היאוש גובר / ריין
לאחר הקרב עם האוטומטה במרתף המבצר, התכנסנו כולנו, הוגו, זן, אוס ואני בחדר בקומה השניה בו כינסו את כל חפצינו. הייתה אווירה של חוסר שקט באוויר. יותר מדי דברים מסתוריים מתרחשים במקום הארור הזה. יותר מדי דברים שאיננו מבין מה ומדוע. קודם היה זה האוטומטה שניסה לשרוף אותנו, אחר כך היה זה הרצח של אורקוס, ועכשיו ההתקפה חסרת ההגיון של אוטומטות האימונים. אסור לשכוח גם את הדלת הסודית שהובילה למלכודת שכמעט מחצה את כולנו. הוגו מצא דלת סודית נוספת, אולי שם נמצא את התשובה. הלילה כבר יורד אך אנו קצרים בזמן... מחר השדים עתידים לתקוף את המבצר. * * * על אף תחינותיו של השומר, רוח המבצר, שלא ניכנס לדלת הסודית ושהוא אינו יודע מהי הדלת ולאן היא מובילה, המשכנו קדימה. הדלת הובילה למערכת שלמה של מסדרונות, חדרים, דלתות סודיות, מלכודות, שוב דלתות סודיות, ושוב מלכודות. עם כל מסדרון, עם כל מלכודת כוח הרצון והנחישות שלנו נשחקו. במלכודת אחת כמעט נפלתי לתוך בור אפל, במלכודת אחרת כמעט שופדתי ע"י מערך חניתות שקפצו מהקיר. מלכודת אחרי מלכודת, את חלקן גילינו אך את חלקן הפעלנו. רק בזכות תגובותינו המהירות לא נגרם לנו נזק. אני חייבת להודות שוב לזן. אילולא עקשנותו למשוך בידית שמצאנו בעזרת המקל שלו, סביר להניח שהייתי מורעלת ע"י המחט שקפצה מתוכה. כישוריו של הוגו בנושא עזרו מאוד, ומסתבר שגם הנסיון שצברתי כשגדלתי ברחובות הועילו לנו, כשעזרתי באיתור המלכודות. * * * בשם השמש, הפכנו ממש לפארנואידים ! אנחנו מתקדמים באיטיות רבה, בודקים כל צעד, כל חרך בקירות וכל מרצפת ומרצפת. המקום הארור הזה לא נגמר ! * * * לאחר שהזרמנו אנרגית קסם לתוך דלת האבן הכבדה, היא התרוממה. מספר מדרגות צרות ירדו לתוך חדר משושה. בכל אחת מהקירות הייתה דלת ועליהם תבליט של פרפר. משהו נראה לי מוזר בדלתות הללו. בבדיקה מהירה הסתבר שהדלתות לא אמיתיות אלא מדובר בקירות שיראו כדלתות. זן אומר שתבליטי הפרפרים רגישים לאנרגית קסם. הוגו ואוס, חושדים במשהו, מתקממים על המדרגות שמהם נכנסנו לחדר. תחושה לא טובה נחה עליי, אולי זה כל המלכודות שכבר עברנו, אבל אם יקרה משהו, כדאי שאהיה ליד זן; אוס והוגו עומדים מספיק קרוב בשביל להתרחק מכאן במקרה הצורך. לפתע ההילה של זן נדלקת. אש זהובה-כחולה חסרת חום עוטפת אותו. באותו הרגע דלת הכניסה נופלת מאחורינו, וחמשת תבליטי הפרפרים מתנתקים מהקירות ומתחילים לעופף סביבנו. הספקתי לראות בזוית העין את הוגו מתגלגל החוצה לפני שהדלת הכבדה נסגרה. אוס היה יכול לצאת אך לא עשה זאת. אני מעריכה אותו על כך. אוס מזנק באויר ובמכה ניצחת אחת מרסק במו ידיו את זוג הפרפרים שלידו. נראה כאילו הם עשויים מזכוכית. זוג פרפרים נוסף עט על זן, המטיל את פגיונו על אחד מהם ומרסק אותו לאלפי רסיסים. השני עף ומשסף את זן לאורך החזה. אני מסתובבת לפגוש את הפרפר האחרון. הוא חולף לצידי במהירות הבזק. בשם השמש ! הכאב ! אני מרגישה את צלעותיי השמאליות בוערות מבפנים. מעולם לא הרגשתי כאב עז כל כך. כנף הפרפר החדה כתער חותכת דרך גופי כאילו היה אוויר. צעקת כאב יוצאת מגרוני, ללא שום הוראה ממני. בעוד דמעות ממלאות