הטעם החריף - טעם או כאב?

טאוֹ

New member
אני מציע שתקרא שוב את השרשור כולו

דבריה של מאיה אינם מכוונים כלפיי וכלפי מיכל; אם הגעת למסקנה הזאת על סמך האמירה של מאיה ש"השניים שאמרו לי שחריף זה בכלל לא טעם אלא כאב", אז ברור שטעית. מדובר כנראה בשני אנשים שמאיה מכירה היטב, היכרות אישית הנמשכת, לדבריה, שנתיים. אני בכלל אמרתי שאני אוהב חריף... בהמשך אותה הודעה מאיה כתבה: "בתחושה שלי הם צריכים להכניס קצת חריף לחייהם והאכילה של דברים חריפים לדעתי ממריצה את מחזור הדם ואיתו את הצורך בעשיה." ההדגשה היא שלי, ונועדה להראות שיש כאן חיווי דיעה אישית, ולאו דווקא נחרצת - אלא סימני שאלה וכיוונים אפשריים שונים. חבל שאתה עצמך בחרת לחרוץ דיעה על מטפלת, על אמינותה ועל דרכה ללא שיש בסיס לכך. כמו שאור כתבה, אין כאן המלצה לטיפול ולא בעיה אתית אחרת. בתגובתך לאור שאלת, "היה מעניין לקרא את תגובתך אם היא הייתה קובעת דיאגנוזה עלייך ועל נפשך הרוחנית באופן גלוי באינטרנט." העניין הוא שאין כאן כל דיאגנוזה מסוג כזה, ולכן אם אתה דבק בעמדתך אזי היא אכן מתפרשת כהשתלחות, לצערי. אני לא בטוח אם זה נכון לדרוש התנצלות או לסרב להתנצל. מן הסתם הדבר נכון לפעמים, ואינו נכון בפעמים אחרות. מכל מקום, לדעתי, נכון תמיד לכולנו לבדוק שוב את דברינו ואת תגובותיהם של אחרים לדברים אלה, ולנסות ללמוד מכך.
 

freearth10

New member
../images/Emo45.gifאני אכן התכוונתי לאנשים אחרים בחיי../images/Emo45.gif

 
גם אני מאוד אוהבת חריף. הסבר סיני:

הסינים אכן מגדירים את החריף כטעם. מי צודק? האם זה רק טעם או כאב? אני לא חושבת שזה ממש משנה, כי כמו הרבה דברים נוספים בסינית, שום דבר לא נלקח כפשוטו. מכאן שטעם הוא לא רק מה שזה עושה לנו בפה, אלא מכלול של דברים, או אם תרצה, איכות. איכותו של הטעם החריף, ופה אני אעזר בציטוט מספרו של אורון אופק "אמנות הריפוי בתזונה סינית" היא יאנגית. "הטעם החריף גורם להרחבה, פיזור והנעה. הוא ממריץ עיכול, מפזר ליחה ולחות. משמש לטיפול בהתקררות באמצעות ההזעה המסייעת לסלק אל מחוץ לגוף מחולל מחלה חיצוני". כולנו מכירים את ההמלצה לאכול שום כשחולים, או בצל שהושרה בדבש. בנוסף, האינדיאנים נוהגים לפזר פלפל שחור מעל גרב (ומעל זה לגרוב גרב נוספת) במקרים של הצטננות. כשאני מצוננת, מרק חם וחריף מפסיק את הדליפה מהאף כמו קסם. מכאן אפשר להבין קצת את הקשר בין הטעם החריף לריאות (ששייכות כאמור לאלמנט המתכת). הטעם החריף מחזק את הריאות, אך בצריכת יתר הוא פוגע בריאות ובעור, וכן עלול לפגוע בקיבה (גורם לחום בקיבה) ובמעיים (שלשולים וצריבה). חוץ מהתקררות, מתי עוד כדאי לאכול חריף? במזרח אסיה שואפים לאיזון אנרגטי של המזון, כלומר לאיזון בין היין והיאנג. מכאן שאם החריף הוגדר כבעל איכות יאנגית, מומלץ לצרוך אותו כאשר אנו אוכלים מאכלים בעלי איכות יינית, כלומר איכות קרה שעלולה לגרום לליחה. היפנים אוכלים את הסושי (מאכל ייני וקר) עם ג'ינג'ר ווסאבי. אכילת סושי בלעדיהם עלולה לגרום לבעיות עיכול. בצ''נגדו יש הרבה תבשילי טופו שכמעט תמיד מלווים בהרבה תבלינים מאוד חריפים. הטופו גם הוא נחשב לבעל איכות יינית וקרה. אורון אופק ממליץ בספרו על תיבול גבינות (שוב, מאכל קר ויוצר ליחה) בבצל ירוק, שום ופפריקה. עוד מהספר: "טעמים חריפים מאוד כשום ופלפל חריף משמידים פרזיטים במערכת העיכול. "בעולם המערבי נצרך הטעם החריף לעיתים בצורת אלכוהול. שימוש מוגזם באלכוהול גורם נזק לכבד, למוח ולאיברים נוספים... "הטעם החריף ממריץ את הדם, משפר סירקולציה ומפזר חסימות בכלי הדם. הוא נחשב כמתאים לעונות האביב והקיץ, ומתאים במיוחד לאנשים הסובלים מהצטברויות של ליחה ולחות, עודף משקל, כבדות ועצלות".
 

