הידעת?💡

[יעלקר]

היא הייתה בת 29, צעירה, יפה מוכשרת להפליא, כשנגדעו חייה באיבם. למרות שאין ילד או ילדה שלא גדלו על איוריה, יצירתה וסיפור חייה של נורית גפן-בצר היו חבויים וזנוחים במשך שנים רבות. בשיתוף פעולה עם משפחתה ואהוביה, אנחנו מספרים את סיפור חייה ומציגים חלק מהאומנות היפה שיצרה:
נורית גפן-בצר איירה את ספריו של אחיה, הסופר והמשורר הצעיר, יהונתן גפן - את "שירים שענת אוהבת במיוחד", את "יום אחד…כך מתחילים כל הסיפורים שענת אוהבת במיוחד" וכמובן את "הכוכבים הם הילדים של הירח". הקלאסיקות הללו מוכרות ואהובות גם בזכות איוריה של נורית, שמלווים את מילותיו של יהונתן.
גפן-בצר, שהיום נציין את יום הולדתה ה-75, הייתה כישרון מתפרץ שעוד נכונו לו עלילות. אבל יום אחרי יום הולדתה ה-29 הסתיימו חייה וגם קווי יצירתה נקטעו.
היא נולדה בנהלל ב-30 במרץ 1948, לישראל גפן ולאביבה דיין (אחותו של משה דיין); אחות קטנה ליהונתן ולימים אחות גדולה לזוהר ולענת. את אהבת חייה, מוקי בצר, הכירה עוד בנהלל, והם הפכו לזוג כבר בנערותם. "היה לה כישרון מולד לציור ולאיור. היא ציירה בקלות ובמהירות כבר מגיל צעיר וכך הכרתי אותה", מספר בצר.
את עבודותיה של נורית שנותרו בידי המשפחה, הם שיתפו עמנו ברצון. מהיצירות עולה תמונה של אומנית מגוונת, מלאת תשוקה לציור ובעלת דמיון עשיר. הם כוללים איורים, קריקטורות, ציורים ואף פרטי לבוש נדירים של חברת "משכית" שגפן-בצר ציירה עליהם.
הסכמת המשפחה לחשוף חלק מעבודותיה כעת, מאפשרת לקוראים ולקוראות שלנו להיחשף לכישרון שאבד מהר מדי, אבל בוודאי הותיר את רישומו.
בתגובה תמצאו את הכתבה שמגוללת את סיפור חייה ויצירתה של נורית גפן-בצר, וחושפת מבחר מיצירותיה.
***



בתמונה: נורית גפן-בצר בנעוריה בנהלל, 1965. מתוך ארכיון מושב נהלל, שעבר דיגיטציה כחלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמין במסגרת שיתוף פעולה בין ארכיון מושב נהלל, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית של ישראל.
הספרייה הלאומית

 

[יעלקר]

עד שהתשוקה כבתה: על חייה של נורית גפן-בצר​

אי אפשר היה שלא להבחין בכישרונה המתפרץ של נורית גפן-בצר. איוריה מעטרים את ספרי הילדים של אחיה - יהונתן גפן - ומעניקים לשירים אותנטיות ילדותית מרחיבת-לב. ידה הקלה ניכרת בכל יצירותיה, אולם יצירתה נגדעה מהר מדי עם מותה בטרם עת בגיל 29. האיורים שכולנו מכירים ואוהבים, לצד יצירות שנחשפות כאן לראשונה, מגלים את זווית הראייה הרעננה שלה ומותירים את הצופה לתהות: מה היה אילו רק הייתה מאריכה ימים?​

קרן הבר
29.03.2022

נורית גפן-בצר בנעוריה בנהלל. נורית אהבה לרכוב על סוסים. התצלום באדיבות המשפחה
למרות שאיוריה עיטרו את ספרי הילדים הראשונים של אחיה, יהונתן גפן, דומה שנורית גפן-בצר נשכחה מעט מלב. במלאת 74 שנים להולדתה ולציון 45 שנים למותה, אנחנו מבקשים להזכיר את יצירותיה, אלה שזכו להתפרסם ואלה שנותרו במגירה. מרבית הציבור מכיר בעיקר את ספרי השירים שכתב אחיה והיא איירה, אך לרוחב כישרונה האדיר הקהל הישראלי מעולם לא נחשף. בעזרתה האדיבה של משפחתה, יצאנו למסע אחר כישרון שנרו כבה בטרם עת, ולאורך הדרך לא יכולנו שלא לתהות: מה היה קורה לולא הייתה נוטלת את חייה? יש להניח כי היינו שומעים עליה עוד רבות, אך זהו רק ניחוש מושכל.