את עיניי, אני רואה את שברי הפרפרים ההרוסים מתאחים. מכל שברי פרפר אחד, צצים שניים חדשים. בדיוק באותו הרגע נפתחת שוב דלת הכניסה והוגו עומד שם, ההילה שלו בוערת, דמות אפלולית ומסתורית חבויה בלהבותיה. תודה לאל שהוא חמק החוצה ופתח את הדלת שוב. אני מנסה לומר לחבריי לרוץ, אבל הם כנראה הבינו זאת לבד. כשאני רואה את אוס וזן מתחילים לנוע לכיוון היציאה אני מיד נעה אחריהם החוצה. אנו עוברים את מפתן הדלת וזן שולח יד אחרונית. הפגיון שלו מתעופף חזרה לידו בדיוק כשהדלת הכבדה שוב נסגרת. הכאב ! אני מתמוטטת על רצפת האבן הקרה על ארבע, יורקת דם, אוחזת בידי את החתך שנפער בצידי השמאלי ומנסה נואשת לעצור את הדימום הצובע את הרצפה בצבע אדום חזק. אני שומעת את הוגו ואוס מתווכחים האם כדאי לנוח הלילה במבצר או המחילות המקוללות הללו. לעזאזל ! תוך כדי הויכוח, אני מרגישה את ידיו העדינות של זן חובשות אותי. תודה לשמש ! על מה הם מדברים?! לישון במקום הארור הזה?! בסוף אנו מחליטים על לחזור למבצר למנוחה מאוד נדרשת. * * * השומר מופתע לראות אותנו יוצאים מתוך המחילה חזרה למבצר פצועים קשה. אנחנו מספרים לו על אשר מצאנו, על המלכודות, הדלתות הסודיות, המסדרונות, המעברים והמוות המחכה מעבר לכל פינה. לאחר הרהור קל הוא מספר לנו שהוא נזכר כעת במחילות הללו. מסתבר שזה היה המקלט האחרון של שוכני המבצר, נשגבי שמש כמוני שחיו כאן בעידן הראשון. הם תכננו לסגת פנימה במידה והמבצר יותקף ע"י צאצאי-הדרקון. כנראה שמלכודת פרפרי המוות יועדה להם. זה גם מסביר את כל המלכודות ואת כל הדלתות הסודיות המובילות לעוד מלכודות. אך לא מצאנו דבר. הכל הוביל בסופו של דבר למבוי סתום. הוגו לפתע אומר שיתכן והוא יודע היכן ההמשך. דמותו נעלמת לתוך הרקע, נבלעת אל תוך הצללים, ואנחנו רואים צל חומק חזרה פנימה, אל תוך המסדרון. לאחר כשעה הוא חוזר ומדווח שמצא את ההמשך, מוסתר בתוך בור מלכודת. אני חייבת להודות, זה גאוני. * * * הוגו סירב לישון הלילה במבצר. אני מבינה אותו, אבל אין לנו הרבה ברירות. לו לעומת זאת יש. הוגו הוא שורד. ממה שהבנתי הוא הוביל אותם עד כאן, ובזכותו הם שרדו בתנאים הקשים. הוא יצא לבלות את הלילה בחוץ ולחזור בבוקר עם מזון, מצרך שכמעט ונגמר לנו. לצערי נצטרך להסתפק בבשר חיות-שדים... איך זן קרא להם? שדים דור שלישי. אני לא חושבת שזה רעיון טוב שייצא לבד, אך כולם התעקשו שזו הדרך הטובה ביותר. * * * אוס אמר להוגו שנתמקם בספרייה. לאחר שהוגו עזב את המבצר, לקחנו את כל הציוד ועברנו לחדר בצידו האחד של המבצר. אני לא מבינה את זה. נראה שאוס לא סומך על הוגו. אבל למה? הוגו הציל את חיי שלושתינו במחילות בלב ההר. אילולא הוגו, הפרפרים הללו היו קוצצים אותנו לגזרים. אני עדיין לא מבינה איך הם עשו זאת. במקרים דומים חרב מלוטשת או חץ מחודד לא היו מצליחים לפצוע אותי. זן הסביר לי שהפרפרים היו עשויים מחומר המהווה נוגד לקיום כל סוגי החיים. בדומה לכך שאור השמש נוגדת את קיום האל-מתים, כך החומר הזה נוגד אותנו, בני האדם. בכל מקרה, זן אמר שהוא יישאר ער כל הלילה. יש לו עבודה על הספרים שהוציאנו מהספרייה. בסדר מבחינתי, אני תשושה לגמרי... * * *
