"שמעו ילדים, ואספר לכם מעשה במוקי שהיה ברוגז עם אמא.
הן כולכם מכירים את מוקי בן השלוש בעל הרגלים הקצרות והעיניים השחורות? שד משחת הוא מוקי זה, ילד קטן- ושובב גדול."
דורות של ילדים בארץ גדלו על סיפורי מוקי השובב שכתבה סופרת הילדים האהובה ימימה אבידר-טשרנוביץ. מוקי גיבור הספר לא נולד מן הים, ימימה ביססה אותו על אחיינה, בן אחיה, אז- הילד השובב שמואל(מוקי) טשרנוביץ ולימים איש רציני מאוד- ד"ר מוקי צור היסטוריון של תנועת העבודה והתנועה הקיבוצית. זוכה פרס ליבהבר לסובלנות דתית. ומדליק משואה בטקס המרכזי של יום העצמאות.
מוקי השובב כבר חצה את גיל ה-80, ביקשנו ממנו לספר לנו קצת איך היה לגדול בתור "מוקי השובב":
הספר מוקי השובב נכתב בזמן מלחמת העולם השנייה כשהייתי ילד קטן בגן או בכיתה א'.
בסיפור הכי ידוע בקובץ "מוקי ברוגז עם אמא", מוקי רב עם אמא ומחליט לברוח מן הבית ל"חוצלארץ". חיי הנדודים שלו לא אורכים זמן רב, הוא נקלע לגשם שוטף, ואז נמצא ומוחזר הביתה אחר כבוד על ידי שמענה הנער השליח מן המכולת. מוקי מפתיע את אמא בקפיצה מתוך סל המצרכים ומתפייס עימה.
במציאות אמא שלי הייתה הרבה יותר נחמדה מהאמא בסיפור ולא הגיבה בהתפרצויות כעס לבלגן שהייתי עושה בבית. כל כח הרצון שלה הושקע בריסון עצמי ובפינוק הילד השובב.
אמא שלי לא קיבלה בהומור את העובדה שהסיפור הנציח דווקא את הברוגז, למרות ה"שולם שולם" שבסופו. בשיחות בינה לבין ימימה דודתי הנושא הועלה מדי פעם אך לא בשיא הרצינות.
על יד הבית שלנו, במרחק כמה מאות מטרים היה שטח עם סלעים ומחילות אליו הייתי מגיע מדי פעם לשחק, זה ה"חוצלארץ" אליו בורח מוקי בסיפור.
סיפור מוכר אחר בקובץ הוא "מוקי מבקר אי שם בארץ"
אבא שלי היה דיפלומט ושהה בשליחות במצרים הוא היה מגיע לביקור בארץ כל כמה חדשים ואני התגעגעתי אליו מאוד. מהגעגועים הללו נולד הסיפור שבו מוקי מתחבא בג'יפ ומצטרף אל אבא בגניבה לשירות המילואים.
מדי פעם חבריי הוציאו את עובדת היותי "מוקי השובב" לאור כדי לצחוק עלי,
אך בי זה לא פגע. דודה ימימה כתבה ספרי נוער כמו "שמונה בעקבות אחד" שהיו כל כך אהובים על בני דורי, שהסיפורים על מוקי והיחוס המשפחתי הוסיפו לי תהילה שלא הגיעה לי.
כנער התלוויתי להורי לשליחות דיפלומטית בדרום אמריקה. שם החלה לנבוט בי זהות סוציאליסטית והתחיל להתרקם רעיון הקיבוץ . אז קראתי את הסיפור "מוקי ברוגז עם אמא" בראייה מעמדית. אז הזדקר לי בבוטות מעליבה השם של "הילד של המכולת" הילד השליח נקרא בסיפור – הילד "שמענה" (שמענה, סחוב בבקשה את הסלים) מה זה היחס הזה לנער ? אין לו שם ? שמענה נשמע באזני שם פטרוני ומתנשא.
כמבוגר גיליתי שאני גיבור של ספר המדבר אל ילדי הגן- ראיתי את הדאגה בפניהם של הילדים המאזינים, כאשר מוקי בורח מן הבית "והולך לחוץ לארץ" גיליתי את הצהלה וההקלה שהם חשים במפגש המפויס של מוקי עם אמא. התחלתי להקריא את הסיפור לילדי הגן דור אחרי דור.
הוקמה מדינה ליהודים , גילו את הפניצילין ואת המחשב ועדיין הדמעה ירדה בטריקת הדלת של הילד המצהיר ברוגז עם אמא. הגשם לא מפסיק לרדת וגם הגעגועים עובדים במרץ.
מדי פעם כשמתגלה לילדים שאני הוא גיבור הסיפור הם טוענים בתוקף שרגלי לא קצרות ושגם בשובבות אני הפסקתי להוכיח את עצמי ובכל זאת אני גיבור של סיפור. גיבור זקן ורחוק מלהיות גיבור-על או פוקימון נודד.
בברכה
מוקי שהיה שובב.
באדיבות ספריית בית אריאלה
