החתונה עוד 10 ימים. אין לי מצב רוח
זה התחיל בחברה טובה מאוד שהודיעה שלא תוכל הגיע למסיבת הרווקות בגלל בוחן (
)
כשבדקתי אופציה של להזיז את התאריך של מסיבת הרווקות לתאריך בו היא אמרה שהיא תוכל להגיע, היא אמרה שגם היום הזה לא יתאים, כי היא עובדת בו (
).
שלחה לי את זה בסמס, שלא עניתי לו, בעיקר כי אני באמת לא יודעת איך להעלות על כתב את האכזבה העצומה מהעניין הזה.
מלכתחילה לא רציתי כ"כ מסיבת רווקות,
אין לי המון חברות קרובות, ותמיד נראה לי מוזר להזמין "לא קשורות" רק בשביל שיהיו יותר בנות.
אז המסיבה, שתוכננה ליותר בנות, לאט לאט קטנה וקטנה עד שהגיעה למס' הנוכחי של 6 בנות, כולל אותי, בלי אחת החברות הקרובות מאוד (כיתה ז', צבא, חברים, לימודים, מחלות - מה לא עברנו ביחד?
)
אני מבינה שהיא במקום אחר בחיים שלה כרגע,
היא עדיין עמוק בתואר הראשון, כבר נשואה, עם ילדה - מבינה שאנחנו במקומות שונים, באמת. ועדיין - אני מאוכזבת ממש.
(שלא תתהו לשניה - מי שאירגנה לה את מסיבת הרווקות שלה הייתה אני, כמובן. אצלי היא אפילו לא הייתה צריכה לארגן. חברה טובה אחרת לקחה את זה עליה.)
ועכשיו לחברה השניה ההכי הכי טובה בעולם.
התחילה עבודה חדשה,
הייתה אמורה להיות המלווה שלי,
ועכשיו אמרו לה בעבודה שהיא לא יכולה לקבל חופש באותו יום, אלא מקסימום לצאת מוקדם (כשלאף אחת מאיתנו אין מושג מה זה "מוקדם" בשלב הזה. 17:00?!?)
היא בת"א,
אני מהצפון (הזה עם השלג),
החתונה בפרדס חנה.
זה לא הולך לקרות.
ואני יודעת שבמקרה הזה זה לא היא -
כמה שזה תלוי בה, היא תעשה. היא תגיע מוקדם, ותעבוד כמו חיה, אבל זה הרי באמת באמת לא תלוי בה.
אז היא לא תהיה מלווה.
נכון שנשארתי עם מלווה מהממת, מקסימה, שבאה במיוחד בשביל החתונה מלונדון,
וזה נכון שהיא באמת בחורה תקתקנית וכיפית,
הכל נכון.
אבל קשה לי לחשוב על יום החתונה בלי החברה שלא מגיעה. ממש קשה לי.
היא הבטיחה שלא יכול להיות שהיא תאחר לחתונה,
אבל מכל מה שממעתי כאן, ומחוויות של אחרות, זה כבר לא שלב שבאמת זוכרים ממנו משהו.
(כן, ברור לי שזה אידיוטי, שהכל מכוון לחתונה עצמה, ודווקא שם נעשים זומבים, אבל זה מה שקראתי ושמעתי בכל מקום
).
עכשיו אני יודעת שביום הזה, של ההתארגנות, אמא שלי תחרפן אותי, אני אתעצבן ואלחץ מכל דבר, הבחור שלי, שתמיד מרגיע אותי, יהיה במקום אחר (כל הקטע, לא?),
אני לא אצליח באמת להנות ולהרגע כי אני רק אדאג ממה עוד יכול להתחרבש (הרב לא יגיע? נשכח את הטבעות? לא יארגנו את האולם כמו שרציתי? הצלמים יאחרו? השמלה לא תהיה נוחה? לא חסר, תאמינו לי.)
