החתונה שלא הלכתי

[shlish2004]

החתונה שלא הלכתי

היום היתה חתונה של חבר של גילי, אחד החבר'ה שהיה עמה בטיול ממנו לא שבה. בהתחלה כאר קיבלתי את ההזמנה מאוד רציתי להיות נוכח בשמחתו, אבל ככל שהזמן עבר הרגשתי כי מיותר לי להיות שם. עכשיו אני ממש מרגיש כי טעיתי כשלא הלכתי מצד אחד, אבל מצד שני אני חש כי עשיתי בעצם חסד עם עצמי ומנעתי את הנפילה. המחשבות האלו מדירות קצת שינה מעיני. מקווה שאוכל להרדם הלילה בלי יסוריי מצפון מיותרים עמית

 

[רעוּת]

אולי באמת עדיף לא ללכת,

הייתי בחתונה של החבר-הכי-טוב של אח שלי לפני איזה 3 שנים. והייתי עם ההורים שלי, אז אפילו לא יכולתי להשתכר מספיק בשביל שלא יהיה לי אכפת

. זה סוג של מזוכיזם. כך או כך החיים של כולם נמשכים, והם גדלים ומתחתנים ועושים ילדים וכו'. אבל אנחנו לא תמיד חייבים לראות את זה כלכך מקרוב, כדי שזה יכאב פחות, או שקרכלשהו.

 

[עפטוב]

זה תחום רגיש מאוד

ביום הזיכרון התקשר אליי חבר של אח שלי מהצבא, ודיברנו על שטויות ואז הוא סיפר בין השאר שהוא התחתן....פשוט התחלתי לבכות, בלי הכנה. הרגשתי פיזית כאילו מישהו תקע לי אגרוף בבטן...לא כי אני לא שמחה בשמחתו של אחד אלא כי אני כואבת על אחר שבשבילו אני צריכה לדמיין איזה אישה הוא היה בוחר, איך הוא היה מתכנן את החתונה, האם הוא היה לובש חליפה או סתם משהו פשוט....

 

[נסיכת הכוכב]

החיים ממשיכים

לצערינו יש חיים שהסתיימו אך יש חברים שממשיכים לחיות ומתקדמים בחיים לי מאד כאב הניתוק שךל החבר שלה מאיתנו , כי אבדתי את אחותי וגם אותו הוא לא יכל להחיות בקשר איתנו הם היו יחד 5 שנים בלילה לפני התאונה החליטו להתחתן בבוקר הוא ליווה אותה להסעה שמצמנה היא לא שבה והוא נשבר לרסיסים וישב שבעה בבית שלו ידעתי שקשה לו אבל שמחתי לדעת שהוא התחתן ויש לו ילדים והמחשבה מה היה קורה אילו ,,,, סתם כואבת אבל הייתי רוצה עוד פעם אחת בחיים לראות אותו , לדבר איתו אבל יודעת שזה בלתי אפשרי