קשה זאת אומרת אפשר
New member
"הטיפוס"
רגשות גואים, בקול המית גלים. שאיפות מתנשאים, כאופק ימים. קשרים נרקמים, כטיפות מלוחים..וטביעות בחול כרגלי צעדת ילדים.. אך בסוף..כמשברי גלים אלי חוף מתנפצים. חלומות נשברים ולבבות רסיסים. דמעות מלוחים ועיניים מצועפים.. טובעים בים כאבים...צפים בסערות החיים.. והאדם עומד בודד מחפש להתעודד. מוחו חופר כיתד, מחפש תשובות ממלך ועד. ובפיו השאלה - למה?? התשובה: היה היה בקצה הכפר עץ קטן שגדל בשולי העפר, הוא התנדנד עם כל משב, סח לכל מי שעליו ישב. בדו שיח הוא פתח, דאג ממנו איש לא יברח. בכה המסכן ויבב: "הלב שלי רעד כואב, עלה אחד אותי מכסה מתי כבר אשמש למחסה? הן מול עצם גבוהים עליהם עלים ארוכים ירוקים" ענתה הרוח הסבירה לקטנטן: "עוד להרבה תהיה למשען" הוא התנחם, הדמעה מחה מהיום אהיה בשמחה! אך השלווה, מהר הופרה לא התאושש מהמאורע. "מה רבים הם שורשי מספיר לי שתים אולי. משקיעים אותי בתור האדמה, מקשים עלי בכל תזוזה לתופעה אין כל גבול ממני אין יבול. לא שייך כך להמשיך עד כמה אפשר להציק עדיף אני חושב המקום מהר אני עוזב אלך לפרוח במרומי הכרמל שם ודאי לא אהיה קמל". שמע עובר אורח שהוא רוצה לברוח, הוא לחש לו בעדינות הסביר לו במתינות: "דווקא כאן בכפר שבשפלה השמש אותך מבשילה לא תוכל לעמוד בכפור, לא תחזיק מעמד בקור". כך עברה לה יותר משנה העץ בינתיים השתנה. פרחים עליו לבלבו ענפיו התארכו התרבו והנה סוף כל סוף צמחו עליו לבסוף פירות רבים משובחים מלאי מיץ מבורכים הדאגה מליבו כמעט הוסרה כשראה שרק לו כל השררה אך שוב נמוג ליבו כשהמסור עמד לצידו, מענפיו החל גוזם ואין לו מנחם. אך עליו הוא קוצץ בענפיו מנתץ בפקודה! צעק, העץ: "מדוע אתה לי לרועץ מה טוב היה לי כך עזוב אותי הוא נאנח". המסור רק הצטחק תוך כדי שהענף דוחק: "אם אתן לך כך לגדול לעולם לא תהיה גדול, זה מסורת מדור לדור שעץ חייבים לזמור, שיוכל להיות איתן שימשיך להיות נאמן אחרת פרי לא יוכל לתת אתה תלך ותתמוטט". לשיחה בדממה הקשיבו עצים שלושה המבוגר שבחבורה הוסיף ואמר בענווה: "דע לך עץ יקירי! אתה כמו כל עץ טיפוסי מחכה להגיע מיד לשיא שואל: מדוע כך בראני בוראי אולי אחרת טוב בעבורי!?" השני אז הביא דעתו: "לכל העץ ובעייתו כל אחד והטיפוס שלו ודווקא בטיפוסו יצליח טיפוסו!" הצעיר שבקבוצת העצים הכריז בקול ולא הגזים: "ענפים סוררים ננסר אף אם נראה כי העץ כך מתקצר, גם אם זה מכאיב טיפוסך ילך ויעצים". "תודה" העץ להם לחש "בזכותכם אהיה תמיד כחדש". בברכת: "שנמשיך להצליח לטפס עם טיפוסינו כי הטיפוס תלוי בטיפוס".
רגשות גואים, בקול המית גלים. שאיפות מתנשאים, כאופק ימים. קשרים נרקמים, כטיפות מלוחים..וטביעות בחול כרגלי צעדת ילדים.. אך בסוף..כמשברי גלים אלי חוף מתנפצים. חלומות נשברים ולבבות רסיסים. דמעות מלוחים ועיניים מצועפים.. טובעים בים כאבים...צפים בסערות החיים.. והאדם עומד בודד מחפש להתעודד. מוחו חופר כיתד, מחפש תשובות ממלך ועד. ובפיו השאלה - למה?? התשובה: היה היה בקצה הכפר עץ קטן שגדל בשולי העפר, הוא התנדנד עם כל משב, סח לכל מי שעליו ישב. בדו שיח הוא פתח, דאג ממנו איש לא יברח. בכה המסכן ויבב: "הלב שלי רעד כואב, עלה אחד אותי מכסה מתי כבר אשמש למחסה? הן מול עצם גבוהים עליהם עלים ארוכים ירוקים" ענתה הרוח הסבירה לקטנטן: "עוד להרבה תהיה למשען" הוא התנחם, הדמעה מחה מהיום אהיה בשמחה! אך השלווה, מהר הופרה לא התאושש מהמאורע. "מה רבים הם שורשי מספיר לי שתים אולי. משקיעים אותי בתור האדמה, מקשים עלי בכל תזוזה לתופעה אין כל גבול ממני אין יבול. לא שייך כך להמשיך עד כמה אפשר להציק עדיף אני חושב המקום מהר אני עוזב אלך לפרוח במרומי הכרמל שם ודאי לא אהיה קמל". שמע עובר אורח שהוא רוצה לברוח, הוא לחש לו בעדינות הסביר לו במתינות: "דווקא כאן בכפר שבשפלה השמש אותך מבשילה לא תוכל לעמוד בכפור, לא תחזיק מעמד בקור". כך עברה לה יותר משנה העץ בינתיים השתנה. פרחים עליו לבלבו ענפיו התארכו התרבו והנה סוף כל סוף צמחו עליו לבסוף פירות רבים משובחים מלאי מיץ מבורכים הדאגה מליבו כמעט הוסרה כשראה שרק לו כל השררה אך שוב נמוג ליבו כשהמסור עמד לצידו, מענפיו החל גוזם ואין לו מנחם. אך עליו הוא קוצץ בענפיו מנתץ בפקודה! צעק, העץ: "מדוע אתה לי לרועץ מה טוב היה לי כך עזוב אותי הוא נאנח". המסור רק הצטחק תוך כדי שהענף דוחק: "אם אתן לך כך לגדול לעולם לא תהיה גדול, זה מסורת מדור לדור שעץ חייבים לזמור, שיוכל להיות איתן שימשיך להיות נאמן אחרת פרי לא יוכל לתת אתה תלך ותתמוטט". לשיחה בדממה הקשיבו עצים שלושה המבוגר שבחבורה הוסיף ואמר בענווה: "דע לך עץ יקירי! אתה כמו כל עץ טיפוסי מחכה להגיע מיד לשיא שואל: מדוע כך בראני בוראי אולי אחרת טוב בעבורי!?" השני אז הביא דעתו: "לכל העץ ובעייתו כל אחד והטיפוס שלו ודווקא בטיפוסו יצליח טיפוסו!" הצעיר שבקבוצת העצים הכריז בקול ולא הגזים: "ענפים סוררים ננסר אף אם נראה כי העץ כך מתקצר, גם אם זה מכאיב טיפוסך ילך ויעצים". "תודה" העץ להם לחש "בזכותכם אהיה תמיד כחדש". בברכת: "שנמשיך להצליח לטפס עם טיפוסינו כי הטיפוס תלוי בטיפוס".