הטור השבועי

הטור השבועי

כמו שסיכמתי עם ניר, אני אעלה את הטור בפורום, מחולק לפי נושאים, ומאוחר יותר גם בבלוג. אתם כמובן מוזמנים להגיב ולתקן.
 
שיאי העונה (הצעירה)

השבוע הראשון היה חלש למדי, אבל כמה שחקנים דאגו לעדכן את השיאים, ולדעתי חלקם כבר ישארו עונה שלמה. ח"ח מגיע אמארה סטודאמייר, שנכנס לרגע לטבלה עם הופעה מדהימה מול אינדיאנה, 49 נקודות, 15 קליעות עונשין, 5 חטיפות. 17 סלי שדה, כולם שיאים באותו רגע, רובם לא החזיקו מעמד עד סוף היום. נקודות – 55 – טוני פארקר, 05-11-08, סאן אנטוניו נגד מיניסוטה (2 הארכות). ריבאונדים –22 – אנדריאס ביינדרינש, 03-11-08, גולדן סטייט מול ממפיס. התקפה- 9 – סמואל דלאמברט, 29-10-08, פילדלפיה נגד טורנטו. -9 - אנדריאס ביינדרינש, 03-11-08, גולדן סטייט מול ממפיס. הגנה- 14 –טרוי מרפי, 29-10-08, אינדיאנה נגד דטרויט. 14 – מארק גאסול, 03-11-08, גולדן סטייט מול ממפיס. אסיסטים- 15 - כריס פול, 1-11-08, ניו אורלינס נגד קליבלנד. זריקות עונשין- 24 – דווין האריס, 06-11-08, דטרויט נגד ניו ג'רזי סלי עונשין- 20 - דווין האריס, 06-11-08, דטרויט נגד ניו ג'רזי זריקות שדה- 36 - טוני פארקר, 05-11-08, סאן אנטוניו נגד מיניסוטה (2 הארכות). סלי שדה- 22 - טוני פארקר, 05-11-08, סאן אנטוניו נגד מיניסוטה (2 הארכות). שלשות- 6 – אל הארינגטון,31-10-08, גולדן סטייט נגד טורנטו 6 – ראג'ה בל, 04-11-08, פיניקס נגד ניו ג'רזי. 6 – ג'ייסון קיד, 06-11-08, דאלאס נגד דנבר. 6 – פג'ה סטוייאקוביץ' , 06-11-08, ניו אורלינס נגד שארלוט. חסימות- 7 – קנדריק פרקינס, 06-11-08, מילווקי נגד בוסטון. חטיפות- 9 – מריו צ'אלמרס, 05-11-08, פילדלפיה נגד מיאמי. איבודים (שיא שלילי)- 7 – סטיב נאש,30-10-08, פיניקס נגד ניו אורלינס. אנחנו עוד מחכים לטריפל דאבל הראשון של העונה, בינתיים קיד ווייד הכי קרובים, כשמגיעים למרחק אסיסט אחד מטריפל דאבל, 22 נקודות, 10 ריבאונדים, ו9 אסיסטים לקיד מול דנבר, 33 נקודות, 10 ריבאונדים ו9 אסיסטים לוייד מול סאן אנטוניו.
 

OrEl74

Well-known member
מנהל
CP3 שובר שיא ישן נושן

כריס פול נכנס הלילה להיסטוריה כשחקן הראשון שפותח את העונה עם 6 משחקים רצופים בהם הוא מסיים עם 10 אס' ומעלה. הרצף הקודם עמד על 5 והוא שייך לאוסקר רוברטסון, אי שם בשנות השבעים העליזות. האמת שנורא מוזר לי ששחקנים כמו מג'יק, סטוקטון וקיד לא פתחו עונה עם רצף יותר ארוף של משחקים עם 10+ אס' אבל לך תתווכח עם ההיסטוריה
 

DDN

New member
ההיסטוריה טועה!

הנה, התווכחתי. מה זה נתן לי? טוב שלא אמרת לי לקפוץ מהגג.
 

OrEl74

Well-known member
מנהל
אם הייתי יודע

שיש אנשים שעושים מה שאני אומר, מזמן הייתי שולח כמה אנשים לקפוץ מהגג
 

ikrmr

New member
השאלה האם משיהו ישבור שיא אחר שלו?

