היבט חברתי בחיים

ענבל כהן חמו

מאמנת אישית בכירה ומדריכת מאמנים מוסמכת
מנהל
חברויות

עמיתי היקרים הייחסו להרבה נקודות שאני מסכימה איתן לכן לא אחזור עליהן ואביא זוית משלי. אני רוצה להתעכב על חויית הדחייה שאת מתארת ועל האמירה שאינך מעוניינת לעשות צעדים לשינוי המצב. בוודאי נכון יהיה לקבל את עצמך כפי שאת, ולדאוג פחות לביתך שתפתח את המיומנויות שלה עם הזמן. ובכל זאת - המצב הזה גורם לך אי נחת, אי שקט ואפילו סבל. זו חוויה מאוד לא נעימה להרגיש דחויה (אני מדברת מאוד מקרוב, גם לי יש את הנטייה הזו). פעמים רבות המצב הוא לא דחייה, אלא ההסתכלות שלנו. חבורת אמהות מדברות - האם הן דוחות אותך? או שפשוט אין הכרות ולכן הן משוחחות עם מי שהן מכירות יותר? יתכן וניתן לשנות את החוייה שלך ואת האיכות של המפגש שלך עם אמהות וזרים אחרים, כך שתרגישי נוח ונעים יותר. חברויות לא יווצרו ככה סתם. הם יכולות להיווצר אם תחליפי מדי פעם מילה אם איזה אמא, ופעם אחת תזמינו הביתה או לגינה ויהיה זמן לשיחה ארוכה יותר, ומשם תוכל להיווצר חברות. האם שווה לך להתאמץ בשביל שיהיה לך נעים יותר?
 

שיבא2

New member
היי

כן, חברויות נוצרות, ממילה , שיחה, שיחות, קשר, באים לבית שלי- שלה האמת היא לא נראה לי שיש למישהו מוטיבציה לזה, בטח לא לצד השני, כפי שאני חווה אותו, לכן לא מוכנה "להישרף" אני יכולה לספר לך , שאני עומדת בפתח לגן, עומדת אמא וממש מחמיצה לי פנים, פנים זועפות ממש. נו, שתקפוץ לי.... לא הולכת להוציא אגורה על הנושא, יש לי מטרות כספיות אחרות בחיים. בכל מקרה תודה
 

ענבל כהן חמו

מאמנת אישית בכירה ומדריכת מאמנים מוסמכת
מנהל
לא ברור לי

אם נוצרות חברויות ויש קשר, אני תוהה מה מטריד אותך. כפי שאמרת, יש לך את הבחירות שלך. אי אפשר לדעת מה עובר על אותה אמא מחמיצת פנים - אולי הילד שלה לא ישן בלילה או שבעלה בוגד בה והיא בדיוק גילתה? או שהיא סתם לא נחמדה? זה באמת לא חשוב, כי זה לא קשור אלייך, את יוצרת את החברויות והקשרים שאת בוחרת בהם. מה את בעצם שואלת אותנו?
 

שיבא2

New member
אם לא היה מציק לי, לא הייתי שואלת....

וזה שאמא שמחמיצה פנים זה אולי כי בעלה בוגד בה, ממש לא מעינייני, אותי מעניין מה עובר לי בלב. לא מעבר לכך
 

ענבל כהן חמו

מאמנת אישית בכירה ומדריכת מאמנים מוסמכת
מנהל
שינוי

אין לנו שליטה על התנהגות אנשים זרים, ורוב הזמן ההתנהגות שלהם לא קשורה אלינו והיא לא בתגובה אלינו. האתגר שלך הוא לבדוק מה קורה לך בלב, כשקורה האירוע הזה, שאין לו קשר אלייך, ואת עדה לו. זה מפעיל אותך, ויש לך איזה מן סיפור פנימי שמופעל (לכולנו יש, כל הזמן) שאומר לך משהו אישי, אולי כמו "היא חמוצה כי היא לא אוהבת אותי, שוב לא אוהבים אותי", וזה מחזיר אותך לחוויות ילדות שליליות. האם יש אפשרות עבורך לנסות לנתק את הסיפור שלך מהסיפור שקורה בחוץ? לשים לב שזה מה שקורה ולומר לעצמך "זה הסיפור שלה, לא הסיפור שלי"? איך תרגישי אם תאמרי לעצמך את המשפט הזה? אם נכון עבורך לתרגל אותו?
 

