הידעת?💡

[יעלקר]

היום ( ה-16 באפריל 1931) הוא יום השנה ה-91 לפטירתה של רחל המשוררת. רחל בְּלוּבְשְׁטֵיין סלע, המוכרת בשם העט "רחל", הייתה מן המשוררות הבולטות בשירה העברית הקלאסית המחודשת.
רחל בלובשטיין נולדה בעיר ויאַטקה ברוסיה בכ״ד באלול תר״ן, 9 בספטמבר 1890. עברה בילדותה עם הוריה לפולטבה ולמדה שם בבית-ספר יהודי וכללי והחלה לכתוב שירים ברוסית בגיל חמש-עשרה. בהשפעת אחיה הבכור, י. סלע, התקרבה לארץ-ישראל ולציונות. בסיום לימודיה בגימנסיה הרוסית בפולטבה עברה לקיוב ולמדה שם אמנות הציור. ב-1909 עלתה ארצה עם אחותה, שושנה, ושתיהן התיישבו ברחובות. תחילה עבדה בפרדסי רחובות ולאחר-מכן הלכה אחרי חנה מייזל-שוחט לחוות הלימוד הראשונה שהוקמה לנערות בכנרת. היא קיימה בגופה את אחד מעיקריה של העלייה השנייה: ויתור על עיסוק 'רוחני', התואם את נטיותיה האישיות, לטובת עבודת אדמה, והצטרפות לקבוצה שיתופית, קבוצת כנרת. במבט לאחור ראתה רחל ימים אלה כתקופה הטובה ביותר בחייה, ואהבתה לכנרת מוצאת ביטוי ברבים משיריה. בשנת 1913 נסעה לצרפת להשתלם בחקלאות ובציור. שנה אחר כך פרצה מלחמת העולם הראשונה ורחל נאלצה לחזור לרוסיה. ב-1919 שבה לארץ והצטרפה לקבוצת דגניה. משהתגלתה אצלה מחלת השחפת, נאלצה לעזוב את הקיבוץ, ושנותיה האחרונות עברו עליה בבדידות ובייסורים.

הוצאת צלטנר הוציאה ספר בסדרת ''הישראליות'' -סדרת היסטוריה נשית על רחל

רחל המשוררת-כתבה: אבירמה גולן/איירה: בינה כץ





נֶבֶט

אֶל פְּנֵי עֲרוּגָה גָּחַנְתִּי לִרְאוֹת,
אֶל פְּנֵי עֲרוּגָה בַּגַּן:
צְבָא אַחִים קְטַנִּים, נִבְטֵי אִילָנוֹת,
לֵב בּוֹטֵחַ וְשֶׁכֶם סַבְלָן.

עָלֹה וְעָלֹה בְּקַשְׁיוּת זַכָּה;
שְׂדֵה הַקְּרָב מִתְרַפֵּט וְנָע;
עוֹד מְעַט וְשִׁכְבַת הֶעָפָר הַדַּקָּה
תֵּרָתַע מִפְּנֵיהֶם, תִּכָּנַע.

מְקַדְּשֵׁי נְהָרָה בְּמַחְשָׁךְ עָגוּם,
גְּבוּרַתְכֶם הַצְּנוּעָה הַזֹּאת –
לַלֵּאֶה, לַכּוֹפֵר, לְדַל-אֵין-מְאוּם –
נִחוּמִים בָּהּ וְצַו בָּהּ, וְאוֹת.

היא נולדה על שפת נהר הוולגה למשפחה עם עוד אחד-עשר אחים ואחיות, ואהבה את הטבע, ספרים ושירים. בת שמונה-עשרה באה לארץ ישראל וביקשה "לנגן במעדר ולצייר על האדמה". נפשה נקשרה בנוף הכנרת, ועד סוף ימיה, בחדרה הקטן בתל אביב, לא חדלה להתגעגע אל הרי גולן ואל דקל "סתור שיער כתינוק שובב".

