היא לא תדע לעולם...
הוא חזר מטיסה ארוכה ומתישה, אך לא יכול היה להירדם. הדליק את המחשב, והתחבר לאינטרנט, לראות על מה כולם מדברים "צ´אטים" חבריו לא הפסיקו לספר על הזיונים שהם משיגים שם, אבל אותו זה לא עניין, הוא לחץ על חלונית הצ´אט, "הכנס כינוי" הופיעה הודעה מולו. כינוי?? "בודד". נכנס ולחץ אישור. אכן בודד היה, העבודה הלא שיגרתית, השעות המטורפות, הסכנה והנסיעות התכופות לחו"ל לא אפשרו לו מערכת יחסית נורמלית,. הביט בכינויים שברשימה, חייך בבוז והתכוון לצאת. ואז היא פנתה אליו "היי...למה אתה בודד?" "אביב" היה שמה. הם החלו לשוחח, ופתאום בלי משים הגיע בוקר. "מה שמך?" שאלה לסיום. "רון" השיב, עוד שם בדוי בבליל הדמויות הרבות אותן הוא חי. "בוקר טוב....אביב..עוד נשתמע.." לשמחתו קיבל שבוע חופש, לפני נסיעה חשובה בתפקיד לחו"ל, כך יצא להם לדבר מידי יום ולילה. ליבם נקשר אחת בשני, שעות ישבו ושוחחו, על הכל, מלבד עבודתו, תמיד התחמק כשהגיעו לנושא, אך היא לא לחצה. היא אהבה אותו, והוא אותה, אך לא סיפרו הם את אשר על ליבם ואף לא העזו לחצות את גבולות המסך. בערב לפני הנסיעה פנה אליה "אביב...אני חייב להגיד לך משהו".. "אתה נשוי..." הגיבה. "לא...אני אוהב אותך.." פרק את אשר על ליבו. "אוהבת אותך עד כאב...." השיבה לאחר דקה של דומיה "אני נוסע לכמה ימים מהעבודה...אצור קשר שאחזור" "אוהבת....אחכה לך" "אוהב...." עבר שבוע, עברו שבועיים, והיא מדי לילה ויום נכנסת לצ´אט, מחכה, מחפשת את אהבתה, מתייפחת לא ישנה ולא אוכלת הסתגרה בביתה, מקוננת על אהוב ליבה שנטש אותה. הוא נשלח לאיטליה ומשם, בדרכון אוסטרלי מזויף, טס לאיראן, לבצע את משימתו. שם בגד בו הסוכן איתו נפגש, והוא נתפס. כשנקשר כפות לעמוד, ממתין לפקודת הירי,לא חש פחד, רק כאב על אהובתו. "אש!" נשמעה הפקודה "אביב.....אביב...." לחש עד חדלה בו הנשימה.
הוא חזר מטיסה ארוכה ומתישה, אך לא יכול היה להירדם. הדליק את המחשב, והתחבר לאינטרנט, לראות על מה כולם מדברים "צ´אטים" חבריו לא הפסיקו לספר על הזיונים שהם משיגים שם, אבל אותו זה לא עניין, הוא לחץ על חלונית הצ´אט, "הכנס כינוי" הופיעה הודעה מולו. כינוי?? "בודד". נכנס ולחץ אישור. אכן בודד היה, העבודה הלא שיגרתית, השעות המטורפות, הסכנה והנסיעות התכופות לחו"ל לא אפשרו לו מערכת יחסית נורמלית,. הביט בכינויים שברשימה, חייך בבוז והתכוון לצאת. ואז היא פנתה אליו "היי...למה אתה בודד?" "אביב" היה שמה. הם החלו לשוחח, ופתאום בלי משים הגיע בוקר. "מה שמך?" שאלה לסיום. "רון" השיב, עוד שם בדוי בבליל הדמויות הרבות אותן הוא חי. "בוקר טוב....אביב..עוד נשתמע.." לשמחתו קיבל שבוע חופש, לפני נסיעה חשובה בתפקיד לחו"ל, כך יצא להם לדבר מידי יום ולילה. ליבם נקשר אחת בשני, שעות ישבו ושוחחו, על הכל, מלבד עבודתו, תמיד התחמק כשהגיעו לנושא, אך היא לא לחצה. היא אהבה אותו, והוא אותה, אך לא סיפרו הם את אשר על ליבם ואף לא העזו לחצות את גבולות המסך. בערב לפני הנסיעה פנה אליה "אביב...אני חייב להגיד לך משהו".. "אתה נשוי..." הגיבה. "לא...אני אוהב אותך.." פרק את אשר על ליבו. "אוהבת אותך עד כאב...." השיבה לאחר דקה של דומיה "אני נוסע לכמה ימים מהעבודה...אצור קשר שאחזור" "אוהבת....אחכה לך" "אוהב...." עבר שבוע, עברו שבועיים, והיא מדי לילה ויום נכנסת לצ´אט, מחכה, מחפשת את אהבתה, מתייפחת לא ישנה ולא אוכלת הסתגרה בביתה, מקוננת על אהוב ליבה שנטש אותה. הוא נשלח לאיטליה ומשם, בדרכון אוסטרלי מזויף, טס לאיראן, לבצע את משימתו. שם בגד בו הסוכן איתו נפגש, והוא נתפס. כשנקשר כפות לעמוד, ממתין לפקודת הירי,לא חש פחד, רק כאב על אהובתו. "אש!" נשמעה הפקודה "אביב.....אביב...." לחש עד חדלה בו הנשימה.