ורית גפן-בצר. תצלום באדיבות המשפחה



כריכת הספר "כוכבים הם הילדים של הירח", שכתב יהונתן גפן ואיירה נורית גפן-בצר. הוצאת דביר
על כריכת הספר "הכוכבים הם הילדים של הירח" מאת יהונתן גפן, מופיע איור של ירח חביב שמערסל בזרועותיו כוכבים. האיור הזה הוא איקוני, בוודאי עבור רבים מילדי שנות ה-70 וה-80 בישראל. בספר מקבלים השירים המוכרים של גפן עומק ורבדים נוספים באמצעות האיורים הנהדרים והמינימליסטים שאוירו בידה האוהבת של נורית גפן-בצר ז"ל. הספר, שנכתב עבור בתו הבכורה של גפן, שירה, הוא כולו מבט על העולם מנקודת מבט של ילד, ונוגע בנימים הכי רכים של הנפש הצעירה. האיורים שלצד השירים, מאפשרים חיוך ולא מעט דמיון – בדיוק כמו שילדים אוהבים.


מתוך הכוכבים הם הילדים של הירח, ספר שכולו מרגיש כמו מחשבות של ילדים המוגשות להורה ולילד. צילום מתוך הספר.
זה לא היה שיתוף הפעולה הראשון בין השניים. קדמו לו "שירים שענת אוהבת במיוחד" ו"יום אחד…כך מתחילים כל הסיפורים שענת אוהבת במיוחד". שניהם נכתבו לענת, אחותם הצעירה של יהונתן ונורית, לאחר מות אמם אביבה גפן. באופן פורץ דרך הם נגעו בכל תחומי החיים והיומיום, גם אלה שלרוב היו טאבו, כמו מוות או פחד. המילים והאיורים מאופיינים בהמון רגישות ובלא מעט שמחת חיים.


מודעה שפורסמה עם יציאת הספר "יום אחד". מתוך "דבר", 15 במאי 1970
חיבתה של נורית לעולם הילדים ניכרת מכל איור. אהבתה לעולמם הפנימי של הילדים כמו גם לטבע שמסביבם, באים לידי ביטוי גם באיורים לספרים כמו "גן החיות" ללאה גולדברג ו"בוא לטייל, אבא, טוב?" לאוריאל אופק. שנות השבעים המוקדמות נראו כמו שנות פריצתה של האומנית הצעירה, אך אלה נגדעו עם מותה בטרם עת בגיל 29. גפן-בצר הותירה אחריה בעל, ילד, משפחה והמון איורים שמספרים את סיפור הכישרון שלה.


כריכת הספר "גן החיות" ללאה גולדברג שאיירה נורית גפן-בצר. הוצאת דביר
נורית גפן נולדה בנהלל ב-30 במרץ 1948, לישראל גפן ולאביבה דיין (אחותו של משה דיין); אחות קטנה ליהונתן ולימים אחות גדולה לזוהר וענת. את אהבת חייה, מוקי בצר, הכירה עוד בנהלל, והם הפכו לזוג כבר בנערותם. "היה לה כישרון מולד לציור ולאיור. היא ציירה בקלות ובמהירות כבר מגיל צעיר וכך הכרתי אותה", מספר בצר. "האיורים והציורים שלה היו חלק בלתי נפרד ממנה. ילדים היו סביבה תמיד כי ידעו שהיא מציירת, רצו לדעת מה היא מציירת או אם תוכל לצייר להם משהו. הם היו מתגודדים סביבה והיא הייתה מציירת באהבה גדולה על כל מה שבא ליד – ניירות, חצאי דפים ופתקאות, איורים מקסימים של ילדים ובעלי חיים – דברים מדהימים. הם ממש אספו את הציורים ורצו עוד ועוד, בכל מקום שהיא הלכה".