אני באמת באמת חושבת שזה הזמן לואליום.
זה התחיל בחברה טובה מאוד שהודיעה שלא תוכל הגיע למסיבת הרווקות בגלל בוחן (
כשבדקתי אופציה של להזיז את התאריך של מסיבת הרווקות לתאריך בו היא אמרה שהיא תוכל להגיע, היא אמרה שגם היום הזה לא יתאים, כי היא עובדת בו (
שלחה לי את זה בסמס, שלא עניתי לו, בעיקר כי אני באמת לא יודעת איך להעלות על כתב את האכזבה העצומה מהעניין הזה.
מלכתחילה לא רציתי כ"כ מסיבת רווקות,
אין לי המון חברות קרובות, ותמיד נראה לי מוזר להזמין "לא קשורות" רק בשביל שיהיו יותר בנות.
אז המסיבה, שתוכננה ליותר בנות, לאט לאט קטנה וקטנה עד שהגיעה למס' הנוכחי של 6 בנות, כולל אותי, בלי אחת החברות הקרובות מאוד (כיתה ז', צבא, חברים, לימודים, מחלות - מה לא עברנו ביחד?
אני מבינה שהיא במקום אחר בחיים שלה כרגע,
היא עדיין עמוק בתואר הראשון, כבר נשואה, עם ילדה - מבינה שאנחנו במקומות שונים, באמת. ועדיין - אני מאוכזבת ממש.
(שלא תתהו לשניה - מי שאירגנה לה את מסיבת הרווקות שלה הייתה אני, כמובן. אצלי היא אפילו לא הייתה צריכה לארגן. חברה טובה אחרת לקחה את זה עליה.)
ועכשיו לחברה השניה ההכי הכי טובה בעולם.
התחילה עבודה חדשה,
הייתה אמורה להיות המלווה שלי,
ועכשיו אמרו לה בעבודה שהיא לא יכולה לקבל חופש באותו יום, אלא מקסימום לצאת מוקדם (כשלאף אחת מאיתנו אין מושג מה זה "מוקדם" בשלב הזה. 17:00?!?)
היא בת"א,
אני מהצפון (הזה עם השלג),
החתונה בפרדס חנה.
זה לא הולך לקרות.
ואני יודעת שבמקרה הזה זה לא היא -
כמה שזה תלוי בה, היא תעשה. היא תגיע מוקדם, ותעבוד כמו חיה, אבל זה הרי באמת באמת לא תלוי בה.
אז היא לא תהיה מלווה.
נכון שנשארתי עם מלווה מהממת, מקסימה, שבאה במיוחד בשביל החתונה מלונדון,
וזה נכון שהיא באמת בחורה תקתקנית וכיפית,
הכל נכון.
אבל קשה לי לחשוב על יום החתונה בלי החברה שלא מגיעה. ממש קשה לי.
היא הבטיחה שלא יכול להיות שהיא תאחר לחתונה,
אבל מכל מה שממעתי כאן, ומחוויות של אחרות, זה כבר לא שלב שבאמת זוכרים ממנו משהו.
(כן, ברור לי שזה אידיוטי, שהכל מכוון לחתונה עצמה, ודווקא שם נעשים זומבים, אבל זה מה שקראתי ושמעתי בכל מקום
עכשיו אני יודעת שביום הזה, של ההתארגנות, אמא שלי תחרפן אותי, אני אתעצבן ואלחץ מכל דבר, הבחור שלי, שתמיד מרגיע אותי, יהיה במקום אחר (כל הקטע, לא?),
אני לא אצליח באמת להנות ולהרגע כי אני רק אדאג ממה עוד יכול להתחרבש (הרב לא יגיע? נשכח את הטבעות? לא יארגנו את האולם כמו שרציתי? הצלמים יאחרו? השמלה לא תהיה נוחה? לא חסר, תאמינו לי.)
אני באמת באמת חושבת שזה הזמן לואליום.