היא
היא מדמיינת אותו גדול. היא מדמיינת אותו קשוח וחזק. היא מדמיינת אותו עומד זקוף, קשה. הם אמרו לה שהגודל לא קובע, אבל לה הוא כן קןבע. היא רוצה להרגיש אותו בגרונה, חונק אותה. היא רוצה אותו עבה, נעוץ בתוכה. חודר לתוך פיה. היא מדמיינת איך תלקק אותו, איך תמצוץ אותו, איך תטרוף אותו. והיא מדמיינת איך היא כבר לא מדמיינת. אז היא קמה והולכת. עולה על אופניה. כבר שנה שניה שהיא לומדת באוקספורד. ועדיין פטמותיה לא התרגלו. עומדות מבעד חזיתה השחורה, חולצתה הצמודה. חולצה דקה שניתן לחשוב כי לקחה אותה בכוונה. בכוונה שהם יראו כמה שהיא צריכה. והיא רוכבת. וגם אז היא מדמיינת. הלשון שלה נעה בתוך פיה כאילו שהזין שלו כבר שם. וכאילו שהיא מלקקת אותו. והיא חייבת. נוסעת מהר. יותר ויותר. השעה 7 וחצי בערב. ותמר, אחרי יום שלם שבו דמיינה, שבו חלמה והשתוקקה. שבו התאפקה. התאפקה לא לתת לאותה יד מוכרת להחליף את הדבר האמיתי. התאפקה לא להתפתות שוב לעצב המוחלט, לרטט שעובר בגוף עם דמעות בעיניה. ולא. היא לא בודדה. ולא. היא לא נראית רע. אפילו די טוב, כך היא חושבת. אבל למרות זאת, כבר שבועות שאף גבר לא נעץ בה את הזין העבה שלו, לא חדר אליה. ולא. היא לא מבקשת מהם לגמור. למעשה לעולם לא חוותה אורגזמה מגבר. רק מעצמה. מהיד שלה. מזרמי המים החזקים במקלחת. פעם אחת אפילו אביה, נדמה לה, שמע אותה מתאמצת לא להרעיש כשגמרה ושפורפרת המים כמעט נעוצה בה. אבל היום היא לא ויתרה. כי קל לוותר ולענג את עצמה. אבל זה מתכון בטוח לכך שאף זין לא ייכנס אליה. שהיא לא תבלע יותר את טעמו הדוחה אך נפלא של גמירתו של הגבר. זה מתכון בטוח לכך שהם לא ירצו אותה. והיא רוצה שירצו אותה. לכן לבשה את החולצה הזו. לכן לבשה גרביונים וחצאית קצרצרה. הם אוהבים את זה ככה. היא נכנסת לחצר של ברוס, נועלת לאט את אופניה. דופקת על דלתו. הוא פותח. והיא כבר רטובה. הוא תופס אותה. מניח ידו מתחת לחצאית. תופס את הכוס שלה בידו. ומתחיל למשש. תחתוניה כבר רטובים. לחים. רוצים. והיא לא יכולה, היא חייבת. רק אותו היא רוצה. כי הוא כל כך גדול. אז ברוס מוריד מכנסיו, מוריד תחתוניו ונותן לה. והיא מוצצת ומאוננת. מאוננת ומוצצת. הזין העבה שלו, הארוך שלו. היא כבר כמעט נחנקת. כמו שהיא אוהבת. הוא בתוך פיה. והיא מלקקת ושואבת וטורפת ומוצצת. מתחילה למצוץ מהר. מוציאה ומכניסה. סוגרת שפתיה חזק. לא מפסיקה ללקק בלשונה את הכיפה הגדולה שלו. ומוציאה ומכניסה. ושתי ידיה פעילות. אחת תופסת בקצה הזין, בחיבור שלו עם הגוף. וכשהזין יוצא קצת מהפה, היא מיד משפשפת אותו. השניה מאוננת, מתחככת בעצמה. משפשפת חזק, מחדירה שתי אצבעות פנימה, כל השאר על הדגדגן. וכך היא ממשיכה. עד שהוא גומר בפיה. והיא פולטת את זה על שדיה. לוקחת קתצ על האצבעות ומאוננת עם זה. משפשפת את הדגדגן עם הזרע החם. מורחת את השאר על שדיה. והוא כבר לבוש אומר עופי מכאן. זונה. והיא מתחננת שיתן לה לגמור. אבל הוא לא. היא שוכבת מחוץ לדלת. קמה והולכת. ובבית, שוב אותו זרם מים חזק. שוב אותן דמעות. שוב היא גומרת.