freearth10

New member
../images/Emo51.gifעל התשובה

היא עשתה קצת סדר והבהירה דברים שנראו קודם עמומים.
מאיה
 

uri_a

New member
והכל בגלל בעיה קטנה בתרגום ../images/Emo132.gif

כל ההתיחסות הסינית לטעמים היא התיחסות לאנרגיה המורגשת בפה ובגוף ולאפקט שאנרגיה זו יוצרת זה לא בדיוק טעם זו אנרגיה הרי ברפואת הצמחים הסינית יש גם את "חסר הטעם" שהוא טעם לכל דבר והאנרגטיקה שלו היא משתנת, ואותו "חסר טעם" יכול להופיע באותו צמח עם הטעם המתוק למשל - אז לצמח יש טעם או אין טעם???? לא זה ולא זה - יש לא אנרגטיקה מתוקה וחסרת טעם כאחד. אבל אין כל כך איך לתרגם את זה ל"מערבית" אז משתמשים במונח הפשוט "טעם", בדיוק כמו ש"צמחים" סיניים הם לאו דווקא צמחים, ועוד כמה הפשטות כתוצאה מתרגום אחד הטעמים האנרגטיים ביותר הוא החריף - טעם שגם מבחינה מערבית הוא "אנרגיה" ולא טעם פר-סה שששששששששששש........ לא צריך לריב
 

freearth10

New member
../images/Emo51.gif על הארה

אני מבינה שגם צבע אין לו ממש. יש עוד תחומים בהם אלמנט המתכת נחשב לפחות מוחשי, משאר האלמנטים?
מאיה
 
למה אין צבע? הצבע הלבן

עד לאחרונה כלות בסין לא היו לובשות לבן (צבע האבל. מתכת מתייחס גם לכך) אלא אדום (הצבע של אלמנט האש). אלמנט המתכת הוא אולי האלמנט הכי מוחשי, מכיוון שחלק ממנו הוא ה-PO, אותו חלק של הנשמה שנשאר עם הגוף גם לאחר המוות (בעוד שאר האספקטים של הנשמה נפרדים מהגוף). עם זאת, זה האלמנט שמקושר גם לאינטואיציה...
 

freearth10

New member
לבן הוא לא ממש צבע

הוא מכיל בתוכו את אנרגיית כל הצבעים, לכן ברור הקשר שלו אל האינטואיציה שהיא לא מידע שאפשר למדוד אותו, אבל זה מידע שמאוד מחובר לגופנפש שלנו ברמה שהיא גבוהה יותר מהרמה הפיזית. לכן זה גם התחבר לי לטעם שאין לו מקום ספציפי בפה ובכל זאת קיים שם.
מאיה
 

0 אור 0

New member
האם כל האמת אצלך?

אתה מפרש את כל הדברים שקורים על פי היבטיהם הפיזיים ולפי שיטתך, מאיה משלבת אמנם את הפיזי עם הרוחני, אך נוטה לתת דגש לפן הרוחני של הדברים, ומי קבע שדוקא שיטתך היא הצודקת ולא שיטתה של מאיה? דוקא אתה כדוגל בהסתמכות על מחקרים יכול למצוא שפע אדיר של מחקרים אשר מוכחים כי לפן הרוחני השפעה מהותית על בריאותו של האדם, וכי אנשים אשר מבינים את המשמעויות הנלוות של תופעות יכולים למצוא משם את הכח והדרך לריפוי. מדוע אתה מתעלם ומוחק כך באחת את כל הידע והתובנות של אחרים? אני יכולה להעיד על עצמי שלמדתי רבות ממשתתפי הפורום כולם, אך בפרט מאיה תמיד נותנת מבט נוסף ושונה ויחודי על משהו כאילו מובן מאליו, והפרשנות שלה מעניקה לי מימד נוסף אין כאן דיאגנוזה ולא רישום תרופות , אלא מבט אחר ותובנות אחרות - ועל כן לא ברורה ההשתלחות שלך אני מקווה שתמצא בעצמך את העוז להודות בטעותך ולהתנצל
 

hal767

New member
הלכת רחוק מידי

האם טענתי שכל האמת אצלי? היה מעניין לקרא את תגובתך אם היא הייתה קובעת דיאגנוזה עלייך ועל נפשך הרוחנית באופן גלוי באינטרנט. לא שמעת על אתיקה מקצועית של מטפלים?
 
למעלה