מגוון איורים של נורית גפן-בצר שנותרו באלבומי המשפחה, היא ציירה על כל דבר. תצלום באדיבות המשפחה
המשך בתגובה

 

[יעלקר]

ציורים נוספים של נורית גפן-בצר. נורית התנסתה בסגנונות ציור שונים. תצלום באדיבות המשפחה
לא הרבה ציורים של נורית נותרו בידי המשפחה, ואת חלקם הם שיתפו עמנו ברצון. מהיצירות עולה תמונה של אמנית מגוונת, מלאת תשוקה לציור ודמיון עשיר. חלומה הגדול היה ללמוד בבצלאל, רעיון שהציעה בזמנו דודתה – רות דיין, שזיהתה את הכישרון של נורית. אלא שהחיים בנהלל לא איפשרו את הלימודים בירושלים, והלימודים באקדמיה לאומנות ולעיצוב נשארו בגדר חלום. במקום זאת היא יצאה לקורס מקצועי בחיפה, אליו נסעה מנהלל, ונהנתה מכל רגע. כמובן שסיימה את הקורס בהצטיינות. נורית התגלתה כציירת קריקטורות מושחזת ובעלת זווית ראייה מתוחכמת.


נורית ציירה בכל מקום, גם על תעודת סיום קורס של ציור קריקטורות . תצלום באדיבות המשפחה
ב-1967 נולד בנם של נורית ומוקי, שאול, ונורית התמסרה לגידולו. בשנים אלה איירה את ספריו של יהונתן שהוקדשו לענת, אחותם. מאז ועד היום דורות של ילדים גדלים על הספרים האלה, שעדיין ועל אף הזמן שחלף נותרו רלוונטיים ואהובים. בתחילת שנות ה-70 הוצגו עבודותיה של נורית גפן-בצר בתערוכה בבית יד לבנים בגבעתיים. "רכשו שם עבודות שלה והיא, שהייתה צנועה ביותר, ביטלה את ההישג ואמרה שכולם קנו את העבודות פשוט משום שמשה דיין הגיע לתערוכה", אומר בצר. "כמובן שזה לא היה נכון, כישרונה היה בולט כבר אז". זו הייתה התערוכה היחידה מעבודותיה של נורית.

כשנה לפני יציאת המשפחה בשליחות המדינה לאוגנדה מתוקף תפקידו של מוקי כקצין צעיר בצבא, החלה נורית לעבוד במחלקת הגרפיקה והאנימציה של הטלוויזיה הישראלית ברוממה, ירושלים. שאול היה אז כבן ארבע ולא היה קל לנורית להגיע לירושלים, אך היא התמידה בכך עד הנסיעה לאפריקה.



איור שציירה נורית גפן-בצר. תצלום באדיבות המשפחה
זו לא הייתה הנסיעה הראשונה של נורית לאפריקה, היא כבר הייתה שם כחצי שנה עם הוריה בעבר. במהלך שהייתה באוגנדה, נורית ציירה המון. היא נהגה לצאת ולצייר מקומיים בשגרת יומם. סיפורים אנושיים ריתקו אותה, בין היתר סיפורן של קוטפות עלי התה. היא אהבה לשבת שם, לפעמים שעות, וציירה אותן בלי סוף. חלק מהציורים מצויים בידי המשפחה שניאותה לשתף אותם איתנו בפעם הראשונה.


