החתונה האדומה

[ניר4819]

החתונה האדומה

בדיוק קורא עכשיו פעם נוספת את הסדרה, והגעתי לחלק של החתונה האדומה, שזכור לי תמיד כאחד מהפרקים הכי לא נעימים לקריאה (אולי רק סצינת רציחתו של טיווין יותר דוחה בעיני מהחתונה האדומה). מה דעתכם על הפרק? גם אתם נגעלתם כמוני? ובסוף של הפרק, עם כל זה שקייטלין ממש לא אחת מהדמויות האהובות עלי בסדרה, ואפילו שמחתי שהיא מסולקת (כן כן...), די רחמתי עליה. ופרק אחר כך נשבר לי הלב לא פחות בשביל אריה. להגיע כל כך קרוב לבית רק בשביל לאבד הכל מחדש! שוב, ממש הייתי עצוב בשבילה.

 

[בראנדון סטארק]

אכן אחד הפרקים הקשים

למעשה זה קשה הרבה יותר ממותו של טייווין כי אני תמיד סלדתי מטייווין וראיתי במותו (במיוחד מידי טיריון) מעין צדק פואטי. לעומת זאת בחתונה האדומה קרס בית סטארק וממלכת הצפון וכל מה שהם ניסו לבנות, זה הרבה יותר טראגי לטעמי.

 

[R o t e m O p]

זה ממש מוזר...

דווקא החתונה האדומה, הטבח הנורא הזה בבני סטארק, הוא ה"מוות" שהכי פחות ריגש אותי, לא יודעת למה, כי לעזאזל אפילו כשהמלומד לואין מת בכיתי. אבל רוב ?! כלום, אני לא מצליחה להזיל אפילו דמעה בודדה. למרות שבקריאות המחודשות שלי של הסדרה תמיד הפרק של החתונה האדומה אני קוראת בלב כבד, ממש יש לי קשיי נשימה. למה אבל כולם שונאים את קייטלין ? אני מודה, בקריאה ראשונה גם אני לא אהבתי אותה, אבל יש לי דווקא הערכה מחודשת אליה וכל פעם שאני קוראת את הסדרה אני יותר אוהבת אותה. מה כזה נורא בה ??

 

[בראנדון סטארק]

אני תמיד קיוויתי לראות POV של רוב

עיצבן אותי שתמיד רואים אותו רק דרך עיניה של קייטלין. ובכלל תמיד חיבבתי אותו, כך שהמוות שלו היה דווקא אחד הקשים עבורי. באשר לקייטלין- זה בעיקר היחס הקשה והבלתי רציונלי לג'ון שאני מניח שמקומם עליה רבים. נוסף על כך ישנה האימפולסיביות שגרמה לה על דעת עצמה לחטוף את טיריון ולהביא אותו למשפט בבקעה, ומאוחר יותר לשחרר את ג'יים- שלושה צעדים שהביאו יותר נזק מתועלת. יש גם שיגידו שה"בכיינות" שלה מעצבנת, שכל משפט שני שלה זה קינה על אדארד או אחד מילדיה, אבל דווקא בחלק הזה אפשר להבין אותה. ואני מניח שמה שהיא הפכה להיות בספר הרביעי רק מוסיף שמן למדורה.

 

[R o t e m O p]

יש דמויות שעשו דברים נוראים יותר

ולא זוכות לכזו שנאה...ובהשוואה אליהם המעשים של קייטלין לא כאלה נוראיים ד"א מצאתי תמונה פשוט יפהיפה של החתונה האדומה.

 

[בראנדון סטארק]

באמת תמונה מוצלחת! מי הצייר?

אבל זו שאלה מעניינת,להמ דמויות אחרות לא זוכות לכזו שנאה? אולי כי הן לא נקודות מבט אז אנחנו לא ממש נחשפים לרגשות והמחשבות שלהן.

