בשנת היובל לעיר תל-אביב, התגייסה המשוררת לאה גולדברג לעזרת מחלקת התברואה של עיריית תל-אביב וחיברה את הספרון "דן ודינה מטיילים בתל-אביב", אשר חולק לתלמידי העיר, במסגרת מבצע הסברה נרחב לשמירה על נקיון העיר.
במרכז הספרון עומדות דמויותיהם של דן ודינה, צמד ילדים צדקנים, אשר הפכו לשגרירי הניקיון של העיר, וסרט הסברה בכיכובם אף הוקרן בשכונות העיר ומשך קהל סקרנים רחב.
"דָּן חוֹשֵׁב לוֹ: "אֵל עֶלְיוֹן,
שֶׁמָּא גַּם אֲנִי אָרוּצָה
לְטַפֵּל בַּנִּקָּיוֹן?"
דָּן שׁוֹרֵק, רוֹמֵז לְדִינָה,
אֶת הָרֶמֶז הִיא הֵבִינָה, וּשְׁנֵיהֶם יָצְאוּ מַהֵר
אֶת עִירֵנוּ לְטַהֵר!"
לאורך השיר, דני דינה הולכים בצדי הפחים, ושומעים את תלונות:
"אַךְ הַפַּח מִתְאוֹנֵן וְאוֹמֵר: "אֲבוֹי לִי, בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, כְּשֶׁאִישׁ אֵינֶנּוּ סוֹגֵר אוֹתִי בְּזָרְקוֹ זֻהֲמָה!
וּמָה אֲדַבֵּר, מָה אֹמַר עוֹד, מִסְּבִיבִי הַלִּכְלוּךְ מְבַיֵּשׁ. וְיֵשׁ שֶׁזּוֹרְקִים בִּי אֲפִלּוּ סִיגָרוֹת וְכֻלִּי מִתְלַקֵּחַ בָּאֵשׁ."
הם מקשיבים גם לתלונותיו של הברז המנוזל:
"מוּל בֵּיתֵנוּ בֶּרֶז-מַיִם, הַמִּסְכֵּן בּוֹכֶה בְּקוֹל: "אֱלֹהִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם לִי נַזֶּלֶת מֵאֶתְמוֹל, לֹא סָגַר אוֹתִי הַיֶּלֶד בְּגִשְׁתּוֹ אֵלַי לִשְׁתּוֹת, וּמֵאָז יֵשׁ לִי נַזֶּלֶת מְסֻכֶּנֶת עַד מְאוֹד."
דן ודינה מטיפים מוסר לשכנים גברת כ"ץ ומר דרורי, ש"מריקים מי שופכין מגזוזטרה וחלון",
ולעוברי האורח המשליכים כרטיסי אבטובוס על המדרכה.
ולא שוכחים לנזוף גם בעקרת הבית חובטת הכסתות:
"מִי זֶה מַפְרִיחַ
בְּכָל הַסִּמְטָה
אָבָק שֶׁל שָׁטִיחַ,
נוֹצוֹת-כְּלֵי-מִטָּה?
"עֲקֶרֶת-הַבַּיִת,
לְמַעַן הַשֵּׁם,
הָעוֹבֵר מוּל הַבַּיִת
אֵינֶנּוּ אָשֵׁם!"
בסיומו של השיר, הם מגייסים לעזרתם, את ילדי כיתתם כ"נאמני ניקיון", למען ידעו בגויים, כמה נקיה העיר העברית:
""חֲבֵרִים!" אָמַר דָּן לְיַלְדֵי הַכִּתָּה,
"זֶה עִנְיָן הֶחָשׁוּב לְכֻלָּנוּ.
הַשָּׁעָה הַמַּכְרַעַת הִגִּיעָה עַתָּה
לְנַקּוֹת אֶת הָעִיר שֶׁלָּנוּ.
שֶׁיֹּאמְרוּ בָּעַמִּים, שֶׁיֹּאמְרוּ בַּגּוֹיִים:
'אֵיזוֹ אֶרֶץ יָפָה וּפוֹרַחַת
יִשְׂרָאֵל, נְקִיִּים הֵם, בְּנֵי נְקִיִּים,
וְהָעִיר הָעִבְרִית מְצֻחְצַחַת!'
וְעַל כֵּן אַל נִשְׁכַּח זֶה הַצַּו הָעֶלְיוֹן
בְּבֹאֵנוּ וּבְצֵאתֵנוּ:
לִשְׁמֹר לְעוֹלָם עַל הַנִּקָּיוֹן
בִּרְחוֹבֵנוּ וּבְבֵיתֵנוּ.
הַבּוּז לַבֹּץ וְלַזֻּהֲמָה!"
וְאָמְרָה הִכְּתָה:
"נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע!"
בהכנת הטקסט נעזרנו בספר:
לאה גולדברג: כל שירי הילדים/ עריכה ופרשנות: גדעון טיקוצקי, הקיבוץ המאוחד, 2023
ובמאמר:
"דן ודינה מטיילים בתל-אביב: על דבר הרשות העירונית לאזרחיה הצעירים"/ מאת חיים גרוסמן, בתוך: כתב העת 'קשר', מס' 39, סתיו 2009.