אישה אפריקנית שציירה נורית גפן-בצר. תצלום באדיבות המשפחה

אישה מאפריקה שציירה נורית גפן-בצר. תצלום באדיבות המשפחה
אחרי ששבו לארץ, נורית קיבלה הצעת עבודה מרות דיין, שראתה באחייניתה כישרון אדיר. דיין, מייסדת חברת "משכית", הזמינה את גפן-בצר לצייר על בדים שנועדו לקולקציית הילדים החדשה של חברת האופנה. מוקי בצר נזכר: "זו הייתה הצלחה כלכלית. המצעים נחטפו במהירות ואפשר בהחלט להבין – הם אפשרו להורים לספר סיפורים בעקבות המצעים, או ליהנות מהם כמו שהם – ספר על ציפית, סדין וציפה. אני זוכר שרות פנתה אליה וביקשה עוד אבל נורית סירבה", הוא מספר. "היא כבר לא הייתה במצב רוח להמשיך. היא אמנם ציירה כל חייה, גם בסוף, אבל זה כבר לא היה אותו דבר. המחלה השפיעה עליה".


חולצת ילדים של "משכית" על בד שצויר בידי נורית גפן-בצר. תצלום באדיבות המשפחה
איור שציירה נורית גפן-בצר. תצלום באדיבות המשפחה
כאשר התחילה מלחמת יום הכיפורים, הייתה נהלל בכוננות והיה ברור שצפויה לתושבים תקופת שהייה במקלטים. באותה תקופה היה לכל שכונה בנהלל מקלט. כדי להפוך את הדרך למקלטים קצת יותר נעימה הוחלט על מבצע ציור על קירותיהם. נורית, חמושה בדליים ובמברשות, עברה מקלט-מקלט וציירה על כל הקירות החיצוניים של כל המקלטים בנהלל. "הציורים האלה", נזכר בצר בחיוך, "היו לשם דבר. היא ציירה חיות ואנשים, ועשתה זאת בחן עד ששמעם יצא בכל המדינה. צריך לזכור שזו הייתה תקופה מתוחה ביותר, ונורית באומץ פשוט ציירה ימים שלמים מתוך מחשבה שזה יכול להעלות חיוך על פניהם של הילדים. זה החזיק מעמד המון שנים ואנשים ממש אהבו את הציורים, אלא שהזמן עשה את שלו והציורים דהו. היה ניסיון לחזק את הציורים, אבל זה לא עבד – לא עברו כמו שצריך על הציורים שלה". לצערנו, בידי המשפחה לא היו תמונות של הציורים המקוריים על המקלטים, אך אם במקרה יש לכם, הקוראים והקוראות – נשמח אם תשלחו אותם אלינו. אנחנו נוסיף אותם לכתבה וגם נעביר למשפחה.


ציפית של "משכית" עם איוריה של נורית גפן-בצר – מסדרת סיפורים על מצעים. התצלום באדיבות המשפחה
לנורית היה כישרון אדיר לציור. בתחום הקריקטורה השילוב בין מוח חד וידה הקלה והכישרונית הניבו תוצאות מדהימות. "אני בטוח שהייתה כובשת את מקומה בעיתונות או בטלוויזיה. העורך הראשי של הוצאת 'דביר', אלכסנדר ברוידא, רצה לטפח אותה, אבל היא הדפה אותו. הוא רצה שתאייר עוד ספרים אבל התשוקה שלה לציור הלכה ונחלשה," מספר מוקי בצר.

ביום הולדתה ה-29 היא נטלה את חייה. ציוריה מלאי שמחת החיים והחן מספרים את סיפורה של אמנית רגישה ומוכשרת שראוי היה שנכיר, נזכיר ונזכור. הסכמת המשפחה לחשוף חלק מעבודותיה כעת, מאפשרת לקוראים ולקוראות שלנו להיחשף לכישרון שאבד מהר מדי, אבל בוודאי הותיר את רישומו.

הספרנים-בלוג הספרייה הלאומית​

 

[מ ש ה 53]

עכשיו תורי להביא לך קישור חצי קשור...