בס"ד השאלה האם מישהו ישבור את שיא טריפל הדאבלים של רוברטסון העומד על 181? אחריו בחמישייה המובילה מג'יק עם 138, קיד עם 100, וילט עם 78, ובירד עם 69 (כולל 10 בפלייאוף - מקום 3. לגבי האחרים, איני יודע אם המספרים הם רק של העונה הרגילה או כולל פלייאוף. הייתי שמח אם מישהו יוכל לענות לי על כך.
 

ikrmr

New member
שיא של רוברטסון שהשאלה אם בכלל יהיה דומה לו

בס"ד השאלה אם מישהו יעשה טריפל דאבל בממוצע לעונה שלמה כמו שעשה אוסקאר: בעונת 62/61 הוא ממוצעיו היו: 30.8 נק´ (47.8% מהשדה ו-80.3% מהקו), 12.5 ריב´ ו-11.4 אס´. בשתי העונות הבאות היה קרוב לכך עם 28.3 (51.8% מהשדה ו-81% מהקו), 10.4, 9.5 ו-31.4 (48.3% מהשדה ו-85.3% מהקו), 9.9, 11.0.
 

rapgamer4ever

New member
היציבות הזאת מעוררת התפעלות

לא משנה נצחון או הפסד, הקבוצה קולעת 110 או 80- הוא יתן את ה20+ ו10+ שלו וגם לא יחרוג מזה (השיא הוא 24 נקודות ו-15 אסיסטים). במשחק הטוב ביותר של ההורנטס הוא נתן 20,10 ובהכי גרוע 22,11. כנ"ל האחוזים- הוא מכונה. אין לו ימי קליעה רעים או ענקיים, רק בין בינוניים לטובים מאוד. אגב, מול שארלוט הוא פתח רע והוא עשה במחצית השנייה משהו כמו 15,8. ההסבר שלי לזה הוא שהוא מספק את המספרים האלה בלי להתאמץ בכלל. אתה רואה אותו משחק ונראה כאילו הוא האבא של כל הילדים על המגרש. אם הוא היה רוצה הוא גם היה יכול לתת 25,13 ובאחוזים כמעט זהים- אני משוכנע בכך. הוא עושה פשוט מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה- נראה כאילו שהשומר שלו בכוונה נותן לו לעבור. המשך ישיר ליכולת הפנטסטית שלו משנה שעברה. לדעתי היום הוא השחקן שאם תוציא אותו מהקבוצה אתה תראה את הנפילה הכי גדולה.
 

the mnm factor

New member
כל זה לגמרי נכון

פול נותן את המספרים האלה בקלות מסיבה אחת פשוטה: הוא רואה לטווח רחוק. לא ממש מעניינת אותו שורת הסטיסטיקה שלו. מעניינת אותו השליטה בקצב המשחק- המשחק תמיד הולך כמו שהוא רוצה שהוא ילך והסטיסטיקה כבר באה לבד. חברים- זהו השחקן הטוב בעולם בהפרש אדיר. לטעמי אם יש מישהו צעיר שניתן לחשוב עליו כמישהו שיהיה מהגדולים ביותר זה כריס פול. אני צפיתי רבות ברכז הגדול בהיסטוריה (מג'יק). לכריס פול יש כמה דברים שאפילו לו לא היה.
 

rapgamer4ever

New member
אני נזהר מהצהרות כאלה מפוצצות

מסיבות כאלה ואחרות, אבל גם לי אין ספק שלפול יש משהו שאין לאף שחקן אחר בליגה. רק בן איזה 23 וכבר מרגיש שאתה רואה איזה גודפאדר, משהו שלא דומה לשום דבר אחר. לראות אותו משחק זה חוויה אמיתית, אין שחקן שאני נהנה לראות כמוהו.
 

the mnm factor

New member
"לא חשוב הגיל, העיקר התרגיל..."

ובכדורסל כמה זה נכון... זה בכלל לא משנה בן כמה כריס פול. מה שמשנה זה "התרגיל". מהו התרגיל? יכולותיו ואופן ביצועיו של פול. לפול יש יכולת שלא ראיתי מעולם לשלוט ברגליים שלו ובקצב שבו הוא מכדרר. הוא מסוגל להקפיץ 3-4 פעמים בעשירית השניה ואז לתת הקפצה איטית ולעקוף את השומר שלו או לחילופין להביא את עצמו לכדי מסירה קלה. זו יכולת שלא ראיתי אצל אף שחקן מימי והיא זו שמקנה לפול את המשפט המפוצץ שאמרתי. תראה, תמיד יהיו שחקנים "טובים יותר". שחקנים "גדולים" נמדדים על פי מה שהם השאירו על המשחק- בין אם זה שיא אליפויות או איזה משהו אישי שהיה רק להם (כמו היכולת של בארקלי להתמודד עם שחקנים אדירים ממנו או היכולת של האקים למסור כמו רכז). כריס פול הוא היחיד בNBA (פרט לדאנקן ושאקיל) שיש לו את הדבר המיוחד הזה. וזו היכולת שלו לשלוט בקצב המשחק באופן אסולוטי.
 

