פרפר חסר כנף
New member
הטיפול שלי..
אני מעל שבוע לא רשמתי בשום פורום,
וזאת כי אני לא מרגישה צורך יותר,
פעם הייתי ישנה במשך שעתיים בלילה וגם השעתיים האלה היו לא רצופות,
כל דבר היה עושה לי מחשבות טורדניות אובדניות,
והיום שלי היה מלא בחרדות,עד כדי כך שהמנהלת שלי בעבודה,
רצתה לפטר אותי,הייתי מעשנת בלי הפסקה,
ומציפה את כל האנשים שהיו סביבי ואת הפורום,בכאב והסבל שלי,
הייתי מטופלת מגיל 16,ועברתי 6-7 מטפלות בשנתיים שלא הצליחו לעזור לי,
למה?!אני לא יודעת,שיתפתי איתם פעולה,ועזרתי להם לעזור לי,
כללו גם עובדים סוציאליים פסיכולוגים ופסיכיאטרים,שעד שלא לקחתי כדורים הם לא רצו לראות אותי,
לבסוף נעצרתי בעו"ס שיש לי עכשיו,אני איתה אוטוטו שנה בטיפול,
אבל משום מה,אני מרגישה נבעלת יותר ויותר,למרות שהיא איתי,
אני לא מרגישה שהתחלתי טיפול,
לפני חודשיים המצב ירד לתהום,וחשבתי שעוד שניה אני הולכת להתאבד,
בדיוק בזמן שפגעתי בעצמי,והייתי מלאה שריטות ודם,
ושניה לפני שפרסתי כנפיים לעוף מהחלון,
מישהו הציע לי עזרה,ואמר:רק אם את רוצה לעזור לעצמך-יהיה אפשר לעזור לך,
וזה לא משנה אם את מאמינה בטיפול או לא.
אני כל החיים נלחמתי על החיים שלי,שיהיה לי טוב,
ועכשיו איבדתי הכל,אז אמרתי,מה אכפת לי לנסות!?
חשבתי שזה צחוק,ואמרתי לעצמי איך הוא יכול לעזור לי אם אחרים לא יכולים?
בדיוק מתחילת חודש שעבר,ועד סוף חודש שעבר,
חשבתי שזה לא אמיתי,לרגע נעצרתי ואמרתי לעצמי,
איפה כל נידודי והפרעות השינה שהיו לי?
איפה ההקאות והחרדות שנשמו אותי?
איפה נעלם הרצון לפצוע בעצמי ולעשן?
איפה כל המחשבות על המוות,וסוף החיים?
ויותר מזה,הרי לא רשמתי בפורום שאני תמיד רגילה לרשום,(תמיכה ביצירה)
תמיד רציתי להרגיש שזה לא חלק ממני,כל הכאבים והסבל,
ועכשיו זה מרפה,זה הולך ממני,כאליו לא היה שלי,לאט לאט,אני בוודאות יכולה לומר,
אני מרגישה טוב,טוב כזה שבאלי לבכות,
טוב כזה שבחיים לא חשבתי שאפשר לתקן אותי,
אני ישנה לילה שלם,בלי לקום אף לא פעם אחת,אני מעשנת הרבה,הרבה פחות ממה שהייתי רגילה,
מחשבות על מוות?!כאילו נמחקו,הפציעה העצמית ירדה,זאת הרגשה מעולה,ובזמן כ"כ קצר,
זה לא יאומן-עד שלא ינסו את זה,כמו כל דבר אחר בחיים ובעולם,עד שלא ניסיתה,אתה לא יודע,
ואם הטיפול לא עזר?זה כיוון שלא באמת רציתה אותו.כמו כל דבר אחר,
אין דבר העומד בפני הרצון...- זה משפט שמוכיח הרבה,וכמאט הכל.
והיו מקרים יותר קשים שהוא טיפול בהם,
זה טיפול אלטרנטיבי וטבעי לגמרי,בלי כל הכדורים המגעילים האלה,שרק הורסים את הגוף יותר ויותר
אני ממליצה על הטיפול הזה,רק לאנשים,
שבאמת רוצים לחיות טוב,רק לאלה שרוצים לעזור לעצמם,
ומי שלא רוצה?ואין שום סיבה שתצדיק את זה,
שילך לאכול כדורים אצל הפסיכים,(פסיכיאטרים\פסיכולוגים)
היתה תקופה מאוד ארוכה שאהבתי ובטחתי בהם,אבל כאן זה נגמר.
כל מטפל שהוא עו"ס,פסיכולוג או פסיכיאטר,לא יוכל להוביל אדם
לחידוש לכל החיים,כמו הטיפול הזה,
הרי מתישהו הכל צף מהטיפול עם הפסיכולוג ומה?לקחת כדורים עד סוף החיים?
כי הרי אסור להפסיק טיפול תרופתי באמצע,הלא כך?
אני לא באה חלילה להתווכח או לריב איתכם על מה שרשמתי,
אני מביאה לכם עובדות!מעצמי , ומניסיון אישי ושל הסובבים אותי,
שחיים איתי על כדורים,וחלילה יום אחד הם לא יקחו כדור שצריך,
הם התמוטטו,לא רק נפשית,אלא פיזית.
אם מישהו כ-ן רוצה שינוי,ועזרה,שישלח לי מסר,ואשמח לעזור לו.