בתמונה: דן ודינה מטיילים בתל-אביב, איורים: שמואל בס.
באדיבות ספריית בית אריאלה
במרכז הספרון עומדות דמויותיהם של דן ודינה, צמד ילדים צדקנים, אשר הפכו לשגרירי הניקיון של העיר, וסרט הסברה בכיכובם אף הוקרן בשכונות העיר ומשך קהל סקרנים רחב.
"דָּן חוֹשֵׁב לוֹ: "אֵל עֶלְיוֹן,
שֶׁמָּא גַּם אֲנִי אָרוּצָה
לְטַפֵּל בַּנִּקָּיוֹן?"
דָּן שׁוֹרֵק, רוֹמֵז לְדִינָה,
אֶת הָרֶמֶז הִיא הֵבִינָה, וּשְׁנֵיהֶם יָצְאוּ מַהֵר
אֶת עִירֵנוּ לְטַהֵר!"
לאורך השיר, דני דינה הולכים בצדי הפחים, ושומעים את תלונות:
"אַךְ הַפַּח מִתְאוֹנֵן וְאוֹמֵר: "אֲבוֹי לִי, בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, כְּשֶׁאִישׁ אֵינֶנּוּ סוֹגֵר אוֹתִי בְּזָרְקוֹ זֻהֲמָה!
וּמָה אֲדַבֵּר, מָה אֹמַר עוֹד, מִסְּבִיבִי הַלִּכְלוּךְ מְבַיֵּשׁ. וְיֵשׁ שֶׁזּוֹרְקִים בִּי אֲפִלּוּ סִיגָרוֹת וְכֻלִּי מִתְלַקֵּחַ בָּאֵשׁ."
הם מקשיבים גם לתלונותיו של הברז המנוזל:
"מוּל בֵּיתֵנוּ בֶּרֶז-מַיִם, הַמִּסְכֵּן בּוֹכֶה בְּקוֹל: "אֱלֹהִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם לִי נַזֶּלֶת מֵאֶתְמוֹל, לֹא סָגַר אוֹתִי הַיֶּלֶד בְּגִשְׁתּוֹ אֵלַי לִשְׁתּוֹת, וּמֵאָז יֵשׁ לִי נַזֶּלֶת מְסֻכֶּנֶת עַד מְאוֹד."
דן ודינה מטיפים מוסר לשכנים גברת כ"ץ ומר דרורי, ש"מריקים מי שופכין מגזוזטרה וחלון",
ולעוברי האורח המשליכים כרטיסי אבטובוס על המדרכה.
ולא שוכחים לנזוף גם בעקרת הבית חובטת הכסתות:
"מִי זֶה מַפְרִיחַ
בְּכָל הַסִּמְטָה
אָבָק שֶׁל שָׁטִיחַ,
נוֹצוֹת-כְּלֵי-מִטָּה?
"עֲקֶרֶת-הַבַּיִת,
לְמַעַן הַשֵּׁם,
הָעוֹבֵר מוּל הַבַּיִת
אֵינֶנּוּ אָשֵׁם!"
בסיומו של השיר, הם מגייסים לעזרתם, את ילדי כיתתם כ"נאמני ניקיון", למען ידעו בגויים, כמה נקיה העיר העברית:
""חֲבֵרִים!" אָמַר דָּן לְיַלְדֵי הַכִּתָּה,
"זֶה עִנְיָן הֶחָשׁוּב לְכֻלָּנוּ.
הַשָּׁעָה הַמַּכְרַעַת הִגִּיעָה עַתָּה
לְנַקּוֹת אֶת הָעִיר שֶׁלָּנוּ.
שֶׁיֹּאמְרוּ בָּעַמִּים, שֶׁיֹּאמְרוּ בַּגּוֹיִים:
'אֵיזוֹ אֶרֶץ יָפָה וּפוֹרַחַת
יִשְׂרָאֵל, נְקִיִּים הֵם, בְּנֵי נְקִיִּים,
וְהָעִיר הָעִבְרִית מְצֻחְצַחַת!'
וְעַל כֵּן אַל נִשְׁכַּח זֶה הַצַּו הָעֶלְיוֹן
בְּבֹאֵנוּ וּבְצֵאתֵנוּ:
לִשְׁמֹר לְעוֹלָם עַל הַנִּקָּיוֹן
בִּרְחוֹבֵנוּ וּבְבֵיתֵנוּ.
הַבּוּז לַבֹּץ וְלַזֻּהֲמָה!"
וְאָמְרָה הִכְּתָה:
"נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע!"
בהכנת הטקסט נעזרנו בספר:
לאה גולדברג: כל שירי הילדים/ עריכה ופרשנות: גדעון טיקוצקי, הקיבוץ המאוחד, 2023
ובמאמר:
"דן ודינה מטיילים בתל-אביב: על דבר הרשות העירונית לאזרחיה הצעירים"/ מאת חיים גרוסמן, בתוך: כתב העת 'קשר', מס' 39, סתיו 2009.
בתמונה: דן ודינה מטיילים בתל-אביב, איורים: שמואל בס.
באדיבות ספריית בית אריאלה