במהלך מלחמת העולם ה-2 כתבה המשוררת אנדה עמיר-פינקרפלד,
את שיר הילדים הזה, שיר הצלתו של הגדי הקטן מן ההגדה:
הֲתֵדְעוּ מָה אֶעֱשֶׂה
בְּבוֹא לֵיל־סֵדֶר זֶה?
אַסְתִּיר הַגְּדִי שֶׁל הַהַגָּדָה
וְהֶחָתוּל כְּלָל לֹא יֵדַע
הֵיכָן הַגְּדִי –וְלֹא יֹאכְלֶנּוּ,
יַבִּיט, יֹאמַר: “הַגְּדִי אֵינֶנּוּ”.
וְלֹא יִקֹּם אוֹתוֹ הַכֶּלֶב,
וְלֹא מַקֵּל, לֹא אֵשׁ אוֹכֶלֶת,
לֹא מַיִם, וְלֹא שׁוֹר נַגָּח, –
כִּי אֶת הַגְּדִי אֲנִי אֶקַּח,
אַסְתִּיר אוֹתוֹ בְּתוֹךְ מַחֲבוֹא,
וְכָל רָעָה לֹא עוֹד תָּבוֹא.
מאז, מדי שנה, נוהגים בני משפחתה של המשוררת לקרוא את השיר ליד שולחן הסדר,
השנה, נקרא אותו גם אנחנו
(הגדי של ההגדה/ אנדה עמיר-פינקרפלד, בתוך ספרה: שלום, ילדים!: שירים, דביר, תש"ו)
איור: נחום גוטמן
באדיבות ספריית בית אריאלה
את שיר הילדים הזה, שיר הצלתו של הגדי הקטן מן ההגדה:
הֲתֵדְעוּ מָה אֶעֱשֶׂה
בְּבוֹא לֵיל־סֵדֶר זֶה?
אַסְתִּיר הַגְּדִי שֶׁל הַהַגָּדָה
וְהֶחָתוּל כְּלָל לֹא יֵדַע
הֵיכָן הַגְּדִי –וְלֹא יֹאכְלֶנּוּ,
יַבִּיט, יֹאמַר: “הַגְּדִי אֵינֶנּוּ”.
וְלֹא יִקֹּם אוֹתוֹ הַכֶּלֶב,
וְלֹא מַקֵּל, לֹא אֵשׁ אוֹכֶלֶת,
לֹא מַיִם, וְלֹא שׁוֹר נַגָּח, –
כִּי אֶת הַגְּדִי אֲנִי אֶקַּח,
אַסְתִּיר אוֹתוֹ בְּתוֹךְ מַחֲבוֹא,
וְכָל רָעָה לֹא עוֹד תָּבוֹא.
מאז, מדי שנה, נוהגים בני משפחתה של המשוררת לקרוא את השיר ליד שולחן הסדר,
השנה, נקרא אותו גם אנחנו
(הגדי של ההגדה/ אנדה עמיר-פינקרפלד, בתוך ספרה: שלום, ילדים!: שירים, דביר, תש"ו)
איור: נחום גוטמן
באדיבות ספריית בית אריאלה