שקט על עקב גבוה
New member
היא פסעה לאיטה...
היא פסעה לאיטה… בשביליו הצרים של הקיבוץ, זו הייתה שעת בוקר מוקדמת וכבר ,הכל ער סביבה ,פיזרה חיוך עמום של בוקר לעוברים והשבים ראשה כאב עמוס מחשבות, שאריות אלכוהול אפפוה ,עדות לליל אמש.. תמונת מבטו, עצוב משהו ,ליוותה אותה בדרכה התענגה על ריח הפריחה , על ציוץ הציפורים, ליוותה במבטה אם - דרורית מזינה את גוזליה ,המראה עורר בה את הידיעה ביסס בקירבה את הכאב, מזה ימים ספורים בלבד היא חיה בצל הידיעה הנה היא כבר קרובה לבית התינוקות, שומעת בדמיונה את צלילי בכיים המתוק נוגעת לא נוגעת בעורם הרך, מחבקת. הם היו אושרה, איתם לא הייתה זקוקה למסכות. החדר היה חשוך, ידה השברירית תועה מחפשת את המפתח חריקתו של המנעול פילחה את שקט החדר היה ריק ללא בכים של ילדיה, תמונות של נערה מחויכת על הקיר הרצפה הייתה מכוסה במשחקי מישוש ,תמיד אומרת לעצמי שאעיר למתנדבת על כך ולא עומדת בזה ... חשבה והמשיכה להתענג על הדממה כיודעת שאלו רגעיה האחרונים מנסה לאחוז בהם לבל ימוגו בעבוע המים בקומקום הפר את הדממה במתיקות עדינה, הוא אוהבת את הקפה שלה לבד היא מכינה אותו בדבקות בלתי מוסברת ומקפידה להמתיקו בליווי רקיק הוא שמחזיק אותה ערה עד למפגש המדובר בחדר האוכל, אדים מהולים בארומה מרירה של קפה משובח מילאו את אפה שאפה אותם אל ראותיה כמנסה למלא את גופה ולהמריצו בסיוע קופאין שרירה בגדו בה והיא התיישבה כנופלת על כסא העץ הרעוע. צעדים, בכי של תינוק, ברכת בוקר טוב צווחנית משהו, עצרו את הדממה מבט חם וחטטני של אם ננעץ בגבה, כמבקש לגלות את סודה אולי גם מבקש בלא העדינות המתבקשת לחדור למחשבותיה או אז, במיומנות חסרת מעצורים עטתה על פניה חיוך והתנתקה מהבוקר שנגמר עבורה שועטת לעבר העתיד מתעלמת מעברה, אורזת את רגשות האתמול מוכנה למחר.
היא פסעה לאיטה… בשביליו הצרים של הקיבוץ, זו הייתה שעת בוקר מוקדמת וכבר ,הכל ער סביבה ,פיזרה חיוך עמום של בוקר לעוברים והשבים ראשה כאב עמוס מחשבות, שאריות אלכוהול אפפוה ,עדות לליל אמש.. תמונת מבטו, עצוב משהו ,ליוותה אותה בדרכה התענגה על ריח הפריחה , על ציוץ הציפורים, ליוותה במבטה אם - דרורית מזינה את גוזליה ,המראה עורר בה את הידיעה ביסס בקירבה את הכאב, מזה ימים ספורים בלבד היא חיה בצל הידיעה הנה היא כבר קרובה לבית התינוקות, שומעת בדמיונה את צלילי בכיים המתוק נוגעת לא נוגעת בעורם הרך, מחבקת. הם היו אושרה, איתם לא הייתה זקוקה למסכות. החדר היה חשוך, ידה השברירית תועה מחפשת את המפתח חריקתו של המנעול פילחה את שקט החדר היה ריק ללא בכים של ילדיה, תמונות של נערה מחויכת על הקיר הרצפה הייתה מכוסה במשחקי מישוש ,תמיד אומרת לעצמי שאעיר למתנדבת על כך ולא עומדת בזה ... חשבה והמשיכה להתענג על הדממה כיודעת שאלו רגעיה האחרונים מנסה לאחוז בהם לבל ימוגו בעבוע המים בקומקום הפר את הדממה במתיקות עדינה, הוא אוהבת את הקפה שלה לבד היא מכינה אותו בדבקות בלתי מוסברת ומקפידה להמתיקו בליווי רקיק הוא שמחזיק אותה ערה עד למפגש המדובר בחדר האוכל, אדים מהולים בארומה מרירה של קפה משובח מילאו את אפה שאפה אותם אל ראותיה כמנסה למלא את גופה ולהמריצו בסיוע קופאין שרירה בגדו בה והיא התיישבה כנופלת על כסא העץ הרעוע. צעדים, בכי של תינוק, ברכת בוקר טוב צווחנית משהו, עצרו את הדממה מבט חם וחטטני של אם ננעץ בגבה, כמבקש לגלות את סודה אולי גם מבקש בלא העדינות המתבקשת לחדור למחשבותיה או אז, במיומנות חסרת מעצורים עטתה על פניה חיוך והתנתקה מהבוקר שנגמר עבורה שועטת לעבר העתיד מתעלמת מעברה, אורזת את רגשות האתמול מוכנה למחר.