rapgamer4ever

New member
לא הבנת, סלח לי (באמת לא היה ברור)

"רק בן איזה 23 וכבר מרגיש שאתה רואה איזה גודפאדר, משהו שלא דומה לשום דבר אחר." אמרתי את זה על עצמי, לא עליך. לא כהתנגדות למה שאמרת, אלא חיזוק. הדיבור בגוף שני לא מכוון אליך אלא לכל מי שרואה אותו כולל אני, בקיצר. ככה אני מרגיש, זה לא בא בתור זלזול לדברים שלך.
 

the mnm factor

New member
../images/Emo13.gif לא חשבתי שאמרת משהו מזלזל

בכלל לא. ניכר מהתגובה שלי שכך חשבתי? מוזר. בכל אופן אני התייחסתי לגיל פשוט כי זה משהו שהרבה אנשים נוטים לשים דגש עליו "וואו, גרנט היל רק בן 23 והוא היורש של ג'ורדן" "קובי היה רק בן 21 כשלקח את האליפות הראשונה שלו"... דברים כאלה. אני לא חושב שזה חשוב כלל. יש המון שחקנים שלא התקדמו מאומה מגיל 23 והאלה ויש שחקנים, כמו בן וואלאס למשל, שדווקא בגילאים מאוחרים יותר פתאום, ובלי הרבה קשר ליכולת שלהם עד כה, פרצו פריצה אדירה. ככה שאני תמהתי בפנייך על כך. אם בכל זאת אתה מרגיש כפי שאתה מרגיש זו זכותך המלאה ואפילו מצוין
 

ikrmr

New member
לגבי סטודמאייר, האם אחוזי הקליעה הם לא שיאים?

בס"ד הוא קלע ב-80.95% מהשדה (21-17) ו-93.75% מהקו (16-15). האם אחוזי הקליעה מהשדה הם לא שיא עונה עד עכשיו, וכמה בתולדות הליגה הגיעו למעל 80% מהשדה ב-20 זריקות ומעלה? האם אחוזי העונשין האלה הם לא שיא עונה עד כה לשחקנים גבוהים, ואולי גם שיא ליגה ב-15 זריקות ומעלה או במעל 15 זריקות?
 
