הידעת?💡

[יעלקר]

השנה היא 1839, ילד צרפתי בן 11 בורח באישון לילה מן הבית, ומוצא עבודה כנער סיפון על ספינת סוחר העומדת להפליג להודו למחרת היום. הילד מתכנן לקנות ביבשת הרחוקה, שרשרת אלמוגים, מתנה לבת דודתו קרולין.
רגע לפני שהספינה מפליגה, מספיק אביו של הנער, להגיע אל הנמל, בדיוק בזמן
כדי לתפוס את בנו ולגרום לו להבטיח, שאת מסעותיו הבאים יערוך בדמיונו בלבד.
לנער הזה קראו ז'ול ורן, והוא עמד בהבטחתו וכתב עשרות ספרים על מסעות שהתרחשו בדמיון.
גם הסיפור הזה, הוא למעשה אגדה (אולי עם גרעין של אמת) אשר הומצאה על ידי אחייניתו של ורן, מרגריט, שכתבה את הביוגרפיה שלו. אבל זה סיפור כל כך יפה, שחבל לוותר עליו.
הוריו של ז'ול ורן חלמו כי יהיה עורך דין, אבל הוא רק רצה להיות סופר.
במכתב שכנוע, הוא כתב להם: "הקריירה המתאימה לי יותר מכל היא זו שאחריה אני רודף. אני יכול להיות כותב טוב ואהיה עורך דין גרוע."
ורן קרא לז'אנר שפיתח "הרומן המדעי".
הוא תיאר צוללות וספינות חלל, טלוויזיה ועוד, עשרות שנים לפני שהיו בתכנון.
ורן נחשב בעיני רבים ל"נביא" של טכנולוגיות מדעיות, אבל יש גם הסבר ריאליסטי פשוט:
השפעת ספריו של ורן על קוראיו הצעירים, הייתה כה גדולה ומלהיבה, שהיא דחפה אותם לבחור במדע כקריירה ולפתח את הטכנולוגיות המופלאות שהוזכרו בספריו.
הסופר ז'ול ורן הלך לעולמו היום לפני 120 שנה.
בהכנת הטקסט נעזרנו בספר:
הרשת הספרותית: מסות על חיבורים ומחברים, יצירות ויוצרות/ נועה מנהיים, הוצאת גרף



באדיבות

בית אריאלה וספריות תל אביב - יפו​

​

​