היא
צוחקת המון. המון.
היא מתקשרת אלי ואני לוחש לה, לא עכשיו אני עם אנשים, והיא אומרת, אז רק תקשיב. ומתארת בצורה מאוד גרפית על מה היא חושבת, ואיך זה קשור אלי, ואני עם פרצוף פוקר, מקשיב. זה חינני. כמו בסרט, כשרק שני הגיבורים והצופים שומעים את השיחה.
למרות שאין צופים. חוץ מאלה שמולי וסביבי שלא מהרהרים בי הירהור נוסף, שמחזיק את הטלפון על האוזן ומקשיב, בפרצוף של פוקר. היא מסיימת, ואני מהמהמ, "אוקי הבנתי" ומנתקים. היום הופך לפחות אפור. אני מסיים את העבודה. מצלצל, "אני בא" ,
והיא בקול מתילד "בווו"... אילו הנסיעות הכי מרגשות. האדרנלין שוטף אותי אבל בצורה טובה. לא בצורה "פראית" אני עם חיוך מתחילת הנסיעה
עד, לנשיקה. והיא כל כך שמחה לראות אותי, ממש מתחשק לי לתת עכשיו תאורים ממשפחת הכלביים, ששמחים לראות את מי שהם אוהבים. כך אני מרגיש. היא קורנת ואני קורן. והיא רייחנית כמו פרחי טל של בוקר שקוף. כל כך נעימה למגע וכל כך מתמסרת וגם אני
עם ריח של משרדים ובתי קפה פלוס שאריות אפטר שייב מהבוקר ומתמסר. הכל כל כך טוטאלי, טוטאלי טבעי נינוח
רק שנינו בעולם (והשותפה שלשמחתי סבבה לה שסבבה לנו ואפילו הציעה לי קפה) אז היא מתכרבלת עלי מצטנפת מול הטלויזיה בסלון.
או שאצלה בחדר. חדר של בנות. ריחני. כל מיני סבוני פרפומריה וקרמים ונירות ריחניים וצעיפים מבושמים שלל ריחות בחדר שבא לחבק איזה קיר. שוכבים במיטה ומקשיבים לאוסף המוזיקלי שלה ואני מעביר אצבעות בתוך השערות שלה והיא מגרגרת ומפזרת ניחוחות של שמפו אביבי שמצטרף לשלל הניחוחות הקסומים שעוטפים את החדר. בין לבין אני מתקלח.
אחרי יום עבודה, שריח משרדים ובתי קפה דבק בהם. אני תמיד שואל מתוך נימוס, אם בא לה לצאת, והיא עונה לי בקול מתילד "לא" תחבק אותי. ואני מחבק. ולפעמים קם ומכין לנו קפה, וצורח מבעד לדלת של השותפה "אני מכין קפה להכין לך" היא לפעמים אומרת "תכין" לפעמים אנחנו יושבים במטבח ושותים קפה. קרה שהפתעתי אותה בסיני טייקאווי עד הבית. ונגסנו .ואח"כ קפה.
תמיד מציעים גם לשותפה. אני עושה הכל בכדי להתחבב על השותפה שתרגיש נח בחברתי, שלא איזה זר מנוכר פלש אליה הביתה. בשישי נצא. החלטנו. לרקוד (אני לא בקטע של ריקודים אבל היא כזו מותק שמה שתרצה אסכים) השותפה וידיד שלה אולי יבואו גם ואולי חבר שלי שאולי נשדך לו את השותפה (אבל אז זה באמת יהיה בית זונות, אני היא השותפה שלה והחבר שלי, אז אולי לא, זה יקלקל את המרקם) יש לי התחבטויות בהקשר של לעבור לגור איתה, כן כן, כולה שבועיים בקושי, אבל אני מתגעגע.
ואני לא נשאר לישון אצלה כי יש לי Insomnia ואינסומניה פלוס חיבוק כל הלילה = לילה לבן מתחילתו ועד סופו. וגבר צריך שלושה דברים בחיים 1.לעבוד 2.חברה 3.לישון. ומי שלא ישן יכול לאבד את 1. ואת 2. זה המוטו שלי. לל"ט.