רחל המשוררת, חכמה וצחקנית ועמוקת מחשבה, יצרה שירה גדולה בלשון צלולה ובמלים פשוטות שיופיין הנדיר מהדהד עד היום והיה לנוף הילדוּת והבגרות של כולנו. היא, שהעידה על עצמה בענווה כי "רק על עצמי לספר ידעתי, צר עולמי כעולם נמלה", לא נשכחה מן הלב והיתה לאגדה.

הספר רָחֵל בסדרת הַיִּשְׂרְאֵלִיּוֹת מספר את חייה ואת שירתה של רחל בלובשטיין-סלע באור שונה מזה שהכרנו עד עתה. במילותיה הנוגעות של אבירמה גולן ובצבעיה העזים של בינה כץ מתגלה בו הילדה הפעלתנית והנחושה, הנערה ההרפתקנית ותאבת הדעת; האישה המשכילה, החריפה והמוכשרת שחייה נגדעו טרם עת אבל שירתה חיה ומתנגנת במלוא יופיה עד עצם היום הזה.

מַה יִּרְבּוּ פְּרָחִים בַּחֹרֶף עַל הַכֶּרַךְּ,
דַּם הַכַּלָנִית וְכֶתֶם הַכַּרְכֹּם,
יֵשׁ יָמִים – פִּי שֶׁבַע אָז יָרֹק הַיֶּרֶק,
פִּי שִׁבְעִים תְּכֻלָּה הַתְּכֵלֶת בַּמָּרוֹם.

עוד על רחל המשוררת בתגובה

 

[יעלקר]

ספר הילדים שכתבה רחל המשוררת על ערש דווי​

רחל המשוררת הייתה חשוכת ילדים, אך כתבה להם ספר שירים שנשכח, התגלה מחדש - ואז נשכח שוב​

הדר בן-יהודה

רחל עם אחייניתה שרה
"טְרִי – לִי… טְרִי – לִי" – זֶה שִֹירֵךְ
כֹּה צָלוּל וָרָךְ.

"טְרִי – לִי… טְרִי – לִי" – גַּם אֲנִי
אֲזַמֵּר אִתָּךְ.

טְרִי – לִי… טְרִי – לִי!

(השיר הפותח את הקובץ "בבית ובחוץ", שירי ילדים, החרוזים: רחל)



רחל בלובשטיין

ראובן גולדברג, יבואן צעצועים, ייבא מגרמניה אוסף איורי חיות צבעוניים של צייר הנופים וילהלם שכט (1940-1872). הוא מסר את הציורים המודפסים לכורך, שיכרוך אותם לספרון ילדים. אבל משהו היה חסר: מילים. רואה החשבון שלו, שמעון סבוראי, המליץ לו לפנות אל אישה שידע שכותבת שירים.

השנה הייתה 1930. האישה שהתה בדירתה בתל אביב. בודדה, חולה בשחפת וימיה כלים. רק מבקרים מעטים הגיעו אליה לדירה, וכשבאו היא ישבה או שכבה במרחק מהם, לבל ידבקו במחלתה. באחד הימים, כשהיא במיטתה, התדפקו על דלתה גולדברג וסבוראי, שסיפרו לה מה מבוקשם – שירי ילדים על חיות. היא הופתעה. שירי ילדים אף פעם לא כתבה קודם, וגם לא התכוונה לכתוב, אבל כסף הייתה צריכה וגם עניין למלא בו את ימיה, והיא הסכימה לנסות.

על 14 השירים קיבלה את השכר ששילמו לה ב"דבר" – עשרים גרוש לכל שורת שיר. כך נולד הקובץ הראשון של שירי ילדים עבריים שנכתב בידי משוררת – המשוררת רחל בלובשטיין.

רחל, שלמדה את העברית שלה מילדי הגן, לא התכוונה כלל לכתוב ספר שירים לילדים, אבל המצוקה החומרית והנפשית שהייתה נתונה בה, וההזדמנות שהגיעה בזכות גולדברג, הביאו אותה לכתוב בימיי חולייה את הספר הזה. היא ישבה בבית וחלמה על החוץ, כמהה לילדים שידעה שלא יהיו לה, ומילאה את הדף בחרוזים היפים והמלבבים האלה. פחות משנה אחרי שכתבה אותם, מתה ממחלתה.

