הטובים לטיס?!

[אימשל2]

הטובים לטיס?!

סופר בחדשות על שני טייסים במסע לפולין, שהזמינו לחדרם בנות מקומיות - כנראה נערות ליווי. משחזרו לארץ הועמדו לדין משמעתי ונשקל המשך שרותם בחיל. ואני לתומי חשבתי שהטובים לטיס. האמנתי שמסלול הכשרה כ"כ קפדני, שמסנן כ"כ הרבה מובחרים בדרך, מוציא בסופו של דבר את העידית. המעשה שהם עשו ירוד ברמה שלא מתאימה לשום חייל בצה"ל בוודאי לא קצין. מה עבר להם בראש, לכל הרוחות? לא הייתי מצליחה לחבר טייסים שאני מכירה, ולא מדובר באחד או שניים, להתנהגות מסוג שכזה. מה זה, התמעטות הדורות? לא קצינים ולא ג'נטלמנים.

 

[mars4]

ומה למדנו ?

גם טייסים לפעמים חרמנים... מה , אם זה היה משהו אחר זה כן היה בסדר?

 

[האילתית 2]

זה חמור ביותר משתי סיבות

א.יצגו את מדינת ישראל. ב.המקום שבו זה נעשה. וחוץ מזה איני יודעת מהם השיקולים לקורס טייס (ובוודאי מי שמסיים אותו),אך אני מקווה שמוסריות היא חלק מהמדדים.כשלו החבר'ה. וחבל.

 

[mars4]

ועל זה נאמר ...

שה

עומד ה

לא עובד!

 

[אימשל2]

כמו שאמרתי, זה לא מתאים לחיילי

צה"ל בכלל ולקצינים בפרט. ועוד יותר לקצינים שאמורים להיות בין המובחרים שבהם. עצוב מאד אם הביקור במחנות ריכוז הופך אותם לחרמנים. וברצינות, כל מה שאמרה האילתית נכון. הם מיצגים את מדינת ישראל באחד המקומות הרגישים ביותר. עצוב מאד, שהעילית שבעילית לא מבינים את המוטל על כתפיהם בהיותם מיצגים את המדינה במסע שכזה. כבת לניצולי שואה, אמא לחיילים, נפגעתי כפליים.

 

[mars4]

אוי... למה מערבבים כאן מין

שאינו מינו.. (תרתי משמע) . קודם כל הם כבר קיבלו את עונשם (שכבו עם פולניות ואפילו שילמו על זה....) דבר שני מה זה קשור לשואה? ואם הם היו עושים את זה עם שבדיות בשבדיה זה כן היה ראוי? הנקודה כאן שהם היו בשליחות רישמית של מדינת ישראל ולכן היו חייבים להתנהג ע"פ קודים מוסריים ואתיים להבדיל מאדם פרטי שיכול לנהוג לפי ראות עינו. מדובר על טעם רע וטעות בשיקול הדעת ותו לא. על זה הם שילמו ב10 ימים בכלא וזה אפילו לא עושה אותם ללא ראויים להמשיך להיות טייסים.

 

[אימשל2]

לא ראוי בשודיה

ובעיני עוד פחות ראוי בפולין. רגישות יתר לנושא כבר אמרנו?! מה לעשות שהסבא של השודית לא היה כקאפו בתוך המחנה או כצופה מחוץ לגדר, כשהאבא שלי עונה. ואם האלתית צודקת, אולי גם הסבא של שני החרמנים היו שם יחד איתו. מה לעשות, מין עם זונות הוא לא קוקה קולה וסיגריות בעיני. מסכימה שלא להסכים איתך.

 

[אמשל מילואימניק טחון]

../images/Emo45.gifאמאשל 2 - מסכימה עם כל מילה

לא אחת מתעוררים דיונים בקרב הורים לתיכוניסטים, האם המתכונת הנוכחית של מסעות לפולין, בכיתה י' או י"א הם אכן נכונים. אני חשבתי תמיד שהגיל הוא צעיר מדי, ולנוכח ההכנה הדלה והבלתי מספקת - עדיף לבטל את כל המסגרת הזאת. לא האמנתי שגם קציני צה"ל (ועוד טייסים), שנבחרו כנראה בקפידה, לייצג את המדינה במקום כזה, כך ינהגו. זה מביש ומבייש, ובעיקר פוגע - במדינה שבה עדיין חיים חלק מן הניצולים. כבת להורים ניצולי שואה - אני נפגעתי מאד בשמם ובשמי. מי שמייצג את צה"ל ומהדינה צריך להיות ללא רבב. על אחת כמה וכמה בפולין ובגרמניה.