לאחר הקרב עם האוטומטה במרתף המבצר, התכנסנו כולנו, הוגו, זן, אוס ואני בחדר בקומה השניה בו כינסו את כל חפצינו. הייתה אווירה של חוסר שקט באוויר. יותר מדי דברים מסתוריים מתרחשים במקום הארור הזה. יותר מדי דברים שאיננו מבין מה ומדוע. קודם היה זה האוטומטה שניסה לשרוף אותנו, אחר כך היה זה הרצח של אורקוס, ועכשיו ההתקפה חסרת ההגיון של אוטומטות האימונים. אסור לשכוח גם את הדלת הסודית שהובילה למלכודת שכמעט מחצה את כולנו. הוגו מצא דלת סודית נוספת, אולי שם נמצא את התשובה. הלילה כבר יורד אך אנו קצרים בזמן... מחר השדים עתידים לתקוף את המבצר. * * * על אף תחינותיו של השומר, רוח המבצר, שלא ניכנס לדלת הסודית ושהוא אינו יודע מהי הדלת ולאן היא מובילה, המשכנו קדימה. הדלת הובילה למערכת שלמה של מסדרונות, חדרים, דלתות סודיות, מלכודות, שוב דלתות סודיות, ושוב מלכודות. עם כל מסדרון, עם כל מלכודת כוח הרצון והנחישות שלנו נשחקו. במלכודת אחת כמעט נפלתי לתוך בור אפל, במלכודת אחרת כמעט שופדתי ע"י מערך חניתות שקפצו מהקיר. מלכודת אחרי מלכודת, את חלקן גילינו אך את חלקן הפעלנו. רק בזכות תגובותינו המהירות לא נגרם לנו נזק. אני חייבת להודות שוב לזן. אילולא עקשנותו למשוך בידית שמצאנו בעזרת המקל שלו, סביר להניח שהייתי מורעלת ע"י המחט שקפצה מתוכה. כישוריו של הוגו בנושא עזרו מאוד, ומסתבר שגם הנסיון שצברתי כשגדלתי ברחובות הועילו לנו, כשעזרתי באיתור המלכודות. * * * בשם השמש, הפכנו ממש לפארנואידים ! אנחנו מתקדמים באיטיות רבה, בודקים כל צעד, כל חרך בקירות וכל מרצפת ומרצפת. המקום הארור הזה לא נגמר ! * * * לאחר שהזרמנו אנרגית קסם לתוך דלת האבן הכבדה, היא התרוממה. מספר מדרגות צרות ירדו לתוך חדר משושה. בכל אחת מהקירות הייתה דלת ועליהם תבליט של פרפר. משהו נראה לי מוזר בדלתות הללו. בבדיקה מהירה הסתבר שהדלתות לא אמיתיות אלא מדובר בקירות שיראו כדלתות. זן אומר שתבליטי הפרפרים רגישים לאנרגית קסם. הוגו ואוס, חושדים במשהו, מתקממים על המדרגות שמהם נכנסנו לחדר. תחושה לא טובה נחה עליי, אולי זה כל המלכודות שכבר עברנו, אבל אם יקרה משהו, כדאי שאהיה ליד זן; אוס והוגו עומדים מספיק קרוב בשביל להתרחק מכאן במקרה הצורך. לפתע ההילה של זן נדלקת. אש זהובה-כחולה חסרת חום עוטפת אותו. באותו הרגע דלת הכניסה נופלת מאחורינו, וחמשת תבליטי הפרפרים מתנתקים מהקירות ומתחילים לעופף סביבנו. הספקתי לראות בזוית העין את הוגו מתגלגל החוצה לפני שהדלת הכבדה נסגרה. אוס היה יכול לצאת אך לא עשה זאת. אני מעריכה אותו על כך. אוס מזנק באויר ובמכה ניצחת אחת מרסק במו ידיו את זוג הפרפרים שלידו. נראה כאילו הם עשויים מזכוכית. זוג פרפרים נוסף עט על זן, המטיל את פגיונו על אחד מהם ומרסק אותו לאלפי רסיסים. השני עף ומשסף את זן לאורך החזה. אני מסתובבת לפגוש את הפרפר האחרון. הוא חולף לצידי במהירות הבזק. בשם השמש ! הכאב ! אני מרגישה את צלעותיי השמאליות בוערות מבפנים. מעולם לא הרגשתי כאב עז כל כך. כנף הפרפר החדה כתער חותכת דרך גופי כאילו היה אוויר. צעקת כאב יוצאת מגרוני, ללא שום הוראה ממני. בעוד דמעות ממלאות את