היא מדמיינת אותו גדול. היא מדמיינת אותו קשוח וחזק. היא מדמיינת אותו עומד זקוף, קשה. הם אמרו לה שהגודל לא קובע, אבל לה הוא כן קןבע. היא רוצה להרגיש אותו בגרונה, חונק אותה. היא רוצה אותו עבה, נעוץ בתוכה. חודר לתוך פיה. היא מדמיינת איך תלקק אותו, איך תמצוץ אותו, איך תטרוף אותו. והיא מדמיינת איך היא כבר לא מדמיינת. אז היא קמה והולכת. עולה על אופניה. כבר שנה שניה שהיא לומדת באוקספורד. ועדיין פטמותיה לא התרגלו. עומדות מבעד חזיתה השחורה, חולצתה הצמודה. חולצה דקה שניתן לחשוב כי לקחה אותה בכוונה. בכוונה שהם יראו כמה שהיא צריכה. והיא רוכבת. וגם אז היא מדמיינת. הלשון שלה נעה בתוך פיה כאילו שהזין שלו כבר שם. וכאילו שהיא מלקקת אותו. והיא חייבת. נוסעת מהר. יותר ויותר. השעה 7 וחצי בערב. ותמר, אחרי יום שלם שבו דמיינה, שבו חלמה והשתוקקה. שבו התאפקה. התאפקה לא לתת לאותה יד מוכרת להחליף את הדבר האמיתי. התאפקה לא להתפתות שוב לעצב המוחלט, לרטט שעובר בגוף עם דמעות בעיניה. ולא. היא לא בודדה. ולא. היא לא נראית רע. אפילו די טוב, כך היא חושבת. אבל למרות זאת, כבר שבועות שאף גבר לא נעץ בה את הזין העבה שלו, לא חדר אליה. ולא. היא לא מבקשת מהם לגמור. למעשה לעולם לא חוותה אורגזמה מגבר. רק מעצמה. מהיד שלה. מזרמי המים החזקים במקלחת. פעם אחת אפילו אביה, נדמה לה, שמע אותה מתאמצת לא להרעיש כשגמרה ושפורפרת המים כמעט נעוצה בה. אבל היום היא לא ויתרה. כי קל לוותר ולענג את עצמה. אבל זה מתכון בטוח לכך שאף זין לא ייכנס אליה. שהיא לא תבלע יותר את טעמו הדוחה אך נפלא של גמירתו של הגבר. זה מתכון בטוח לכך שהם לא ירצו אותה. והיא רוצה שירצו אותה. לכן לבשה את החולצה הזו. לכן לבשה גרביונים וחצאית קצרצרה. הם אוהבים את זה ככה. היא נכנסת לחצר של ברוס, נועלת לאט את אופניה. דופקת על דלתו. הוא פותח. והיא כבר רטובה. הוא תופס אותה. מניח ידו מתחת לחצאית. תופס את הכוס שלה בידו. ומתחיל למשש. תחתוניה כבר רטובים. לחים. רוצים. והיא לא יכולה, היא חייבת. רק אותו היא רוצה. כי הוא כל כך גדול. אז ברוס מוריד מכנסיו, מוריד תחתוניו ונותן לה. והיא מוצצת ומאוננת. מאוננת ומוצצת. הזין העבה שלו, הארוך שלו. היא כבר כמעט נחנקת. כמו שהיא אוהבת. הוא בתוך פיה. והיא מלקקת ושואבת וטורפת ומוצצת. מתחילה למצוץ מהר. מוציאה ומכניסה. סוגרת שפתיה חזק. לא מפסיקה ללקק בלשונה את הכיפה הגדולה שלו. ומוציאה ומכניסה. ושתי ידיה פעילות. אחת תופסת בקצה הזין, בחיבור שלו עם הגוף. וכשהזין יוצא קצת מהפה, היא מיד משפשפת אותו. השניה מאוננת, מתחככת בעצמה. משפשפת חזק, מחדירה שתי אצבעות פנימה, כל השאר על הדגדגן. וכך היא ממשיכה. עד שהוא גומר בפיה. והיא פולטת את זה על שדיה. לוקחת קתצ על האצבעות ומאוננת עם זה. משפשפת את הדגדגן עם הזרע החם. מורחת את השאר על שדיה. והוא כבר לבוש אומר עופי מכאן. זונה. והיא מתחננת שיתן לה לגמור. אבל הוא לא. היא שוכבת מחוץ לדלת. קמה והולכת. ובבית, שוב אותו זרם מים חזק. שוב אותן דמעות. שוב היא גומרת.