גולדברג כרך 500 עותקים בלבד של הספרון "בבית ובחוץ", והוא נמכר בתור חוברת בחנויות כלי כתיבה וצעצועים. גולדברג לא היה בטוח שהספר יעניין את הקהל, אולם המהדורה הראשונה נחטפה, וכמוה עוד כמה מהדורות ספורות שהוציא. אף שקיימות עדויות הגורסות כי רחל לא הייתה מרוצה לגמרי מהטקסטים ולא ראתה בספר יצירה מקורית משמעותית שלה, היא ביקשה מגולדברג עותקים וחילקה אותם לחברים, לעיתים בליווי הקדשה.

ההקדשה לרחלה סבוראי, בת דודתה של רינה שץ מעין חרוד. רינה שץ גדלה על הספר ואהבה אותו ודאגה כעבור שנים להביא אותו שוב לדפוס

שמה של רחל אומנם הופיע בספר, אך לא שם המו"ל ובית הדפוס – לימים הסביר גולדברג שלא ראה בו ספר של ממש אלא "צעצוע חינוכי" – והשירים הילדיים לא הזכירו את סגנון הכתיבה של המשוררת.

"תארו לעצמכם: קובץ של שירי רחל לילדים, ואנחנו לא ידענו!"​

בשנות השבעים הגיע עותק של הספר למירה מאיר מספרית הפועלים, שהופתעה לגלותו וביקשה מאוריאל אופק לברר על אודותיו. אופק חיטט, חפר, קרא וחזר עם תשובה שלילית – רחל מעולם לא כתבה ספר שירי ילדים. אולם כשראה את ההקדשה בכתב ידה המוכר וחתימתה הבין שגילה אוצר גנוז.


נוסח מוקדם לשיר החתלתולים, מופיע בטיוטות של רחל לספר


מתוך הספר המקורי של "בבית ובחוץ שירי ילדים"


שיר הכבשים, מתוך "בבית ובחוץ שירי ילדים"

לאחר חקירה ממושכת, פנייה לנשיא זלמן שז"ר שהיה ידיד ואהוב של רחל והכיר היטב את יצירתה, ואיתור המו"ל גולדברג שהתגורר בשכנות לאופק, הצליח אופק לחבר את כל הקצוות ולגלות את סיפורו של הספר. בשנת 1974 יצא לאור הספר מחדש, הפעם כספר של ממש, עם איורים חדשים של שמואל כץ (מפני שהעותק היחיד שהיה להוצאה, העותק של רינה שץ, היה פגום ואי אפשר היה להעתיק את הציורים מתוכו). "ספר זה יהיה בצאתו ללא ספק, בבחינת סנסציה קטנה, גילוי של הפתעה לכל חובבי השירה העברית, ושירת רחל בפרט", כתב אופק באחרית הדבר של המהדורה המחודשת. "תארו לעצמכם: קובץ של שירי רחל לילדים, ואנחנו לא ידענו!"


כריכת הספר "בבית ובחוץ שירי ילדים", ספרית פועלים, 1974


כאן המקום לספר שאף אני לא ידעתי הרבה שנים על קובץ שירי רחל לילדים. לא גדלתי על הספר ולא שמעתי על אודותיו עד שקראתי עליו בספרו של איתמר לוי "מיומנו של מאתר ספרים" (חנות הספרים של איתמר, 2000). אחרי זה הזמנתי את הספר וקראתי את אחרית הדבר המקיפה והמרגשת שכתב אוריאל אופק ובה סיפר את הסיפור מאחורי "בבית ובחוץ". גם פרופסור יעל דר כתבה על הספר (ב"עוד סיפור אחד ודי, מדריך מפה לספרי ילדים", מפה, 2002) ובהארץ, ב-2011. בחיפוש בעיתונות יהודית היסטורית, מצאתי בעיתוני 1974 כתבות על "בבית ובחוץ" מאת שולמית לפיד ומאת שלמה שבא. נדהמתי איך אפשר לשכוח ו"לאבד" ספר כזה, של רחל המשוררת, ואז למצוא אותו שוב ואז לאבד אותו מחדש. הדור שלי והדורות שאחרי לא מכירים את "בבית ובחוץ" וגם לא את הסיפור על אודותיו. ב-2001 נדפס הספר שוב בהוצאת "תמוז", לפי צילום של אחד העותקים ששרדו מהמהדורה הראשונה ועם אחרית דבר של מוקי צור, אבל כיום אין למצוא בחנויות עותקים של אף אחת ממהדורות הספר. ומי יודע – אני חושבת ומקווה, אולי אם נזכיר את הספר שוב, הוא יודפס מחדש?