 

[פנה קוטה]

אני חושבת שאת מערבבת קצת

דברים שאינם ראויים לעירוב. נכון שבתור מייצגי המדינה הם צריכים להתנהג בקוד התנהגות מסויים. אבל מכאן לקחת את זה למחנות ריכוז ובדיקת שושלת המשפחה של הזונות הפולניות זה קצת מוגזם. אם כך את חושבת אז זה נכון לכמעט כל מדינות אירופה ששיתפו פעולה עם הנאצים. אז עד איפה זה מגיע?

 

[אימשל2]

מבחינתי זה מגיע די רחוק

כן, זה נכון לגבי רב מדינות אירופה ששתפו פעולה. לא הופכת את זה למסע צלב נגד מישהו. גם לא חייה עם תחושת אנטי מתמדת. אבל, לדוגמא: במסגרת העבודה נפגשתי עם משלחת מאוקראינה. הם היו אנשים נחמדים מאד והדינמיקה היתה מצוינת. רק אחרי שהכל נרגע, פתאום לא יכולתי למנוע שהתגנב למוחי המחשבה, שאולי האבא או הסבא של אחד מהם רצח את סבא שלי. את סבי רצחו פרטיזנים אוקראינים... באבא שלי התעלל קשה קאפו פולני... מי שהציל את אבא שלי היה קאפו רוסי... ההונגרים בעיקר עמדו מהצד. המורה של העירה, בזז את כל הרכוש המשפחתי, רק שתי תמונות ואלבום בולים הצליח אבא שלי להוציא ממנו... הכל קצת מעורבב וקשה להתמודדות על בסיס יומיומי. רק ברגעים מאד מסוימים התחושות האלה לובשות צורה ספציפית. כמו כן כף רגלי לא תדרוך על אדמת גרמניה או אוסטריה. לכן קיומינו כאן כ"כ קריטי מבחינתי.

 

[אימשל2]

שהתגנב = שתתגנב

 

[סמדר בנ]

אני מסכימה

בהחלט שישנה התנהגות שאינה הולמת אנשים בשליחות רשמית, לוא דוקא בפולין. זה שזה בפולין עם כל הרגישות של השואה עושה את זה בעייתי עוד יותר. תמיד כתוב בעיתונים על התנהגות בעייתית של תלמידי תיכון במשלחת, על אחת כמה וכמה קצינים בצה"ל. אם הם רוצים לבלות עם נערות ליווי, זו בעייה שלהם, אבל שיעשו את זה על חשבון זמנם הפרטי ולא כשהם נוסעים על חשבון המדינה שלנו כנציגיה.

 

[paulika]

הטובים לטיס, אכן טובים מבחינת

יכולות טכנולוגיות וקוגנטיביות. לאמר שהם גם הטובים ביותר מבחינת איכותם כבני אדם,,, תרשו לי לאמר בצער רב שלא ממש כולם בני אדם נפלאים...

 

[3תיתי]

ואני כל כך מתנגדת לנסיעות הללו

לונה-פארק א-לה- אושוויץ. איש לא חקר (או שמא כן, אבל מסתירים את התוצאות, מחמת פגיעה בתעשיית שואה-טורס?) את הטראומה הנפשית שהנסיעה הזו גורמת. מדוע לפרנס את הפולנים שהרגו את כל משפחתי ומשפחות כה רבות של כולנו? לדעתי, לא סתם יש תגובות כאלה. נוצר לחץ חברתי לא מתון בתיכונים וחובה מוזרה בצה"ל לנסוע לנסיעות הללו. ואני אומרת, די עם הזוועה. ללמוד על השואה? בודאי! וכמה שיותר. לשמוע הרצאות? כן, כן, כן! לשמוע עדויות? יפה שעה אחת קודם. ללכת ל"יד ושם"? בהחלט! ל"לוחמי הגטאות"? מיד! אבל למה לנסוע לשם? לדעתי, לא סתם יש תגובות כאלה למשלחות. זו אינה המשלחת הראשונה שזה מתרחש בה. ויש לכך סיבה.

 

[האילתית 2]

עוצמת החוויה הקשה- רק שם.

תיתי, פעם חשבתי כמוך. אבל דעתי השתנתה עם השנים. אנחנו שולחים כל שנה קבוצות תלמידים לפולין. ראשית התהליך הוא מאוד ארוך. למידה אינטנסיבית על נושא השואה ,מפגשים עם ניצולי שואה, נסיעה להשתלמות ב"יד ושם" ו"גולת הכותרת" היא הנסיעה למחנות. אומר לך כך: לראות את הילדים שחוזרים משם עם העוצמה של החוויות שחוו, שערכו טקס יהודי וישראלי בכל מחנה עם כל הגאווה הלאומית זה משהו שקשה לתאר. הילדים גם עוברים הכנה פסיכולוגית כמובן. אני חושבת שזה עושה להם משהו. זה שונה מלמידה תיאורטית.ויותר מכך ,זה אף שונה מנסיעה פרטית למחנה/ גטו.חוויתי גם וגם,ויש עוצמה שונה בקבוצה הנשלחת מטעם. אז נכון שמידי פעם שומעים על כל מיני תופעות הניתנות לגינוי, אך לעיתים זה נובע מהקושי הנפשי בהם עומדים החבר'ה. בכל זאת הם צעירים.