 

[R o t e m O p]

לא יודעת מי הצייר

הגעתי לזה דרך אתר שהוא בסיגנון של "אלפווד" ציירים חובבים שהעלו את היצירות שלהם לרשת...פשוט עשיתי חיפוש על שיר של אש וקרח ומצאתי את התמונה. היו שם עוד כמה תמונות יפות, אבל לא שמרתי אותן... ולא התכוונתי לדמויות שאין להן POV, האמת היא שהתכוונתי לדמויות כמו ג'יים וטיריון שמעשים מסויימים שלהם הם הרבה יותר נוראים מהמעשים של קייטלין. פשוט לא היה לי כוח לפרט. מה גם שלפי מה שאתה אומר דווקא בגלל שאנחנו כן נחשפים לרגשות והמחשבות של קייטלין הקוראים אמורים להזדהות איתה יותר. אבל זה לא קורה. למה ?

 

[rsmb1]

גם אני שנאתי אותה בקריאה ראשונה...

כנראה בגלל שהיא נכנסת עם כל הבכיינות שלה ופוגעת ברצף הסיפור בשיא המתח. לגבי השנאה המוגזמת אליה (ביחס לשאר הדמויות ומעשיהם הנוראים) אני חושב שזה לא רק מפני שהיא בכיינית אלא גם מפני שתוכן הבכי שלה חוזר על עצמו שוב ושוב ושוב ושוב ושוב (כמו סוף ההודעה הזאת).

 

[פיל האיש]

למה המוות של רוב קשה כל כך

לטעמי, מעבר להתנפצות החלומות של אלו שהובילו את כוחות הצפון, התנפצה גם התקווה הקלאסית שהבן (רוב) ינקום את מות אביו (אדארד), כמו שמתרחש בד"כ בספרות או בקולנוע. עצמם העובדה שהלאניסטרים הביסו שני דורות של סטארקים היא מבחינת חוסר צדק משווע, והתמוטטות התקוות של מי שעוד הייתה לו האמונה לגבי קיום "הסדר הנכון" של הדברים בווסטרוז. מה שאותי הטריד במיוחד הייתה החרב שננעצה בליבו של רוב וסובבה בכדחי לוודא את מותו, מול עיני אמו. כמובן, החתונה מתוארת מזווית הראייה של קייטלין שהיא רגשנית יותר מרוב ה-POV-ים המבוגרים, והתוצאה בהתאם. פרק קשה ולא יאומן, קראתי כמעט כל פסקה ממנו פעמיים לפחות, כי לא הצלחתי להאמין שזה אכן קורה, ולהזכירכם- מדובר בספר! אגדיל גם לומר שהיה זה אולי הקטע הכי קשה עבורי שקראתי בספר מימי

 

[ניר4819]

למה אני שונא את קייטלין...

בגלל היחס שלה לג'ון. בגלל הבכיינות הבלתי נגמרת שלה. בגלל שהיא שחררה את ג'יים. ובעיקר - כי היא מצטיירת כאישה קרה ולא נעימה - אפילו אין לה את הקסם האישי והכריזמה של סרסי.

 

[פיטואלקסין]

כלל לא מבינה את השנאה שלכם אליה.

קייטלין היא הדמות האהובה עליי, הדמות האנושית ביותר בסדרה, והמעוררת הזדהות והבנה במידה הרבה ביותר. הדמות שמרטין הבין הכי טוב וכתב אותה נכון לחלוטין (לאומת בריאן, למשל, שברור מאוד שהוא פגש כמה וכמה נשים כמוה אבל לא הבין אותן). סרסיי היא אולי בלונדה שמוכנה לשכב עם כל דבר שזז אבל כלל אין לה את העוצמה, התבונה ואורך הרוח של קייטלין.

 

[EverMan]

איזה תבונה בדיוק היא מציגה ?

בשחרור טיריון ? או בשחרור ג'יימי לניסטר ? או שאולי בצורת התנהלות הרגשנית והמיותרת בזמן המלחמה של רוב שהיא רק מכבידה עליו ?

 

[ניר4819]

שחרור טיריון?