צוחקת המון. המון.
היא מתקשרת אלי ואני לוחש לה, לא עכשיו אני עם אנשים, והיא אומרת, אז רק תקשיב. ומתארת בצורה מאוד גרפית על מה היא חושבת, ואיך זה קשור אלי, ואני עם פרצוף פוקר, מקשיב. זה חינני. כמו בסרט, כשרק שני הגיבורים והצופים שומעים את השיחה.
למרות שאין צופים. חוץ מאלה שמולי וסביבי שלא מהרהרים בי הירהור נוסף, שמחזיק את הטלפון על האוזן ומקשיב, בפרצוף של פוקר. היא מסיימת, ואני מהמהמ, "אוקי הבנתי" ומנתקים. היום הופך לפחות אפור. אני מסיים את העבודה. מצלצל, "אני בא" ,
והיא בקול מתילד "בווו"... אילו הנסיעות הכי מרגשות. האדרנלין שוטף אותי אבל בצורה טובה. לא בצורה "פראית" אני עם חיוך מתחילת הנסיעה
עד, לנשיקה. והיא כל כך שמחה לראות אותי, ממש מתחשק לי לתת עכשיו תאורים ממשפחת הכלביים, ששמחים לראות את מי שהם אוהבים. כך אני מרגיש. היא קורנת ואני קורן. והיא רייחנית כמו פרחי טל של בוקר שקוף. כל כך נעימה למגע וכל כך מתמסרת וגם אני
עם ריח של משרדים ובתי קפה פלוס שאריות אפטר שייב מהבוקר ומתמסר. הכל כל כך טוטאלי, טוטאלי טבעי נינוח
רק שנינו בעולם (והשותפה שלשמחתי סבבה לה שסבבה לנו ואפילו הציעה לי קפה) אז היא מתכרבלת עלי מצטנפת מול הטלויזיה בסלון.
או שאצלה בחדר. חדר של בנות. ריחני. כל מיני סבוני פרפומריה וקרמים ונירות ריחניים וצעיפים מבושמים שלל ריחות בחדר שבא לחבק איזה קיר. שוכבים במיטה ומקשיבים לאוסף המוזיקלי שלה ואני מעביר אצבעות בתוך השערות שלה והיא מגרגרת ומפזרת ניחוחות של שמפו אביבי שמצטרף לשלל הניחוחות הקסומים שעוטפים את החדר. בין לבין אני מתקלח.
אחרי יום עבודה, שריח משרדים ובתי קפה דבק בהם. אני תמיד שואל מתוך נימוס, אם בא לה לצאת, והיא עונה לי בקול מתילד "לא" תחבק אותי. ואני מחבק. ולפעמים קם ומכין לנו קפה, וצורח מבעד לדלת של השותפה "אני מכין קפה להכין לך" היא לפעמים אומרת "תכין" לפעמים אנחנו יושבים במטבח ושותים קפה. קרה שהפתעתי אותה בסיני טייקאווי עד הבית. ונגסנו .ואח"כ קפה.
תמיד מציעים גם לשותפה. אני עושה הכל בכדי להתחבב על השותפה שתרגיש נח בחברתי, שלא איזה זר מנוכר פלש אליה הביתה. בשישי נצא. החלטנו. לרקוד (אני לא בקטע של ריקודים אבל היא כזו מותק שמה שתרצה אסכים) השותפה וידיד שלה אולי יבואו גם ואולי חבר שלי שאולי נשדך לו את השותפה (אבל אז זה באמת יהיה בית זונות, אני היא השותפה שלה והחבר שלי, אז אולי לא, זה יקלקל את המרקם) יש לי התחבטויות בהקשר של לעבור לגור איתה, כן כן, כולה שבועיים בקושי, אבל אני מתגעגע.
ואני לא נשאר לישון אצלה כי יש לי Insomnia ואינסומניה פלוס חיבוק כל הלילה = לילה לבן מתחילתו ועד סופו. וגבר צריך שלושה דברים בחיים 1.לעבוד 2.חברה 3.לישון. ומי שלא ישן יכול לאבד את 1. ואת 2. זה המוטו שלי. לל"ט.
