הטיגריס והעדר

הטיגריס והעדר

במקום רחוק מאוד מכאן, נאמר באפריקה, או בדרום אמריקה או אוסטרליה, כל מקום שהוא רחוק מאוד מכאן, חי לו עדר של תאואים. העדר חי לו בסדר, לא באושר גדול, לא בעושר גדול אבל בסדר, גידלו ילדים הקימו משפחות... בפאתי העדר הסתובב לו טיגריס אימתני, הטיגריס חי שנים בפאתי העדר... וכל הזמן התלונן שהעדר אוכל לו את העשב, זה שטיגריס לא אוכל עשב הוא כנראה שכח... הטיגריס לא רק התלונן, מידי פעם הוא היה תוקף את העדר וטורף איזה תאו קטן,אחד חלוש שלא היה מספיק ערני וזריז. וכך היה משביע את רעבונו. הטיגריס היה רוצה לתקוף יותר אבל הוא ידע שכשהוא מרגיז את העדר יותר מידי אז קמים כמה תאואים גדולים יותר ומתחילים להתנפל עליו ולכן היה נאלץ לטרוף בודדים, כאילו מהשוליים, על מנת לא להרגיז את רוב העדר. ולרוב העדר האמת שזה לא כל כך נגע, ידעו שהטיגריס צריך לקבל את המנה שלו וזה היה מרגיע אותו לכמה ימים וכך אמרו כולם: בשביל שקט לכמה ימים שווה לנו לתת לו את מנת הבשר... כשעברו השנים פיתח לו הטיגריס טכניקה מיוחדת לטרוף, והוא החל לטרוף גם שניים ביום ואפילו הגיעו ימים שגם שלושה ביום. העדר כבר התרגל לטורף הזה כך שהתוספת של הטרף שהטיגריס טרף לא הפריע לו כל כך – כולם אמרו - כל עוד שזה לא נוגע לי או למשפחתי שווה לי לקנות את השקט הזה... אבל כמובן שכולם התפללו שזה לא יהיה קרוב אליהם. וכך חי לו העדר בשלום ובשלווה... עד עצם היום הזה?
 
למעלה