לא התכוונת ההפך - ללקיחה שלו כבן ערובה? זו הייתה הטעות הגדולה שאחראית לחלק לא קטן מהדברים הרעים שקרו לסטארקים. לגבי ג'יימי, אני מסכים איתך - הייתה טעות לשחרר אותו, למרות שאפשר להבין את המניעים שלה. לגבי רוב, היא לפחות נתנה לו עצה טובה אחת: לא לסמוך על טיאון. ראינו מה קרה כשהוא לא שמע לעצה הזו... אבל אני מסכים איתך - היא בדרך כלל רק הכבידה עליו במלחמה בהתנהגות שלה. אבל שני החטאים הגדולים שלה, בעיני, זה היחס לג'ון (התגובה שלה, כשרוב אמר שהוא רוצה להפוך אותו ליורש שלו הייתה פשוט מחפירה!) והעובדה שהיא אישה מאד קרה ולא נעימה. זו התחושה שאני קבלתי מהפרקים שלה. בנוסף ליחס הרע שלה כלפי טיריון - הדמות האהובה עלי בסדרה - שהובילה לכל הטרגדיה שהתרחשה אחר כך, התכונות האלו והמעשים האלו שלה הם שהופכים אותה לדמות שאני לא סובל. בפרוש - הדמות שאני הכי לא אוהב בסדרה (סנסה כמס' 2. אני חושד שהיא הולכת להפוך לקופי של קייטלין...).

 

[הלדין]

העצה לגבי ת'יאון הייתה טיפשית

באלון כבר התייחס אליו כמת והיה תוקף את הצפון גם אם ת'יאון היה מוחזק כבן ערובה אצל הסטארקים. קייטלין חוזרת על חוכמתם של אחרים בדרך כלל (הוסטר ואדארד). אני לא רואה שום בעייתיות ביחס שלה לטיריון - הוא התחיל כשבוי וסיים כחבר שווה-זכויות בפמליה שליוותה את קייטלין לקן נשרים. אפילו העירו לה על זה בקן נשרים על שהיחס שלה לטיריון לא היה חכם. לגבי ג'ון, תחשוב על זה מנקודת מבטה של קייטלין, אם רוב ימות, אין לג'ון שלג שום קירבת דם אליה ושום סיבה לדאוג לה לימי זיקנתה. נאמר כבר שההתכתבות בין קייטלין לאביה הייתה מועטת - לא בדיוק רמז מעודד לאפשרות לשוב הביתה לאחר מותו של אדארד. והיא אף פעם לא הסתדרה עם אחיה אדמור ("את מדברת כמו ספטה"). וסאנסה איננה בדרך להפוך לקייטלין - קייטלין תמיד התייחסה לבני אדם בכבוד המגיע להם לדעתה (היא כן מנסה להיות נעימה). סאנסה בספר הרביעי מסתכלת על בני אדם כבעלי ברית או כאויבים בערך כמו אביה המאמץ אצבעון.

 

[ניר4819]

ראשית לגבי טיריון

הוא סיים כחבר שווה זכויות בגלל התחכום והעורמה שלו, לא בגלל טוב לבה ונחמדותה של קייטלין. והטעות שלה הייתה שהיא לקחה אותו כבן ערובה מן ההתחלה. במקום לנסות לדבר ולבדוק ולהתדיין, היא ישר קופצת למסקנות ומזנקת באמצע פונדק, מול הרבה אנשים, ולוקחת אותו כבן ערובה. זה לא נקרא להיות שקולה ומחושבת. אשר לג'ון - מה היא מתפלאת? אחרי היחס שהיא העניקה לו, מי היה יכול להאשים אותו אם היה זורק אותה? היא אשמה בזה. ובכלל, הנכונות שלה לפסול את ג'ון, אחת מהדמויות החביבות ביותר בספרים, רק בגלל חטאיו של אביו, עוד יותר מורידה מערכה בעיני, ומצביעה עליה כאישה קטנונית. מה ג'ון אשם שהוא בנו של אדארד? והאם הוא אי פעם נתן לה סיבה לחשוש שהוא מהווה סיכון עליה או על ילדיה? לדעתי, היא פשוט מאמינה במה שנוח לה להאמין. אני כן חושב שהיא בוחנת את שאר הדמויות בספר במונחים של בעל ברית מול יריב, ומבחינה זו סאנסה היא בהחלט הבת שלה.