על הטרייד בין דטרויט ודנבר

דטרויט זקוקה לאלן אייברסון. במשחק נגד ניו ג'רזי זה בא לידי ביטוי בצורה הכי טובה. אייברסון הגיע למשחק הראשון במטרה להשתלב, ולתת לשחקנים האחרים להוביל אותו. הוא מסר את הכדור המון. הבעיה היא שבדקות הרעות של דטרויט, הוא קיבל את הכדור מייד בחזרה, כאילו אומרים לו זו הקבוצה שלך עכשיו, תביא לנו את הנצחון וככה נראה שברבע הרביעי, אייברסון מכדרר לצד אחד, מוסר, מקבל בחזרה, מכדרר לצד שני, מוסר, מקבל בחזרה, וכן הלאה וכן הלאה, עד להגעה למצב זריקה רע. זה לא מפתיע שזה בא מדטרויט. לדטרויט יש נטיה לבנות יתרון, להיות פייבוריטית, ופתאום לחטוף משום מקום. בין אם זה במשחק, או בסדרת פלייאוף. מיאמי וקליבלנד נצלו את זה, והמשחק מול ניו ג'רזי התפתח בצורה דומה. 13 נקודות יתרון בסוף הרבע הראשון, והמשחק הפך מאוד אדיש, כאילו כבר נגמר. אלא שניו ג'רזי התקרבה מאוד בתוך האדישות הזאת, ורבע שלישי גדול של דווין האריס והשופטים, ורבע רביעי שכולו מלחמה של קארטר ובון, נתן לה את הנצחון, בעוד דטרויט נשארת בתוך האדישות שלה, וברגעים המכריעים נראית אובדת עיצות. בדיוק בשביל זה הביאו את אייברסון. ליצור נקודות, ליצור מצבי קליעה, ללכת לקו. ואייברסון לרגעים ניסה להיות צ'ונסי. להכניס את כולם למשחק, למסור, לא לקחת זריקות רעות. בדיוק בגלל זה דטרויט הפסידה. באותם דקות, השחקנים האחרים נראו בהלם, והיא הייתה צריכה מישהו שיוציא אותם מההלם הזה. אני מהמר שהרעב של אייברסון יוציא ממנו את הרוע שדטרויט צריכה, ואולי את שאר החברה מהאדישות שלהם. בצד השני, דנבר מנצחת, למרות יום קליעה רע מאוד של צ'ונסי. אבל אם אייברסון ניסה להשתלב, צ'ונסי לקח את המושכות חזק, והודיע לכולם, יש שריף חדש בעיירה. צ'ונסי לא היסס לזרוק, לחדור, ודווקא הוא מיעט למסור לחברים החדשים שלו. בדקות ההכרעה לקח את המשחק על עצמו, עם זריקות מבחוץ וכניסות לסל. וזה ממש לא מה שדנבר צריכה. דנבר עדיין נצחה, למרות צ'ונסי, חלקית בגלל שדאלאס בעטו בדלי. בדקות הטובות של דנבר, מי שהוביל אותה היה אנתוני קארטר, וJR סמית'. קארטר הוא בעיקר מנהל משחק, וככזה דאג לשלוח את הכדור להיכן שצריך. כשננה היה חם, הוא הגיע אליו. כשכרמלו היה חם, הוא קיבל את הכדור. המשחק בדנבר זרם, ונראה שאחרי לכתו של אייברסון השחקנים של דנבר חזרו לרוץ בהתקפה, כי פתאום יש סיכוי לקבל כדור. וזה מה שמצפים מצ'ונסי. שינהל את משחק ההתקפה. לדנבר יש יותר כלים בהתקפה מדטרויט, והם לא צריכים שיצרו עבורם מצבים, כמו שיהיה מישהו שידאג שהכדור יגיע לכולם, שכל השחקנים יהיו מעורבים במשחק, לתת בראש על זריקות לא טובות, ולשמור טוב. צ'ונסי לא צריך לקחת את הזריקה האחרונה, כאן הוא צריך ללכת צעד אחורה ולתת לכרמלו את הכבוד. ובסך הכל, אם כרמלו ואייברסון, זה המון מאותו דבר, מצ'ונסי יש לכרמלו המון מה ללמוד. קשיחות במובן הטוב של המשחק, במובן של תמיד להילחם ולהישאר בתמונה, ולא רק קשיחות במובן של לחטוף מכות ולקום אחר כך. כדורסל חכם, שמביא לזריקות קלות במקום ללכת עם הראש בקיר. במשחק מול דאלאס נראה שצ'ונסי עושה את ההיפך, והוא כמעט הפסיד את המשחק, עם החטאה בזריקה מבחוץ, כניסה פרועה שהסתיימה בכלום, והחטאת זריקת עונשין קריטית. למזלו קיד החטיא זריקת עונשין בצד השני, ובאס איבד כדור, בשתי המקרים דאלאס יכלה להשוות את המשחק. אחר כך כרמלו כבר דאג לסגור את המשחק. בסופו של דבר, יום לא אופייני לשני השחקנים. אם רק היו מי שהם בדרך כלל, אייברסון סקורר חסר אחריות, וצ'ונסי מנהיג אחראי, ולא להיפך, שתי הקבוצות היו יוצאות עם נצחונות קלים על יריבותיהם. בהמשך אני מאמין שזה כבר יתיישר.
 

rapgamer4ever

New member
לגבי ה"אופייני"

עם הכל ולמרות הכל (צ'ונסי החטיא המון, אייברסון מסר)- זה לא נראה לי מקרי שההפסד הראשון של דטרויט הגיע במשחק הראשון של אייברסון, גם מצד שני אני לא מופתע שדנבר ניצחה למרות המשחק הלא טוב של בילאפס. אני לא אתפלא לראות את המאזן של דטרויט יורד אפילו משמעותית למרות מספרים טובים של אייברסון, אני גם לא אתפלא לראות את המאזן של דנבר עולה למרות מספרים בינוניים של צ'ונסי.
 