שיבא2

New member
ענבל יקרה!!!!

תודה על היחס שלך, מדהים. לא, לא יהיה לי טוב לנתק את הרגע מעצמי, למרות שזה כרוך בכאב לא מתרגלת משפטים בחיי, אני מטפלת בעצמי יותר בשיטה דינאמית. אני אומרת לעצמי, כפי שציינת בתחילת ההודעה, שזו הזדמנות לעבודה נוספת על הפצע שלי כי הייתי ילדה די דחוייה במשפחה שלי- כמובן שאימי היתה הגורם המדרבן לכך. יש לי עוד 3 אחים. אמא שלי די יצאה נגדי- ונגד אבי וגייסה את האחים שלי כנגדי. כן, זה היה ועדין כואב. היחסים שלי איתה לא טובים. היום הם די קורקטיים- בשביל הילדים בעיקר וכל "פשלה" קטנה שלה, גורמת לי לאיים עליה בניתוקי קשר, שכבר קרו בעברינו..... ואז היא מתקפלת..... כן, חוויה לא קלה להיות ילדה דחויה על ידי אמא שלך. למדתי להתגבר, ואני לומדת להתגבר על הפצע הזה כשזה קורה עם אחרים. למדתי להיות אדם שדומה לאבא שלי, שעומדת על שלי, מיוחדת, חושבת עצמאית ולא מושפעת במיוחד מהסביבה. אני גאה בעצמי, וממש לא רואה את עצמי משתנה כי כל שינוי הוא יהיה לטובת הסביבה ופחות לטובתי ובשביל אמא שמחמיצה לי פנים, עם כל הכבוד לה, סדרי עולם פנימיים אצלי לא ישתנו. יכולה להוסיף ולומר, שיש לי בעל מדהים, שהוכיח עצמו כחבר לא פעם ולא פעמיים במצבים קשים בחיי. טוב, לא הכל נוצץ בחיי הנישואין שלי, אבל בעלי הוא חבר אמיתי. יש לי עוד כמה כאלה בחיים. וזה מספיק לי. לכן, לא רוצה שינוי, כי טוב לי עם מי שאני. רציתי קצת חיזוקים מהסביבה הוירטואלית. זה הכל. תודה לך ותמשיכי לכתוב לי אם תרצי, אשמח
 