שיר הציפורים, השיר הפותח את הקובץ "בבית ובחוץ שירי ילדים"
המו"ל גולדברג סיפר: "רחל אהבה מאוד את 'בבית ובחוץ'. שוב ושוב ביקשה ממני כי אביא לה עוד כמה ספרים, כדי לחלק אותם בין הילדים שאהבה כל-כך. מילאתי את בקשתה בחפץ-לב, וכשאמרתי לה פעם – 'לו ידעת, רחל, כמה שמחים כל הילדים וההורים לספר הזה, וכמה יפה הוא התקבל על-ידי כולם' – הרגשתי כי המילים הללו מעניקות לה אושר רב".

רחל שוכבת בחדרה בתל אביב ב-1929 ולצדה אחייניתה, שרה מילשטיין. צילום: אוסף משפחתי, באדיבות אורי מילשטיין.


הספרנים-בלוג הספרייה הלאומית

 

[יעלקר]

בֵּן לוּ הָיָה לִי! אוּרִי אֶקְרָא לוֹ​

רחל המשוררת מתפללת ומחכה ל"יֶלֶד קָטָן, שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן"​

חן מלול

בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן,

שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן.

לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט

בִּשְׁבִילֵי הַגָּן.

יֶלֶד.

קָטָן.

אוּרִי אֶקְרָא לוֹ, אוּרִי שֶׁלִּי!

רַךְ וְצָלוּל הוּא הַשֵּׁם הַקָּצָר.

רְסִיס נְהָרָה.

לְיַלְדִּי הַשְּׁחַרְחַר

"אוּרִי!" –

אֶקְרָא!

עוֹד אֶתְמַרְמֵר כְּרָחֵל הָאֵם.

עוֹד אֶתְפַּלֵּל כְּחַנָּה בְּשִׁילֹה.

עוֹד אֲחַכֶּה

לוֹ.

לפנינו שיר שנכתב בשנת תרפ"ח (1927/8), ראה אור שנה לאחר מכן בכתב העת "התקופה" כרך כ"ה, וזכה עד היום ליותר מ-15 לחנים שונים. כיאה לסגנון הכתיבה של האישה שחיברה אותו, מסרו נהיר ומילותיו ברורות.

כמעט את כל מילות השיר יבין הטף, שממנו סיפרה המשוררת כי למדה את העברית שלה. למרות זאת אין מדובר בשיר ילדותי או שיר שנכתב לילדים. היַלדוּת היחידה שנמצאת בו היא גם שזו שנעדרת ממנו, בהיותה מדומיינת, כמיהה ולא ממשות, "בֵּן לוּ הָיָה לִי!"

אלה מאתנו שמכירים את זהות המחברת אוחזים כבר בידינו חלק – ואולי את כל – פתרון התעלומה. לאלה מאתנו שלא, פגישה עם מילות השיר במנותק מהכותרת ומזהות המחברת מעלה מיד את השאלה: מדוע תחכה המשוררת ממורמרת "כְּרָחֵל הָאֵם" ל"יֶלֶד קָטָן, שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן"?


