איש לא כתב זאת, וזה גם לא מה שענה לך חוכך...
לא ראיתי שניתנו כאן דוגמאות מהספרות בת זמננו. השימוש אינו מוזר (בעיניי) ולא הופתעתי לגלות במילון שהוא מלווה את העברית עוד מימי המקרא.
 
אחת המשמעויות של "ל" במילון העברית המקראית (מ"צ קדרי) היא "הימצאות ב-, קרבה":
בראשית ד, ז: "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" = בפתח;
שופטים ה, טו: "בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדֹלִים חִקְקֵי-לֵב"; טז: "לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי-לֵב".
שכיחה עם שמות איברי גוף: ליד, לפני, לעיני, לשמאל, לימין...
 
על כך אוסיף שבאופן כללי מילות יחס משמשות ביותר מאופן אחד ואף מתחלפות ביניהן מדי פעם (באותה משמעות): על יד/ליד; לצד/בצד; מדובר על / מדובר ב...