בהצלחה
אני מעל שבוע לא רשמתי בשום פורום,
וזאת כי אני לא מרגישה צורך יותר,
פעם הייתי ישנה במשך שעתיים בלילה וגם השעתיים האלה היו לא רצופות,
כל דבר היה עושה לי מחשבות טורדניות אובדניות,
והיום שלי היה מלא בחרדות,עד כדי כך שהמנהלת שלי בעבודה,
רצתה לפטר אותי,הייתי מעשנת בלי הפסקה,
ומציפה את כל האנשים שהיו סביבי ואת הפורום,בכאב והסבל שלי,
הייתי מטופלת מגיל 16,ועברתי 6-7 מטפלות בשנתיים שלא הצליחו לעזור לי,
למה?!אני לא יודעת,שיתפתי איתם פעולה,ועזרתי להם לעזור לי,
כללו גם עובדים סוציאליים פסיכולוגים ופסיכיאטרים,שעד שלא לקחתי כדורים הם לא רצו לראות אותי,
לבסוף נעצרתי בעו"ס שיש לי עכשיו,אני איתה אוטוטו שנה בטיפול,
אבל משום מה,אני מרגישה נבעלת יותר ויותר,למרות שהיא איתי,
אני לא מרגישה שהתחלתי טיפול,
לפני חודשיים המצב ירד לתהום,וחשבתי שעוד שניה אני הולכת להתאבד,
בדיוק בזמן שפגעתי בעצמי,והייתי מלאה שריטות ודם,
ושניה לפני שפרסתי כנפיים לעוף מהחלון,
מישהו הציע לי עזרה,ואמר:רק אם את רוצה לעזור לעצמך-יהיה אפשר לעזור לך,
וזה לא משנה אם את מאמינה בטיפול או לא.
אני כל החיים נלחמתי על החיים שלי,שיהיה לי טוב,
ועכשיו איבדתי הכל,אז אמרתי,מה אכפת לי לנסות!?
חשבתי שזה צחוק,ואמרתי לעצמי איך הוא יכול לעזור לי אם אחרים לא יכולים?
בדיוק מתחילת חודש שעבר,ועד סוף חודש שעבר,
חשבתי שזה לא אמיתי,לרגע נעצרתי ואמרתי לעצמי,
איפה כל נידודי והפרעות השינה שהיו לי?
איפה ההקאות והחרדות שנשמו אותי?
איפה נעלם הרצון לפצוע בעצמי ולעשן?
איפה כל המחשבות על המוות,וסוף החיים?
ויותר מזה,הרי לא רשמתי בפורום שאני תמיד רגילה לרשום,(תמיכה ביצירה)
תמיד רציתי להרגיש שזה לא חלק ממני,כל הכאבים והסבל,
ועכשיו זה מרפה,זה הולך ממני,כאליו לא היה שלי,לאט לאט,אני בוודאות יכולה לומר,
אני מרגישה טוב,טוב כזה שבאלי לבכות,
טוב כזה שבחיים לא חשבתי שאפשר לתקן אותי,
אני ישנה לילה שלם,בלי לקום אף לא פעם אחת,אני מעשנת הרבה,הרבה פחות ממה שהייתי רגילה,
מחשבות על מוות?!כאילו נמחקו,הפציעה העצמית ירדה,זאת הרגשה מעולה,ובזמן כ"כ קצר,
זה לא יאומן-עד שלא ינסו את זה,כמו כל דבר אחר בחיים ובעולם,עד שלא ניסיתה,אתה לא יודע,
ואם הטיפול לא עזר?זה כיוון שלא באמת רציתה אותו.כמו כל דבר אחר,
אין דבר העומד בפני הרצון...- זה משפט שמוכיח הרבה,וכמאט הכל.
והיו מקרים יותר קשים שהוא טיפול בהם,
זה טיפול אלטרנטיבי וטבעי לגמרי,בלי כל הכדורים המגעילים האלה,שרק הורסים את הגוף יותר ויותר
אני ממליצה על הטיפול הזה,רק לאנשים,
שבאמת רוצים לחיות טוב,רק לאלה שרוצים לעזור לעצמם,
ומי שלא רוצה?ואין שום סיבה שתצדיק את זה,
שילך לאכול כדורים אצל הפסיכים,(פסיכיאטרים\פסיכולוגים)
היתה תקופה מאוד ארוכה שאהבתי ובטחתי בהם,אבל כאן זה נגמר.
כל מטפל שהוא עו"ס,פסיכולוג או פסיכיאטר,לא יוכל להוביל אדם
לחידוש לכל החיים,כמו הטיפול הזה,
הרי מתישהו הכל צף מהטיפול עם הפסיכולוג ומה?לקחת כדורים עד סוף החיים?
כי הרי אסור להפסיק טיפול תרופתי באמצע,הלא כך?
אני לא באה חלילה להתווכח או לריב איתכם על מה שרשמתי,
אני מביאה לכם עובדות!מעצמי , ומניסיון אישי ושל הסובבים אותי,
שחיים איתי על כדורים,וחלילה יום אחד הם לא יקחו כדור שצריך,
הם התמוטטו,לא רק נפשית,אלא פיזית.
אם מישהו כ-ן רוצה שינוי,ועזרה,שישלח לי מסר,ואשמח לעזור לו.
בהצלחה