 

[הלדין]

להגנת קייטלין,

ג'ון שלג הוא בנו של אדארד סטארק. הוא דומה לו פיזית. מותר לה להניח שאיזשהו לורד צפוני שאפתן נאמן לבית סטארק - בוא נאמר ג'ונגדול אומבר או ווימאן מאנדרלי - היה מנסה לשכנע את ג'ון שלג לנסות לקחת את השלטון בניסיון לשפר את מצבו (וכאן, אנחנו מתייחסים לדאגה לעתידה). לגבי התנהגותה בפונדק, בטווח הקצר, היא פעלה בשכל - הפונדק מלא עד אפס מקום בלוחמים שנשבעו אמונים לבית טאלי ובני לאניסטר לא יודעים לאן היא פנתה עם טיריון. בטווח הארוך, הטווח הארוך, היא לא לקחה בחשבון את אופיו הנקמני של הלורד טייוין לאניסטר. לי דווקא זכורה מערכת היחסים החמה שלה עם ליידי מייג' מורמונט שלא הייתה נצלנית בשום מובן שהוא.

 

[ניר4819]

אה, ולגבי ת'יאון

מעניין שהמעשה החכם היחיד שלה, לדעתי, בכל הספרים - ההמלצה שלא לשחרר אותו - היא בדיוק המעשה שבגללו אתה מגנה אותה. מעשה טפשי לשחרר אותו? התוצאות של השחרור הזה היו מזעזעות גם ברמה האישית וגם ברמה הפוליטית. אני חושב שאפילו רוב בעצמו התחרט על השחרור הזה, בסופו של דבר, ועל כך שהוא בטח בת'יאון.

 

[פיטואלקסין]

נכון, אבל כייצד הוא אמור היה לדעת?

רוב סה"כ הוא בחור מאוד חברותי ובוטח, כשמכירים אותו מקרוב. למרות שהייתה לו ביקורת בנוגע לפזיזות של תיאון ולאופי שלו מקודם, הרי שבשלב הזה הוא בטח בו לחלוטין. תיאון נלחם לצידו ב-wispering wood והיה יכול לבגוד בו כבר אז... כמו כן הוא מחשיב את תיאון כמעט לאח, הם גדלו יחד... בניגוד לג'ון, תאון מעולם לא דיבר על כך שהוא רואה עצמו לא כבן משפחה בווינטרפל (לפחות, לא נאמרת מילה אחת על כך עד שהוא עוזב). אני בספק האם רוב בכלל יודע יותר מתאון על מנהגי בני איי-הברזל, ועל האופי בו שחרורו של תאיון יתקבל. סביר להניח שלא. האמת? אני בספק האם תיאון ידע בכלל שהוא עומד לבגוד ברוב לפניי שהוא הגיע לאיים. האינטואיציה של קייטלין הייתה נכונה, ואולי גם היא הכירה יותר טוב את בני איי הברזל וידעה לצפות את העתיד לבוא. למרות שגם היא חששה מאביו של תיאון, לא ממנו עצמו.

 

[ניר4819]

אני לא מסכים איתך בנושא הזה

ראשית, אני די בטוח שתיאון ידע מההתחלה שהוא עומד לבגוד ברוב. שנית, קייטלין חששה גם מתיאון עצמו, לא רק מאבא שלו. לכן היא לא רצתה לשחרר אותו. לגבי רוב - כמו שהוא חשד בפריי בגלל הסיפורים של קייטלין, ולא בטח בו לחלוטין, כך הוא היה צריך לנהוג גם עם תיאון. זה שהם גדלו ביחד, וזה שתיאון הראה נאמנות בעבר, לא אומר כלום לגבי העתיד - ורוב היה צריך לדעת את זה.

 

[פיטואלקסין]

אבל... לפי מה אתה שופט אדם אם לא לפי העבר?

לאינטואיציה של אמא יש בכ"ז מהימנות מוגבלת. נכון שהיא צדקה הפעם... למרות שהיא דווקא אמרה לרוב שהיא חוששת מאביו של תיאון, ולא מתיאון. אבל רוב הכיר את תיאון מגיל 10, עד 20. הם גדלו יחד, כמו אחים. נכון שתיאון לא מגלה לרוב את מחשבותיו במלואן כל השנים הללו, אבל... לו אני הייתי במקום רוב, הרי שגם אני הייתי בוטחת או לא באדם לפי ההכירות האישית הצמודה והממושכת איתו. ורוב הסיק שניתן לבטוח בו. לגביי פרי - רוב לא הכיר את פריי, ודבריה של קייטלין היו לכן הדבר הטוב ביותר להשען עליו על מנת לגבש דעה. זה כל ההבדל...