בחזרה לבית סבא: בית הרב הראשון של נהלל הפך לבית נכדו האדריכל

המרפסת שבה ערך הסבא חתונות ובריתות הפכה לסטודיו מואר; הנכד אביתר ובת זוגו, שניהם אדריכלים, תיכננו מחדש את בית הסב זכריה, וכמוהו - בנו את רובו בעצמם

xnet.ynet.co.il

ולמה?
אצטט:

לימים התמנה כהן לרב הראשי של תנועת המושבים כולה, ואת חייו סיים, למרבה הצער, בתאונת דרכים. "הוא הצטרף לנסיעה עם אביבה גפן (אחותו של משה דיין), ונפטר בבית החולים כשבועיים לאחר מכן. בזמן הזה, קצת לפני מלחמת ששת הימים, הייתה עלייה המונית לרגל אל מיטתו. גפן שמה קץ לחייה אחרי המקרה, והבן שלה, יהונתן גפן, כתב על התאונה הטראגית בספרו 'אישה יקרה'".

ומה לי ולכל הסיפור הזה?
אה.
אז ככה.
לזכריה כהן ז"ל היה בן בשם דוד כהן נ"י (האבא של אביתר שעליו נרשמה הכתבה).
אז מסיבות מאד מוזרות, יצא לי להכיר את דוד, והתיידדנו. ואגב, הוא עו"ד במקצועו
הוא סייע לי במספר עצות חשובות ללא תמורה כספית ובזכות זאת חשתי 'חוב' כלפיו.

כשנולד בני, הזמנתי את דוד ככהן לטקס פידיון הבן.
ואז, אבי אשתי (גם הוא היה תימני אסלי), ניגש לדוד ושאל אותו מהיכן הוא, מה מקצועו ומי הם בני משפחתו.
דוד סיפר לו על אביו, ואז חמי אמר לו בהתרגשות: "הו... אביך הוא זה שחיתן אותי"!

והנה... עוד קצה שנסגר... אמה של המאיירת שהזכרת היא זו שגרמה למותו של הרב ולאחר מכן היא גם התאבדה .

דוד אגב הביא את בנו אביתר לטקס הפידיון, כדי ש"ילמד" על טקס מן הסוג הזה... [הוא היה אז בן 14].

לימים, גדל הבן ונישא והזמין עבודות נגרות לביתו אצל נגר שהוא חבר טוב שלי.
אז כשישבנו ושוחחנו, אמרתי לאביתר את גילו.
"ומהיכן אתה יודע מה גילי"? תמה.
"אה. זה פשוט. היית עם אביך במושב מדרך עוז כשהיית בן 14. אז כעת חישבתי את גילך, כשהוספתי את גילו של בני לגילך אז".
"אבל הייתי במדרך עוז רק פעם אחת בחיי" השיב.
"נו. אז זו הפעם. בטקס פידיון הבן של הבן שלי".
"בחיי שאיני זוכר"...
"נו... היה שם קטע. חמי שאל את אביך מהיכן הוא והוא סיפר לו על אביו (סבך).
ואז הסתבר שסבך היה זה שחיתן את חמי"
"וואלה? נכון! כעת אני נזכר. זה באמת היה אז".

 

[יעלקר]

משה מרגש מאוד. אתה יודע אומרים שאים מקריות בעולם ואנשים נפגשים לא סתם.... תראה איך מעגל נוגע במעגל. גרמת לי לחפש ולקרוא עוד על הנושא. מצאתי שמצבת קברו מעוצבת בצורת טוטפות התפילין. חיפשתי תמונה של הקבר מבית העלמין בנהלל המהווה מעין ספר היסטוריה של הישוב ולא מצאתי.
הייתי לא פעם בטיולים במקום ונהלל בכלל(חלוצים, עמק....) מחזיר אותי לספריו של מאיר שלו ולספר, שהאמת אני לא זוכרת כמה פעמים קראתי אותו-''רומן רוסי''. וכך הוא כותב בספר ‫" 'בית העולם לחלוצים' עצר את מהלכו של הזמן כטריז עצום שנתקע באדמה, ריסק תקנונים ואורחות חיים, הפר את מחזורי הזרעים ובז לעונות השנה" (מאיר שלו, רומן רוסי, עמ' 125).
אגב יש לי את כל ספריו של שלו כמובן גם ספריו לילדים.
משה, תודה רבה על הקישור והשיתוף.
שבת שלום וסוף שבוע רגוע.