יום הזברה שמח!
.יום הזברה הבינלאומי חל ב-31 בינואר כל שנה.
מה אתם יודעים על הזברה חוץ מזה שיש לה פסים שחור-לבן ושהיא לובשת פיג'מה?
לכבוד יום הזברה, קבלו כמה עובדות עליה:
מוצאה של הזברה הוא יבשת אפריקה.
הזברה היא שחורה עם פסים לבנים.
הצאצא של זברה וחמור נקרא: זברואיד. כל הכלאה בין זברה לסוס מסוג אחר נקראת זברואיד. באנגלית נקרא השילוב בין זברה לחמור: Zonkie.
הזברות אחראיות לפציעות של עובדי גני חיות בארה"ב יותר מכל חיה אחרת.
אם זברה מותקפת, כל המשפחה שלה תבוא להגנתה ותקיף את הזברה הפצועה במטרה לגרש את הטורפים.
יענים וזברות חיים לעתים קרובות ביחד כדי להגן אחד על השני מפני טורפים. היען יכול לראות טוב יותר והזברה יכולה לשמוע או להריח סכנה טוב יותר.
בשנת 2009 שתי זברות מתו מרעב בגן חיות ברשות הפלסטינית והחליפו אותן בחמורים צבועים בפסים שחורים ולבנים.
אנשים משלמים אלפי דולרים כדי לצוד זברות וחיות בר אפריקאיות אחרות בחוות גדולות בטקסס.
בעבר ניסו לביית זברות, אבל הפסיקו. הזברות הן לא צפויות ועלולות לתקוף בני אדם.
לכל זברה יש פסים בתבנית ייחודית לה. מדענים יכולים לזהות זברות על ידי "סריקה" של הפסים שלהן כמו ברקוד.
מומחים לבעלי חיים מאמינים שהתבנית של הפסים נועדה לבלבל ולהרתיע זבובי צה צה מלנחות על הזברות. הזבובים נמשכים למשטחים כהים ומוצקים ולכן הם מעדיפים להימנע מהפסים של הזברות שמתעתעים בהם.
כבר מהלידה הרגליים של הסייח של הזברה הן כמו של מבוגר. 20 דקות לאחר הלידה, הזברה כבר יכולה להשתמש ברגליים שלה כדי לרוץ ולברוח מטורפים.
הרגליים האחוריות של הזברה כל כך חזקות, שהן יכולות לשבור את הלסת של הטורף בבעיטה, כמו אריה למשל. הן גם יכולות לרוץ במהירות של כמעט 40 קמ"ש.
כתב: ע. הלל / אייר: אביאל בסיל / הוצאת ספרית פועלים/2014
הספר חולק לקטנטנים במסגרת פרויקט ''ספריית הפיג'מה'' בחודש דצמבר.מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה?, הוא שיר ילדים עברי פופולרי מאת ע. הלל, שראה אור לראשונה בעיתון "דבר לילדים" ב-23 בדצמבר 1958 (תשי"ט) ובאביב 1959 התפרסם כספר השלישי בספריית "חלון" לגיל הרך של ספרית פועלים, עם איוריה של שושנה היימן.
השיר, מיצירותיו המוכרות ביותר של ע. הלל, משווה את הגוף המפוספס של הזברה לפיג'מה ומסביר מדוע היא עוטה את ה"בגד" הזה ולא אחרים מלבדו: הזברה ניסתה בגדים שונים לאחר שפשטה מעליה את ה"פיג'מה", ועם כל אחד מהם הייתה בעיה כלשהי שבעקבותיה היא ויתרה עליו והרגישה צורך לשוב במהירות לפיג'מה שלבשה טרם לכן.
הבגדים שניסתה הזברה במהלך השיר הם:
יום א': מכנסיים וחולצה
יום ב': בגדי התעמלות
יום ג': סרבל
יום ד: בגד ים
יום ה': שמלת מלמלה
בנוסף, מופיעה בשיר "שמלת שבת" אבל הזברה אינה מחליטה אם כדאי, למרות הטרחה שבכך, ללבוש את השמלה ליום בודד; שקילתה הממושכת את העניין נמשכת עד מוצאי שבת.
זהו אפוא שיר עלילתי בעל צורה קבועה הן במבנה השירי והן בהתרחשות. הזברה, המואנשת ומוקבלת לילדים, פושטת את בגדיה מדי יום וחוזרת ל"פיג'מה", חזרה שקל לקוראים הצעירים להיצמד אליה. החלטותיה החוזרות לשוב לפיג'מה אינן מתבססות על היגיון, אלא מנומקת בצורה ילדית וגחמתית. לדברי העורך ומבקר הספרות יותם שווימר, "כך הופכת הזברה כדמות למעוררת הזדהות ואמפתיה [...] [ול]כזאת שמעוררת צחוק [...] זהו שיר 'מדבק', שקל ומהנה לחזור ולקרוא אותו, כיוון שהוא גדוש במנה נכונה של הומור, דמיון, תנופה, חריזה טובה – ואוצר מילים גדול למדי".לדעתו, המרכיב המשמעותי והמלבב ביותר בטקסט, ככל הנראה, הוא שלא ניתנת תשובה לשאלה שפותחת את השיר – אולי כיוון שהזברה לא באמת לובשת פיג'מה. היעדר הקשר הלוגי בין החשיבה המרובה של הזברה עד מוצאי שבת, לבין שורות הסיום שבמקור: "מאז לובשת הזברה פיג'מה ואיש אינו שואל מדוע ולמה..." כמו "טורף את הקלפים", מעצים את הפן ההומוריסטי שבטקסט, מותיר את חדוות פענוח התעלומה לדמיון המשתולל של הילדים, ומאפשר קריאה חוזרת מבלי שהסוף יהיה ידוע מראש.
חוקרת ספרות הילדים יעקבה סצ'רדוטי טוענת שלמעשה השיר כן מציע תשובה הגיונית לשאלה, המתאימה לעולמם של הילדים: "הזברה לובשת פיג'מה מכיוון שלא נוח לה בשום בגד אחר".
כתבה בנושא :
- יותם שווימר, אי אפשר להוריד את הפיג'מה מהזברה, באתר ynet, 26 באפריל 2014
כותרים נוספים בתגובה
.
נערך לאחרונה ב:
