִּי.
תָּמִיד הָיִיתִי רַק אָחִיהָ הַקָּטָן
אוֹפֶלְיׇה הַקְּטַנָּה הָיְתָה גְּדוֹלָה מִמֶּנִּי.
וַחֲכָמָה מִמֶּנִּי כָּל הַזְּמַן.
[...]
וּבְלֵיל סוּפָה אֲנִי חוֹלֵם עָלֶיהָ.
יְחֵפָה הוֹלֶכֶת עַל הַחוֹף.
קוֹטֶפֶת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ.
הַפְּרָחִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִקְטֹף.
אל הטרגדיות המשפחתיות, תצטרף מלחמת יום הכיפורים, ממנה יחזור גפן עם שירים יפים כמו 'הנסיך הקטן מפלוגה ב'' ו'מקום לדאגה' שיושמעו בכל ערב יום הזיכרון, ועם הלם קרב שייקח שנים עד שידובר.
את כל אלה, ינסה גפן, להטביע בכמויות של אלכוהול ושירים.
הוא יעזוב את כפר מה יגידו ויעבור אל העיר הגדולה, עליה יכתוב בספרו 'רוק בבית הסוהר':
סִפּוּרֵנוּ מִתְרַחֵשׁ בְּעִיר/ שֶׁלִּזְמַן מַה לְאִישׁ צָעִיר/ הִיא כָּל הָעוֹלָם
עִיר קָשָׁה וַחֲדָשָׁה/ שֶׁשְּׁמָהּ תֵּל-אָבִיב,/ וְיֵשׁ לָהּ רֵיחַ שֶׁל אִשָּׁה וְשֶׁל יָם.
עִיר שְׂמֵחָה וּבְטוּחָה,/ עָמֹק בְּאֶרֶץ חֲזָקָה וְצוֹדֶקֶת,/ בַּשֶּׁקֶט שֶׁאַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה/ שֶׁלִּפְנֵי הַמִּלְחָמָה וְאִי-הַשֶּׁקֶט.
יכתוב סאטירות פוליטיות נשכניות, רומנים, שירי אהבה ויצירות מופלאות לילדים, בהן 'הכוכבים הם הילדים של הירח', 'ילד הכרובית' והכבש השישה עשר שיהפוך לנכס צאן(!) ברזל.
יהונתן גפן הלך לעולמו היום לפני שנתיים.
וְאִם יְבַקְּשׁוּ מִמֶּנִּי לְהַגְדִּיר
אֶת שְׁנוֹת חַיַּי עַד כֹּה
בִּשְׁתֵּי מִלִּים
אֲנִי אַגִּיד
כְּאֵב נָעִים.
(מתוך הספר: בעיקר שירי אהבה)
בהכנת הטקסט נעזרנו במקורות הבאים:
הסרט הדוקומנטרי: 'הכי הרבה אני אוהב אותי' בבימויו של תום שנאן.
הספרים:
הילד הכותב/ יהונתן גפן, כנרת זמורה ביתן, 2016
אישה יקרה/ יהונתן גפן, דביר, 1999
בעיקר שירי אהבה/ יהונתן גפן, דביר, 1983.
פחות אבל כואב/ יהונתן גפן, 1980
שירים שענת אוהבת במיוחד/ יהונתן גפן, 1969
רוק בבית הסוהר/ יהונתן גפן, 1988
בתמונה: יהונתן ונורית גפן הפעוטים, התמונה מתוך ארכיון ביתמונה הנהדר.
באדיבות ספריית בית אריאלה