the mnm factor

New member
אתה אומר דברים מאוד נכונים לגביי איברסון

מאוד נכונים. אבל זו בדיוק הולכת להיות הבעיה של דטרויט. אייברסון ינסה להתחבר לדטרויט וינסה להיות צ'אנסי. הוא ינסה למסור וינסה לא לקחת את הקבוצה עליו אבל אז הוא פשוט ישתלב בתוך הפיסטונס- הם ימשיכו להיות אדישים, לאבד יתרון ולהראות מתים חלקים גדולים מהזמן. מאידך אם הוא כן יקח עליו את הקבוצה הקבוצה לא תתערבב יפה והיא תראה דומה מאוד לנאגטס של השנים שעברו- רק אפורה הרבה יותר ומתוסכלת הרבה בדיוק בגלל העובדה שזו קבוצה קבוצתית. אז מה הבעיה? הבעיה היא שאלן אייברסון יקבע. הוא יצטרך לדעת מתי כן להיות קבוצתי ומתי דווקא לקחת את המשחק עליו. כל העונה הזו, כל הקבוצה הזו וכל המועדון הזה תלוי כרגע בקבלת ההחלטות של התשובה. התשובה הוא זה שיחליט אם הוא בוגר מספיק כדי לדעת מתי להבדיל בין המצבים: מתי להשתלב בתוך הפיסטונס ומתי הפיסטונס צריכים להשתלב בו. אישית, אני לא סומך עליו בתור אחד שיצליח לעשות את ההפרדה. לטעמי אם הוא יצליח הפיסטונס היא המועמדת הראשית לאליפות השנה לצד הלייקרס.
 
ושתיים נוספות שהפתיעו אותי

ניו ג'רזי הפתיעו לטובה. בציפיות לפני העונה, חשבתי שהשנה נקבל וינס קרטר אדיש, קרטר שיקבל את המשכורת בסוף החודש, וכל השאר לא נורא. במקום זה, קרטר מגלה צד חדש בקריירת הכדורסל שלו, קרטר מנהיג את הנטס. הזה נכון שדווין האריס הוביל את הנטס בנצחון על דטרויט, אבל מי שהנהיג את הנטס היה לא אחר מאשר וינסנטי. הבחור לקח את הזריקות המכריעות, ולא התרחק מהם, וגם אחרי שיצא ב6 עבירות, המשיך להנהיג את הקבוצה מהספסל, כשהוא מעודד, ומחלק הוראות לצעירים. אם יש תמונה שאני אזכור מהמשחק הזה, היא תהיה של וינסנטי בעמודה שפופה על הקווים, במתח לקראת סוף המשחק. אני לא מאוהדי דווין האריס, ואני חושב שמנפחים אותו יותר מדי. הוא לא מוסר מספיק טוב בשביל רכז, ולא קולע מספיק טוב בשביל גארד, אבל אתמול הוא בהחלט קרא את חוקי המשחק. כאשר השופטים התחילו לשרוק, האריס יצר את המגע בכל מהלך, והלך לקו העונשין פעם אחר פעם, משם הוא קולע באחוזים גבוהים. באחד המהלכים, במתפרצת נכנס לסל והועף על הרצפה, הרגל שלו פגעה בסל, והוא נפגע בקרסול. האריס לא ויתר והמשיך לשחק, כיוון שידע שאם יצא והקרסול יתקרר, הוא כבר לא יחזור. מעורר הארכה במשחק שאמור לשנות כלום עבור קבוצה בדרך לשום מקום. שחקן שלישי שאני רוצה לציין הוא ג'וש בון. בון מתפתח להיות סנטר טוב בליגה, כשהדבר הבא שהוא צריך לעבוד עליו הוא יציבות והמנעות מעבירות. יש לו חוש מעולה לריבאונד התקפה, והתמונה שלו רץ ומטביע בחזרה את הריבאונד עוד תופיע בהמון מגרשים. אתמול זה קרה פעמיים. לידם למעשה יש המון צעירים, ולדעתי ניו ג'רזי בכיוון הנכון. דאלאס הפתיעו לרעה. מקבוצה שיש לה את אחד הרכזים הטובים בליגה, היית מצפה שתשתמש בו יותר. ולמרות שהיה קרוב לטריפל דאבל אתמול, נראה שהתקפה של דאלאס לא זורמת, ולא הולכת לקיד. מהלכים פשוטים כמו פיק אנד רול שלו עם נוביצקי לא קיימים. גרוע מזה, דאלאס רכה מאוד בפנים, וננה לא התבייש לחגוג על דמפייר\דיופ\באס. אני במקום קרלייל הייתי מחזק את ההגנה, ונותן את המפתחות לקיד בהתקפה. בכל מקרה, במשחק אתמול לדאלאס הייתה ההזדמנות לנצח, או לפחות לקחת אותו להארכה, ופעמיים היא בעטה בדלי. בפעם הראשונה כשקיד החטיא זריקת עונשין שהייתה משווה את המשחק 40 שניות לסוף, ובפעם השני כשדנבר הובילו בשתיים, 16 שניות לסוף, והכדור הגיע לבאס שאיבד אותו. עם נוביצקי וקיד, איך הכדור הולך לבאס? אני חושב שקרלייל הוא ממש לא הפתרון עבור דאלאס, וכמו שזה נראה אתמול, דאלאס הגדולה בדרך לעונה קשה וארוכה, והתפרקות בסופה.
 
למעלה