time to fly
New member
היא נכנסה לחנות
ואני הייתי בה היא פתחה את הדלת וצעדה פנימה ואני נשארתי עם פי פעור כה מדהימה וכה יפה גוף נשי מושלם כאילו עוצב על ידי פנטזיותיי מגפיי עור גבוהים במקצת, בצבע ב´ז חום חצאית כפרית עם אפלקציה של רקמה בתחתיתה חולצה הסגורה בשרוכים מאחוריה שיער הצבוע בלונדיני, משוח בג´ל ואסוף בקפידה ודקדקנות לכדור מושלם של שיער, כשסוף השיערות מוכנסים פנימה לאמצע ליבת הכדור ופנים נאות ההופכות למושלמות עקב איפור המגדיר בצורה מלאה את המילה "טיפוח" לאחר כמה דקות או אפילו רק דקה אחת, אך ניראתה ארוכה כלכך, פניתי אליה "הבגדים שלך כלכך מושלמים" "תודה, איזה כיף לי" אמרה בקסם נפלא של התרגשות "אני תפרתי אותם" "את עוד גם תפרת אותם?" "רק חצי מהם בעצם" "את פשוט מושלמת" "וואו, איזה כיף לי עוד יותר" אמרה בחיוך גדול נוסף ראיתי בכף ידה כמה שפורפרות של צבעים (אחרי הכל היינו בחנות של חומרי וציוד אומנות) "מה זה, צבעי שמן?" "כן" "ומה זה החומר הזה?" ראיתי צנצנת עם חומר לבן בידה "זה עושה טקסטורה של כאילו ציור ישן, לציור השמן" "אז עבדו עלי כל הזמן? אוף!! איזה באסה שמתנפצת לה אשלייה" ואז הסתובבה היא והלכה לה למדף אחר מאותו רגע נגמר הרגע הקסום שהיה שם, ולא נמשך שאלתי עצמי אם ליצור אותו מחדש, להחיותו... ולא יכלתי לענות על שאלתי זאת. חיפשתי אות ברור של רצון מצידה, ולא מצאתי לאחר הליכתי מהחנות, הרגשתי אכזבה, מן אי מיצוי של הרגע עד תומו באמת בחורה יפה כזאת לעולם לא היתה לי לעולם לא ניסיתי להתחיל עם כזאת, וחשבתי לעצמי למה לא יכלתי להרשות כזאת לעצמי עכשיו אולי לעולם לא אדע את התשובה ואולי אדע אותה עכשיו את התשובה לשאלה מה היה שם? האם נכשלתי או התגברתי על פחד אמירת המילה הראשונה אך לא הצלחתי לסיים במשפט המיוחל - האם תרצי לצאת עימי. לא יודע יודע רק שהחוויה עימה היתה קסומה ההתאהבות בגזרתה, בבגדיה, ביופייה המרהיב של הליכתה, של צבעיה, של מבטיה וגופה הנשי כלכך, חלקי השלם שלה והשלם המלא כלכך, החוויה הזאת היתה כלכך מדהימה בעוצמתה הלוואי וכל יום אתאהב כך הלוואי וכל יום תבוא אלי בחורה אחרת, ולא אוכל לדבר כמו שזאת גרמה לי לחוות ואולי יום אחד, כשזה יהיה נכון יותר, אוכל להמשיך למשפט המסיים כנראה זה לא היה נכון היום להאמר אוהב שלומי
ואני הייתי בה היא פתחה את הדלת וצעדה פנימה ואני נשארתי עם פי פעור כה מדהימה וכה יפה גוף נשי מושלם כאילו עוצב על ידי פנטזיותיי מגפיי עור גבוהים במקצת, בצבע ב´ז חום חצאית כפרית עם אפלקציה של רקמה בתחתיתה חולצה הסגורה בשרוכים מאחוריה שיער הצבוע בלונדיני, משוח בג´ל ואסוף בקפידה ודקדקנות לכדור מושלם של שיער, כשסוף השיערות מוכנסים פנימה לאמצע ליבת הכדור ופנים נאות ההופכות למושלמות עקב איפור המגדיר בצורה מלאה את המילה "טיפוח" לאחר כמה דקות או אפילו רק דקה אחת, אך ניראתה ארוכה כלכך, פניתי אליה "הבגדים שלך כלכך מושלמים" "תודה, איזה כיף לי" אמרה בקסם נפלא של התרגשות "אני תפרתי אותם" "את עוד גם תפרת אותם?" "רק חצי מהם בעצם" "את פשוט מושלמת" "וואו, איזה כיף לי עוד יותר" אמרה בחיוך גדול נוסף ראיתי בכף ידה כמה שפורפרות של צבעים (אחרי הכל היינו בחנות של חומרי וציוד אומנות) "מה זה, צבעי שמן?" "כן" "ומה זה החומר הזה?" ראיתי צנצנת עם חומר לבן בידה "זה עושה טקסטורה של כאילו ציור ישן, לציור השמן" "אז עבדו עלי כל הזמן? אוף!! איזה באסה שמתנפצת לה אשלייה" ואז הסתובבה היא והלכה לה למדף אחר מאותו רגע נגמר הרגע הקסום שהיה שם, ולא נמשך שאלתי עצמי אם ליצור אותו מחדש, להחיותו... ולא יכלתי לענות על שאלתי זאת. חיפשתי אות ברור של רצון מצידה, ולא מצאתי לאחר הליכתי מהחנות, הרגשתי אכזבה, מן אי מיצוי של הרגע עד תומו באמת בחורה יפה כזאת לעולם לא היתה לי לעולם לא ניסיתי להתחיל עם כזאת, וחשבתי לעצמי למה לא יכלתי להרשות כזאת לעצמי עכשיו אולי לעולם לא אדע את התשובה ואולי אדע אותה עכשיו את התשובה לשאלה מה היה שם? האם נכשלתי או התגברתי על פחד אמירת המילה הראשונה אך לא הצלחתי לסיים במשפט המיוחל - האם תרצי לצאת עימי. לא יודע יודע רק שהחוויה עימה היתה קסומה ההתאהבות בגזרתה, בבגדיה, ביופייה המרהיב של הליכתה, של צבעיה, של מבטיה וגופה הנשי כלכך, חלקי השלם שלה והשלם המלא כלכך, החוויה הזאת היתה כלכך מדהימה בעוצמתה הלוואי וכל יום אתאהב כך הלוואי וכל יום תבוא אלי בחורה אחרת, ולא אוכל לדבר כמו שזאת גרמה לי לחוות ואולי יום אחד, כשזה יהיה נכון יותר, אוכל להמשיך למשפט המסיים כנראה זה לא היה נכון היום להאמר אוהב שלומי
