ב ר ד ק י ס ט י ת
New member
היאח שעון בן חייל
היאח שעון בן חייל אשר איננו נם ביום וגם בליל ..... <לא זוכרת את המילים> כל שנה, בדיוק בתקופה הזו, לקראת שעון החורף, אני מתמלאת הערצה לדמיון הרב וליצירתיות שמפגינה המדינה בנושא ההתמודדות עם הזמן. השנה, חשבתי להפסיק להתמרמר ולחשוב בצורה פוזיטיבית. אם אפשר לשנות את השעון לכמה חודשים, זה אומר שאפשר לקחת את הזמן לידיים, איך ומתי שרוצים. מי אמר שאנחנו חיים במזרח התיכון? בואו נזיז את השעון אחורה ונתקשר לחבר´ה מאירופה בזמן אמיתי. למה הם תמיד מרוויחים עוד שעתיים שינה. ולמה לעצור פה? מעכשיו, כל בוקר, אני מזיזה את השעון ככה שלא יצנח לי הלב לתחתונים כשהבת שלי מעירה אותי לפני שבע בבוקר. אני יכולה לעשות שהיא תעיר אותי כל בוקר בעשר. זה בידיים שלי. ולמה לעצור בשעות ובדקות? בואו נעבור לימים, שבועות, שנים. אני אהיה בת, נגיד, 28 לנצח (ככה, על הגיל הזה בא לי להינעל), טוב, אולי לא לנצח, אבל לכמה זמן שיבוא לי. ונגיד שלא מתאים לי הקיץ, באמת כבר נמאס מהחום והזיעה, זה פשוט לא אסתטי. אני חושבת שאקפוץ לאוקטובר ואשאר שם חודשיים. להתראות אחרי החגים. ונגיד שקבעתי פגישה ואיחרתי, אז רק נגיד, כי בכלל לא איחרתי, השנה היא 1960, ואני בכלל עוד לא נולדתי, אז איך אפשר להגיד שאיחרתי. זה הכל יחסי, הזמן והכל. נגיד שעכשיו תקופה לא טובה, נגיד שעכשיו סתיו, לפחות בהרגשה. אני יכולה להזיז את השעון ולחזור אחורה לימים שמחים יותר, או להזיז קדימה לימים שמחים עוד יותר. ואם אני יכולה, כל אחד יכול. למה שלא נסתובב פה, כל אחד עם הזמן המתאים שלו ונרגיש עם עצמנו הרבה יותר טוב. מזמן לא היה פה שמח. אז בואו נחזור שניה לשנת 1993 ונהיה שוב אופטימיים. או לנובמבר 95, רגע לפני שאיבדנו את האופטימיות. בואו נחזור לימי המנדט, אולי נצליח להתחבר לאימפריה וניכנס לאיחוד האירופי, מה יש? מה שטוב לעליסה בארץ המראה, מתאים לי מאד. אני בכלל הייתי הולכת בשני יקומים מקבילים ובודקת את כל האופציות בו זמנית. החיים קשים במסלול א´? אני בוחרת באופציה השניה, לעולם לא מאוחר מידי, ואי אפשר לאחר את הרכבת. <לא שוכחים....16.10.02, לא זה לא קומזיץ, לא זה לא לורנס, זה רק בלון כחול לרון ארד>
היאח שעון בן חייל אשר איננו נם ביום וגם בליל ..... <לא זוכרת את המילים> כל שנה, בדיוק בתקופה הזו, לקראת שעון החורף, אני מתמלאת הערצה לדמיון הרב וליצירתיות שמפגינה המדינה בנושא ההתמודדות עם הזמן. השנה, חשבתי להפסיק להתמרמר ולחשוב בצורה פוזיטיבית. אם אפשר לשנות את השעון לכמה חודשים, זה אומר שאפשר לקחת את הזמן לידיים, איך ומתי שרוצים. מי אמר שאנחנו חיים במזרח התיכון? בואו נזיז את השעון אחורה ונתקשר לחבר´ה מאירופה בזמן אמיתי. למה הם תמיד מרוויחים עוד שעתיים שינה. ולמה לעצור פה? מעכשיו, כל בוקר, אני מזיזה את השעון ככה שלא יצנח לי הלב לתחתונים כשהבת שלי מעירה אותי לפני שבע בבוקר. אני יכולה לעשות שהיא תעיר אותי כל בוקר בעשר. זה בידיים שלי. ולמה לעצור בשעות ובדקות? בואו נעבור לימים, שבועות, שנים. אני אהיה בת, נגיד, 28 לנצח (ככה, על הגיל הזה בא לי להינעל), טוב, אולי לא לנצח, אבל לכמה זמן שיבוא לי. ונגיד שלא מתאים לי הקיץ, באמת כבר נמאס מהחום והזיעה, זה פשוט לא אסתטי. אני חושבת שאקפוץ לאוקטובר ואשאר שם חודשיים. להתראות אחרי החגים. ונגיד שקבעתי פגישה ואיחרתי, אז רק נגיד, כי בכלל לא איחרתי, השנה היא 1960, ואני בכלל עוד לא נולדתי, אז איך אפשר להגיד שאיחרתי. זה הכל יחסי, הזמן והכל. נגיד שעכשיו תקופה לא טובה, נגיד שעכשיו סתיו, לפחות בהרגשה. אני יכולה להזיז את השעון ולחזור אחורה לימים שמחים יותר, או להזיז קדימה לימים שמחים עוד יותר. ואם אני יכולה, כל אחד יכול. למה שלא נסתובב פה, כל אחד עם הזמן המתאים שלו ונרגיש עם עצמנו הרבה יותר טוב. מזמן לא היה פה שמח. אז בואו נחזור שניה לשנת 1993 ונהיה שוב אופטימיים. או לנובמבר 95, רגע לפני שאיבדנו את האופטימיות. בואו נחזור לימי המנדט, אולי נצליח להתחבר לאימפריה וניכנס לאיחוד האירופי, מה יש? מה שטוב לעליסה בארץ המראה, מתאים לי מאד. אני בכלל הייתי הולכת בשני יקומים מקבילים ובודקת את כל האופציות בו זמנית. החיים קשים במסלול א´? אני בוחרת באופציה השניה, לעולם לא מאוחר מידי, ואי אפשר לאחר את הרכבת. <לא שוכחים....16.10.02, לא זה לא קומזיץ, לא זה לא לורנס, זה רק בלון כחול לרון ארד>
