הנה לך -
שִׁבֳּלִים, גִּבְעוֹלִים, לְרָחֵלָה שְׂאוּ שְׁלוֹמִי וַעֲנוּ בִי: אִם תְּאַחֵר – וָמַתִּי בִמְקוֹמִי. מתוך הדברים שבשיר - מובן שהיא אינה רק שלו...הוא שולח שלומות לרחל עם שיבולים שהם למעשה לחם. עיקרון החיים. ולכן הוא שואל (את עיקרון החיים, שהרי היא חיים עבורו) = "וענו בי" - אם תאחר - ולמעשה היא ברת עונש שהרי גורמת לו לסבל - כאילו הוא אומר שהיא צריכה למות. אבל לא. כ"כ חזקה האהבה ההיא שהוא ימות מיד "במקומי" - במשמעות מיד, שם היכן שאני נמצא - או בקריאה אחרת : ומתי במקומי (...או במקומה, שהרי העונש מגיע לה!) בברכה יהודה.