עיניי, אני רואה את שברי הפרפרים ההרוסים מתאחים. מכל שברי פרפר אחד, צצים שניים חדשים. בדיוק באותו הרגע נפתחת שוב דלת הכניסה והוגו עומד שם, ההילה שלו בוערת, דמות אפלולית ומסתורית חבויה בלהבותיה. תודה לאל שהוא חמק החוצה ופתח את הדלת שוב. אני מנסה לומר לחבריי לרוץ, אבל הם כנראה הבינו זאת לבד. כשאני רואה את אוס וזן מתחילים לנוע לכיוון היציאה אני מיד נעה אחריהם החוצה. אנו עוברים את מפתן הדלת וזן שולח יד אחרונית. הפגיון שלו מתעופף חזרה לידו בדיוק כשהדלת הכבדה שוב נסגרת. הכאב ! אני מתמוטטת על רצפת האבן הקרה על ארבע, יורקת דם, אוחזת בידי את החתך שנפער בצידי השמאלי ומנסה נואשת לעצור את הדימום הצובע את הרצפה בצבע אדום חזק. אני שומעת את הוגו ואוס מתווכחים האם כדאי לנוח הלילה במבצר או המחילות המקוללות הללו. לעזאזל ! תוך כדי הויכוח, אני מרגישה את ידיו העדינות של זן חובשות אותי. תודה לשמש ! על מה הם מדברים?! לישון במקום הארור הזה?! בסוף אנו מחליטים על לחזור למבצר למנוחה מאוד נדרשת. * * * השומר מופתע לראות אותנו יוצאים מתוך המחילה חזרה למבצר פצועים קשה. אנחנו מספרים לו על אשר מצאנו, על המלכודות, הדלתות הסודיות, המסדרונות, המעברים והמוות המחכה מעבר לכל פינה. לאחר הרהור קל הוא מספר לנו שהוא נזכר כעת במחילות הללו. מסתבר שזה היה המקלט האחרון של שוכני המבצר, נשגבי שמש כמוני שחיו כאן בעידן הראשון. הם תכננו לסגת פנימה במידה והמבצר יותקף ע"י צאצאי-הדרקון. כנראה שמלכודת פרפרי המוות יועדה להם. זה גם מסביר את כל המלכודות ואת כל הדלתות הסודיות המובילות לעוד מלכודות. אך לא מצאנו דבר. הכל הוביל בסופו של דבר למבוי סתום. הוגו לפתע אומר שיתכן והוא יודע היכן ההמשך. דמותו נעלמת לתוך הרקע, נבלעת אל תוך הצללים, ואנחנו רואים צל חומק חזרה פנימה, אל תוך המסדרון. לאחר כשעה הוא חוזר ומדווח שמצא את ההמשך, מוסתר בתוך בור מלכודת. אני חייבת להודות, זה גאוני. * * * הוגו סירב לישון הלילה במבצר. אני מבינה אותו, אבל אין לנו הרבה ברירות. לו לעומת זאת יש. הוגו הוא שורד. ממה שהבנתי הוא הוביל אותם עד כאן, ובזכותו הם שרדו בתנאים הקשים. הוא יצא לבלות את הלילה בחוץ ולחזור בבוקר עם מזון, מצרך שכמעט ונגמר לנו. לצערי נצטרך להסתפק בבשר חיות-שדים... איך זן קרא להם? שדים דור שלישי. אני לא חושבת שזה רעיון טוב שייצא לבד, אך כולם התעקשו שזו הדרך הטובה ביותר. * * * אוס אמר להוגו שנתמקם בספרייה. לאחר שהוגו עזב את המבצר, לקחנו את כל הציוד ועברנו לחדר בצידו האחד של המבצר. אני לא מבינה את זה. נראה שאוס לא סומך על הוגו. אבל למה? הוגו הציל את חיי שלושתינו במחילות בלב ההר. אילולא הוגו, הפרפרים הללו היו קוצצים אותנו לגזרים. אני עדיין לא מבינה איך הם עשו זאת. במקרים דומים חרב מלוטשת או חץ מחודד לא היו מצליחים לפצוע אותי. זן הסביר לי שהפרפרים היו עשויים מחומר המהווה נוגד לקיום כל סוגי החיים. בדומה לכך שאור השמש נוגדת את קיום האל-מתים, כך החומר הזה נוגד אותנו, בני האדם. בכל מקרה, זן אמר שהוא יישאר ער כל הלילה. יש לו עבודה על הספרים שהוציאנו מהספרייה. בסדר מבחינתי, אני תשושה לגמרי... * * *
