Boscorelli
New member
הטקס...
היום היה הטקס, הטקס היה עצוב נורא, מרגש, התחלתי לראות את הטקס אמרתי לעצמי אני יראה אותו אני לא יישבר ואז הגיע אותו רגע אותו רגע שבו אחד מפקודיו של אילן ניגן בסקסופון לאילן, ניגן לארונו של אילן, המוזיקה הזאת באה מהנשמה זה היה עצוב ברגע הזה פרצתי בבכי, הוצאתי הכל לא יכלתי הרגשתי כאילו האסון היה אתמול ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי... למה?? למה דווקא לנו!? לנו העם הקטן שחיי במזרח התיכון! העם שסבל כלכך הרבה ועד שהגענו לגדולה ושיגרנו את הישראלי הראשון לחלל...למה!!!!!!! זה בלתי נסבל כלכך הרבה סקרו את זה הראו את זה בחדשות בעיתונים החיוך המקסים שלו האופי הכובש, כל רגע שראיתי אותו הייתי גאה שהוא זה שמייצג אותנו אין אחד שמגיע לו יותר ממנו, הוא ייצג בגאווה הוא זה שצריך לסחוב את הדגל, הוא המוביל, הוא הראשון שפרץ את המחסום הוא הראשון שצעק לגדוד להסתער אבל לא חזר, הוא יהיה אותו מפקד שמוביל אחריו גדוד בהסתערות ולא חוזר, הוא יהיה אותו גיבור שאחרי מותו לא ישכחו למען יראו וירעו. ואז הגיעו הנאומים, הנאום שהכי ריגש אותי היה של שר הביטחון שאול מופז, זה היה נאום מרגש מאום שבו פנה לכל אחד באופן אישי, בנאום הוא אמר "משפחת רמון, מעכשיו שתסתכלו על השמיים הם לא יהיו אותו הדבר." והוא צודק... מעכשיו שנסתכל על השמיים, נראה את החיוך של אילן שמשגיח עליינו מלמעלה. אז תודה לך אילן... אלפי תודות, יצגת אותנו כמו שאף אחד אחר לא היה יכול...כל הטקס הרגשתי את ליבי בוכה, את ליבי עצוב, הרגשתי צמרמורת, הרגשתי שכל רגע שבו הראו את משפחתך איבדתי פעימה... ובנימת סיום זאת אני מצדיע לך אילן גיבור ישראל, ילדינו יזכרו אותך ואתה תהיה הגיבור שלהם, אתה תהיה ההוא שקוראים עליו בספרים, אותו אחד שהגיע לשיא, שהגשים חלום...