גרסה של השיר בכתב ידה של המשוררת (מתוך אוסף שירי רחל בארכיון מפלגת העבודה). כותרת השיר: אִמָּהִי. שימו לב לשינויי הנוסח, וביניהם – "טבוּל אוֹרָה" במקום "רְסִיס נְהָרָה"
בשיר הזה, כמו בשירים אחרים של רחל בלובשטיין, המוכרת לנו יותר כרחל המשוררת, סיפקה לה דמותה הטראגית של רחל אמנו מודל השראה וחיקוי.

בשיר אחר שלה, שיר בשם "רָחֵל", מספרת המשוררת על רחל בת לבן הארמי שהתגלגלה בה:

הֵן דָּמָהּ בְּדָמִי זוֹרֵם,

הֵן קוֹלָהּ בִּי רָן –

רָחֵל הָרוֹעָה צֹאן לָבָן,

רָחֵל – אֵם הָאֵם. בשיר "זמר נוגה" מחכה רחל לאהובה הרחוק, "כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ":

אַחֲרוֹן יָמַי כְּבָר קָרוֹב אוּלַי,

כְּבָר קָרוֹב הַיּוֹם שֶׁל דִּמְעוֹת פְּרֵדָה,

אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְבּוּ חַיַּי,

כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ.

בשיר "עֲקָרָה" שלפנינו הרשתה לעצמה רחל המודרנית לסטות במעט מחכות/מחקות רחל התנ"כית. במקור קראה לשיר בשם "אִמָּהִי", אך כשפורסם לראשונה בדפוס שינתה המשוררת את שמו. שמו הסופי של השיר מרמז על המרחק שבין רחל לרחל.

רחל התנ"כית מתה במהלך לידת בנה השני בנימין. מותה הלא צפוי תפס את אשהּ יעקב בהפתעה כה גמורה, עד כי נאלץ לקבור אותה בדרך אפרתה, ולא במערת המכפלה. רחל המשוררת, לעומת זאת, הגוססת ממחלת השחפת במה שנדמה למכריה ולה כייסורים נצחיים, לא יכלה להביא בן לעולם כתוצאה מעקרותה.

רחל בשנת חייה האחרונה. מתוך אוסף שבדרון, הספרייה הלאומית
גם שמו של הבן מרמז על המרחק בין האם הנצחית לבין מי שראתה את עצמה ראויה לתפקיד האם. לבנה המדומיין לא קראה יוסף ולא בנימין. במקום זאת העניקה לו שם בעל צלצול עברי-חלוצי. היא קראה לו אוּרִי, הנזכר בתנ"ך בתור אבי בצלאל בונה המשכן, שם נחשב לנדיר עד העת החדשה. בזכות השיר "עקרה" הפך השם אורי לאחד השמות המזוהים ביותר עם ההתיישבות החלוצית, ולאחד מהשמות הפופולריים במדינה בשנות החמישים והשישים.

בניגוד לרחל ולחנה שפקד אותן האל ואפשר להן ללדת בתום מרמור ותפילה, רחל המשוררת הלכה לעולמה בשנת 1931 והיא חשוכת ילדים. בן לא היה לה. אך האם תהיה זו טעות לקבוע שגם בהיעדרו הצליחה למצוא אותו, ושאולי, רק אולי, ואפילו "לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם" – אוּרִי שלה חי כאפשרות בתוך שיר?


השיר "עקרה" כפי שהתפרסם לראשונה, בכרך ה-25 של "התקופה", תרפ"ט 1929. השיר התפרסם בהבדלים קלים בפיסוק ובכתיב מהנוסח שהתקבל בהמשך

עוד על השיר "עקרה":​

הביצוע המוכר ביותר של "עקרה" הוא הביצוע של אחינועם ניני, שגם הלחינה את השיר:

השם אורי, בהשראת השיר, הפך לאחד מהשמות הפופולריים ביותר במדינה בשנות החמישים והשישים. הוא זכה להכרה נוספת כשם כל-ישראלי בספרה של אסתר שטרייט-וורצל, הנושא את אותו השם.

עטיפת הספר "אוּרי" 1976, אסתר שטרייט-וורצל, הוצאת עמיחי. איור העטיפה: אריה מוסקוביץ
הספרנים בלוג הספרייה הלאומית