 

[3תיתי]

אני נגד עוצמת החויה הקשה

וחושבת שזה עלול לפגוע מאד באנשים. אין צורך לעבור ניתוח לב פתוח, כדי להיות מנתח לב, או כדי לחוש אמפטיה לחולים. את ילדינו לא שלחנו ולא נשלח לשם. אני שמחה שבתיכון, בני (כעת החייל שלי) עבר הרצאות ולימוד על השואה, בעת שרוב בני כיתתו "בילו" בפולין. אני, נגד, ולכן גם ךא מופתעת מההתנהגות

 

[אממאא]

מאד קשה המשפט שלך "בילו" בפולין...

המשפחה שלי לא חוותה את השואה, המשפחה של בעלי הצליחה לברוח לפני שהקלגסים נכנסו לרומניה, ודווקא משום כך, כן שלחתי את הילדים שלי לשם, לראות את הזוועה. כל אחד מהם למד בתיכון אחר, ההכנה לנסיעות היתה ארוכה, קשה וכואבת. בנסיעה של הבן הקטן הגדילו ועשו, כל 2 תלמידים היו צריכים להכין חומר על נקודה מסויימת במסע ולדבריו מכיון שהתלמידים העבירו את החומר, היתה הקשבה מרובה יותר. מבחינתי, הילדים שלי רק הרוויחו מהנסיעה הזו.

 

[oshiko]

אני מסכים

עד כה נסעו שלושה מארבעת ילדי לפולין. ההשפעה לא תאמן על כל אחד מהם - תופסים מימד אחר לגמרי של המשמעות של היותנו כאן, השבריריות של קיומנו כעם ובכלל, המעמסה המוטלת על כתפיו של כל פרט שנולד לעם הזה. יצאו ילדים עם גלגל"צ בראש. חזרו בוגרים שמדברים על היסטוריה ומשמעויות.

 

[אמא של נמ]

הנסיעה לפולין

נסעתי כמלווה של קבוצת תלמידים לפולין. למרות שאני בת לניצולי השואה וגדלתי עם הסיפורים שום דבר לא היה חזק כמו מראה עינים. חזרתי משם איתנה בדעתי שאין לנו ארץ אחרת (ותאמינו לי לא היתה לי דעה כל כך מוצקה קודם, להפיך. חצי ממשפחתנו חיה ברווחה ובשקט בקנדה וחצי כאן. הפיתוי גדול). שלחתי את בני הבכור לפולין.הנסיעה הזאת שינתה את ראייתו של החייל והוא התגייס בהרגשת חובה להגן על מדינתו היחידה. גם היום כמה שקשה הוא אומר שלא היה מוותר על ארצו שלו .הוא גם אומר שהיום הוא יודע יותר להזהר בכבודם של עמים אחרים. משתדל יותר להמנע מגזענות. לטעמי זו נסיעת חובה ואני מקדישה ימים כלילות למצוא מימון לכל תלמיד שרוצה לסוע ואין לו כסף. ממליצה לכל אחד לראות , לחוות ולהבין .

 

[מאקי]

אצלי לא נסעו התאומים

אני לא מסוגלת לכך שהילדים שלי "יטיילו" איפה שמנגלה עיצה במו ידיו את משפחתי.. אני לא יכולה לסבול את המחשבה שהאדמה שם מורכבת מיקרים ליח שמעולם לא פגשתי.. אז הם לא נסעו. לגבי הפיצי.. כשיגיע זמנו נראה. אני לא אומרת אף פעם לעולם לא. אני חושבת שלא מגיע לפולנים שהילדים שלנו יפרנסו אותם ואפשר ללמוד.. למה הבדל אלף הבדלות.. נוסעי ליון ללמוד תרבות יון?? נראה לי נסחפו פה קצת.. עוד לא ראיתי טיולים מאורגנים מארמניה או של ניצולי הצוענים (ציגאנים לפי סבתא שלי) או הומואים שהיו באותו סטטוס עם טלאי משלהם.. אז יש צד של נושאי החותם (כך מוגדרים אנשים כמוני) שלא רואה בכך משהו שמצריך להגיע לשם..... לגבי הטייסים.. הייתי בודקת לא את השג אלא את מפקדיו ואלו שנסעו איתם.. אלא שאחראעם על תדריך לטיסה.. היו צריכים עד כמה וכמה להחמיר ולא להקל בצד היצוגי וכו וכו.