ענבל כהן חמו

מאמנת אישית בכירה ומדריכת מאמנים מוסמכת
מנהל
להשתנות או לא להשתנות

לימדת את עצמך להיות חזקה, עומדת על שלך, עצמאית. זה בא אצלך בחבילה עם להתנגד לאימך ולא לקבל את היחס שלה, להגן על החלק הרך שבך מפני הקושי. נדמה לי שכאשר את חושבת על שינוי, זה קשור אצלך בהורדת ההגנות האילו, שהן מקור הכוח שלך. הענין הוא, שהגנות שאנחנו מפתחים כילדים, יש להן גם מגבלות. בעיקר הן יוצרות נוקשות בתגובה שלנו והגבלה על עצמנו לחיות ולחוות את החיים במלאות. הן מונעות מאיתנו גישה אל חלקים פנימיים שלנו, ומלהיות באינטרגציה מלאה עם עצמנו. עבורך במקרה הזה יש תגובה אוטומטית של כאב למראה אם חמוצת פנים. אם לא היית שם, עם הכאבים העמוקים שלך וההגנות מפניהם, אולי היית מגלה שאם את מחייכת אליה, היא מחייכת בחזרה. אולי היו קורים דברים אחרים. אנחנו לא יודעים מה היה קורה, אבל היו נפתחות אפשרויות אחרות. תחושת הדחייה והכאב לא חייבת לחזור אלייך שוב ושוב. הורדת הגנות זה עסק לא פשוט, וכרוך בכאב - אבל זה סוג הכאב המרפא, כמו שמוציאים את הרסיס שתקוע בגוף. רק ההוצאה שלו מאפשרת ריפוי, ויש ריפוי. עבורך הדרך לריפוי תעבור דרך התמודדות נוספת עם עומק הכאב שאימך גרמה לך. עם עוצמת הכעס שיש בך כלפיה. הכאב לא יעלם, אבל הוא יקהה ויאפשר מקום לדברים חדשים לצמוח. את אדם אמיץ, את יכולה לעשות את זה. הדרך היא הדרך הדינאמית - הטיפול שמאפשר לדברים לצוף. במיוחד למענך ולמען ילדייך ובן זוגך, שווה לך לעשות את זה. שווה לך לצמוח מהמקום הזה, יש מקומות טובים יותר להיות בהם.
 

שיבא2

New member
שתינו יודעות ש

שכל אנשי המקצוע מנסים לגרור מטופלים אליהם לקליניקה ולגבות מהם סכומי עתק לא תודה, לא אעשה את זה דרך הארנק שלי
 

ענבל כהן חמו

מאמנת אישית בכירה ומדריכת מאמנים מוסמכת
מנהל
לא בטוח ששתינו יודעות את אותו הדבר

אני חשה שיש לך אי אמון מאוד עמוק באנשי מקצוע. אולי נתקלת באנשים שעונים לתיאור שלך, אבל בתור אשת מקצוע בתחומי אני חייבת להתקומם כנגד ההכללה הגורפת. פגשתי הרבה אנשי מקצוע מתחום הטיפול והאימון, ומעולם לא יצא לפגוש אנשים שמטרתם היא לגרור אנשים לקליניקה. אנשי מקצוע גובים תשלום על שירותיהם, וזכותך להחליט אם התשלום מתאים לך או יקר בעינייך, ולהחליט אם להעזר באיש מקצוע זה או אחר. כל תחומי הטיפול מבוססים על שיתוף פעולה של הלקוח ועל הרצון שלו, ואין במיוחד טעם "לגרור מטופלים לקליניקה". לעיתים אנו יכולים לעשות שינוי בעצמנו, ולעיתים אנו זקוקים לתמיכה מקצועית. כאשר את עושה את ההכללה הזו, את מונעת מעצמך לראות תחום שלם של ידע שיכול לעמוד לשירותך. נדמה לי שבין השורות עולה שכסף הוא נושא רגיש עבורך באופן כללי.
 

שיבא2

New member
יש לנו אי הסכמות

דעותיי הן כאלה על אנשי מקצוע מתוך חוויה אישית ובטח כאיש מקצוע בעצמי- אני עו"ס עם תואר שני. לא אגיד לך שאני לא נעזרת באנשי מקצוע- כן. אבל ממוקד ביותר. הקשר שלי לכסף? א. זה עינייניי הפרטיים. ב. לא אפרנס אנשי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה לשלוחותיה, כי זה מיותר בחיי. הרבה יותר מעניין אותי לקנות ג'קט באדידס, נעלי נייק, מגף בטיפאני (נעלי יוקרה בדיזינגוף) ו/או ליפסטיק של לנקום. כל אדם ובחירותיו בחיים.
 

ענבל כהן חמו

מאמנת אישית בכירה ומדריכת מאמנים מוסמכת
מנהל
אכן, כל אדם ובחירותיו.

ואני לא רואה טעם לעסוק בשכנוע. יש מקום לעיתים לבדוק את הרווח והמחיר של כל בחירה. אני מאחלת שדרכך תאפשר לך חיים טובים ונכונים עבורך.
 
תרשי לי להיות קצת ישיר

את מציירת את כל אנשי המקצוע ככאלו שרק הארנק שלך מעניין אותם. זה מזכיר לי את אחד התיאורים היותר מוצלחים בעיני לפרנואיד: פרנואיד הוא אחד, שחושב שבמהלך פסק זמן במשחק כדורסל, המאמן מדבר עם השחקנים עליו. עם גישה כזו, שום מטפל לא יוכל לקבל את אמונך ולעזור לך, יהיה מיומן, מקצועי ומסור ככל שיהיה. מכאן אולי הנסיון השלילי שלך עם עזרה שקיבלת בעבר מאנשי מקצוע. אני מאחל לך את האומץ להסיר את קליפות המגן שלך כדי שתוכלי להגיע אל עצמך בכנות ולשנות את מה שמדיר שלווה ממך. בהצלחה
 

תלתלית3

New member
קראתי את תגובותייך

אז אם זה לא מפריע בחיים, לא מעלים את העניין. אם זה מפריע, אז יש לעשות שינוי. אי אפשר להגיד מפריע מבלי לעשות דבר. אם לא אכפת לך מהצד השני, הרפי מהנושא, אבל כנראה שכן אכפת לך אך את מעדיפה להתעלם מכך. השקעה בך תיצור שינוי בסביבה שלך. מה גורם לך להתרחק ? מה מונע ממך ליצור קשר ? האם את נתקלת בנושא במקומות אחרים ? האם הרגשת דחויה גם בילדותך ? מה את משדרת לסביבה שלך ? מה את רוצה לשדר לה ? איפה היית מוצאת עצמך שלווה ? נסי לענות על השאלות בהצלחה טליה
 

שיבא2

New member
שוב

מה שעניתי לענבל אענה גם לך שתינו יודעות שהתהליך יעלה כסף והרבה לא, לא אעשה תהליך שירוקן לי את הכיס לא תודה, יש עוד דרכים
 

mikzavim

New member
שיבא2 יקירה

אם הדרכים האחרות מוכרות וזמינות לך - לכי עליהן. מזמינה אותך לשאול את עצמך מה בכל זאת הביא אותך לכתוב את אשר כתבת כאן בפורום. רוצה להביא לתשומת ליבך שסבל /אי שביעות רצון נגרמים לאו דוקא כתוצאנ מן ה"מציאות" אלא בעיקר בגלל נקודת המבט שלנו במציאות. העבר שלך,לדברייך הוא שהביא אותך לחוש את אשר את חשה. אנשים שונים מגיבים באופן שונה לאותה מציאות. החוויה שלך, גם אם ניתן להיות אמפטיים כלפיה היא סובייקטיבית. אינך יכולה לשנות את העבר, כואב ככל שהיה ואין לך היכולת להשפיע על המבטים/ התגובות של ההורים בגן אשר אינם ערבים לעינייך. כל שאת יכולה לשנות הוא את נקודת המבט שלך ומתוך כך את דרך הפעולה שלך. האם תבחרי לעשות כן ? מה שיקבע הוא כנראה מידת אי שביעות הרצון שלך מן המתרחש ומתוך כך המוכנות שלך להתבונן פנימה. הזכרת מטפלים/מאמנים שכל רצונם הוא לסחוט כסף מן הלקוחות. ואם היית נתקלת במטפל/מאמן שהיה מציע לך טיפול ללא תשלום ? האם היית הולכת על זה ? אם כן - מצאי לך מתמחה שלא יגבה תשלום ואם לא - שאלי עצמך מהי הסיבה האמיתית לכך שאינך בוחרת בתהליך. זכרי שבכל רגע נתון הבחירה היא שלך ובכל רגע נתון את זכאית לבחור מחדש. בהצלחה רבה
 
למעלה